חנה אריאל דברים שיב

כל דבור פרחה נשמתן דהיינו שנפרך מהגוף. שהגוף שלהם לא הי' יכול לקבל בחי' המל' דמדריג' אלקות. והנשמה שקבלה מדריגה זו נפרדה מהגוף עד שהחזירה הקב"ה לגוף שהנשמה תעלה את הגוף למדריגתה דהיינו בחי' התפעלות אלקיי שבנשמות. וזהו שנק' דור דעה שבחי' אברים דמלכא קדישא באו להם בבחי' הדעת והכרה דנשמות שלהם שינתן להם כח אלקי דאמונה עצמה בקרבם ממש וזהו ענין הכח לעשות המצות בעוה"ז כמשנז"ל כ"פ. אבל עיקר כח קבלתם אברין דמלכא ע"י בחי' השכינה כנ"ל הי' בבחי' הנשמות והכרה ודעת אלקי שהוא המלך הגדול והקדוש יחיד ומיוחד ב"ה ועי"ז דוקא הי' מתפעל הגוף ליבטל לבחי' הנשמה ולכן נקרא פ' הארה דוקא ובהסתלקות מעליהם אור הזה לא הי' בגופם התפעלות אלקי כלל כמ"ש כמה פעמים ודור שנכנסו לארץ הוא בחי' פ' העקרי שע"י בחי' המרכבה דאבות העולם שנכלל בחי' הנשמות ועולמות בבחי' אלקות כנ"ל כתי' וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וגו' היינו שבחי' האלקות יאיר למטה בנשמות ועולמות עד שיהי' בחי' התפעלות אלקיי גם בטבעית כח הגוף. וסדר בנין הפ' הזה נאמר והי' עקב תשמעון וגו' כמשנת"ל שהוא עקבי לאה (פ' דוהמ"ד) שנכנסים בראש רחל (פ' העקרי). והדוגמא מזה למטה הוא רשימו דמוחין דגדלות שבתפלה וק"ש שנשאר לכל היום כולו בבחי' מוחין דקטנות ופי' מוחין דקטנות הוא ההסכם שנשאר בלב שהוא המקום המדות טבעיים להיות נמשך אל קרבת אלקים בסו"מ וע"ט גם בעת טרדתו בעסקי עוה"ז וצרכי פרנסתו. וידוע בתניא רח"ב שבבינונים שזה וזה שופטן צריך דוקא לעשותה לאהבת ה' ע"י ההתבוננות והשגה אבל לצדיקים גמורים שנכנע ובטל היצה"ר מהם ויצ"ט לבדו שופטן האהבה מתלהבת ומתלהטות מאלי' וא"צ לטרדת ההתבוננות. ומזה יובן למעלה ששלימות פ' העיקרי הנ"ל הוא בבחי' פב"פ. וע"ז אמר ראה כמשנ"ת לעיל שאין צריך לעקבי לאה. וכידוע בע"ח שפ' הארה הנ"ל נתבטל בכניסתן לארץ והיינו שנתייחד בחי' המלכות דמדריגת אלקות בבחי' הנשמות והעולמות עד שבכח עצמן של בחי' הנשמות ועולמות הי' בהן בחי' התפעלות אלקי דשכינתי' ית': וזהו ה' אלקיכם אמת ואמונה כל זאת וקיים עלינו. דר"ל אמת ואמונה הוא קוב"ה ושכינתי' פב"פ שהאמונה הוא בחי' היחוד ודביקה באמת בבחי' ראי' (בלא טרדת השגה והתבוננות הנק' שמיעה) ועי"ז וקיים עלינו בבחי' דכר ומשפיע דהיינו שמתייחד בבחי' הנשמות להיות הם עצמם פועלים בעולמות בבחי' התפעלות אלקיי המיוחד בהם (וזהו כמו ענין לידה הבא מן הזווג דפב"פ) כאדם העושה בשלו מדעת עצמו. וזהו שפ' המועדים דסדר ויקרא נאמר בהם מועדי ה' אשר תקראו אותם. (ר"ל בחי' נשמות מבחי' אלקות) בבחי' מקבל. ובפ' ראה נאמר ועשית פסח ועשית חג שבועות חג הסוכות תעשה לך הכל כעין דכר ומשפיע עושה מדעתו

והנה ידוע שבימי התנאים ואמוראים לא היו רשאים לדון ולהורות בלתי רשות וסמיכה מזקנים הסמוכים ונשיא וכו' וענין הסמיכה הזאת דלכאורה מה צורך בסמיכה אם הוא יודע בטוב ויכול להורות כהלכה למה לא יורה. ואם אינו בטוח בעצמו שיודע היטב ענין ההוראה אטו בשופטני עסקינן שימלאנו לבו לדון אם אינו בקי אמנם ידוע דאלו ואלו דא"ח כמ"ש במ"א דלפי ענין שורש הנשמה ממשיך כאו"א כח התושבע"פ לפי מקומו ומדריגתו ב"ש מצד הגבורות להחמיר וב"ה להקל משרשם בחסד וכן לכל נשמה ונשמה לפ"ע שרשה ומדריגותה כן הוא השגתה בתושבע"פ. ומ"מ הלכה למעשה זכו ב"ה להיות הלכה כמותן וכן עמדו למנין, הלכה כדברי מי. כי אף שתורת כאו"א בידו תורת אמת הוא לענין גוף העולמות בהנהגה בפ"מ אין כל אדם ראוי לכך. והמסמיך הוא הנותן לו כח להשים ההנהגה בעולמות עפ"י תורת אלקיו שבלבו. וככה ממש יובן לפרש בדבר הרע"מ הנ"ל בפקודא דא מני שופטים שהוא מפרש מ"ש תתן לך לשון נקבה נסתרת שאחר פ' ראה