חנה אריאל דברים שט

במקום הרגשת היש. ויש בזה ג' מדרי' בענין המצות הא' ע"י לאה' בכל לבבכם ובכל נפשכם שהוא ענין בנין פרצוף מחב"ד וחג"ת כו' הנז' בדרוש הנ"ל. הב' בבחי' עומ"צ שהוא בנין גם בבחי' הכתר מל' שיהי' עי"ז שלימות הבירורי' כנז' שם. עכ"ז לא יעלה ויגיע למדרי' עליונה דאברין דמל' הנ"ל בחו"ל. אע"פ שכתר מל' הוא כתר עליון והי' ראוי להיות ענין דביום ההוא יהי' וכו' כנז' וה' אחד ושמו אחד דהיינו שיאיר בחי' הכ"ע בהשוואה למעלה ולמטה וממילא יהי' הגילוי דאברין דמל' בבחי' האמונה במקומה במקום הרגשת ישות הבריאה בחי' יחו"ת הנ"ל, והטעם הוא מחמת שא' הכ' וכבודי לאחר לא אתן. דהיינו שכל זמן שבחי' אחר דהיינו הקליפות בעולם לא אתן ואגלה שלימות הכבוד דספי' המל' בבנינה. אין גילוי מיחו"ע ליחו"ת להדיא. ולכן הכל בבחי' מדרי' מחולקות מסדרי ההשתל'. אף שאור המצות הוא מפנימיות רצה"ע שהוא אא"ס שבכתר שלמעלה מהשחל'. ההפרש הוא במקום התחלתו לבוא אל הגילוי בג' המדרי' הנ"ל. שעל ידי לאה' וכו' בבחי' חכמה בינה דעת וכו' כנ"ל התחלת הגילוי הוא במקום החכמה בינה דעת דנשמות ישראל שהוא מחב"ד דבנין המל'. ועל ידי בחי' עול מצות מתחיל הגילוי ממקום בחי' הכתר מל' שהוא ענין תורה שבע"פ שבדרוה"ק ומשם מאיר ובא למטה במעשה אבל אינו נגלה למטה כי כבודי לאחר לא אתן כנ"ל. וכשהוא מתחיל באברין דמלכא דהיינו לקדושי עליון שיעלו ויגיעו לבחי' יחו"ע כאמור מ"מ אין הגילוי בא למטה להדיא עד שיעביר את רוח הטומאה מן הארץ (אבל למעלה הוא יחוד השלם בבחי' פב"פ וכמשי"ת אי"ה). וז"ש והי' הוי' למלך על כל הארץ דהיינו כשיעביר את רוח הטומאה אז יהי' שבחי' ביום ההוא הוא פנימי' רצה"ע דאור הכתר עליון יהי' באו"א וזו"נ י"ה ושם ו"ה דשם הוי' והיו שניהם בבחי' י"ה כלומר בגילוי אחד ולא בבחי' המשכה ממקום למקום ד"ו כנ"ל וגם יהי' הוי' אחד לעילא ביחו"ע ושמו א' ביחו"ת הכל בגילוי אחד. וזה נק' שלימות עליון הפנים בפנים וכידוע שלימוה"מ יהי' שלימות מעשה המצוה דהיינו יחוד המצות שקיימו האבות ע"ה ביחו"ע עם המצות בגילוי גמור פב"פ ומעין זה היחוד הי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים וישראל שרויים על אדמתן שבהיכל ק"ק הי' גילוי שכינה ממש (מעין מה שיהי' לע"ל והי' הוי' למלך הנ"ל) והי' היחוד פב"פ גם במקום היש דבריאה בבחי' יחו"ת (והוא מחמת שהחומות דירושלים והר הבית והחיל והסורג והעזרות היו בחי' שמירה שלא יהי' לאחר יניקה מן היחוד דפב"פ הנ"ל) והי' ג"כ בחי' שלימות מעשה המצות מעין לע"ל הנ"ל אלא לע"ל יהי' הגילוי דפב"פ לכל ישראל במושבותם ובשעה שבהמ"ק הי' קיים לא הי' יחוד זה אלא לפני ה' היינו בהיכל ק"ק שה' אלקי ישראל בא בו ופני לא יראו וכו'. ועם זה יובן הפסוק במלכים שאם שוב תשובון מאחרי ועבדתם אלקים אחרים וכו' אמר והבית הזה יהי' עליון כל עובר בו ישום וישרוק. שלשון יהי' עליון אינו מובן כלל ועם האמור יובן שהכוונה שכשבהמ"ק קיים היחוד דפב"פ הי' למטה בבהמ"ק דלמטה. ומשם אורה יצאה לכל ישראל שכולם היו גורמים היחוד דפב"פ לפני ה' כנ"ל. אבל כשיחטאו ח"ו אז לא יוכל להיות היחוד למטה במקום הישות דבריאה ויחרב ח"ו בהמ"ק דלמטה בעו"ה. ואעפ"כ לא ימנע היחוד ח"ו לגמרי אלא שלא יהי' נגלה למטה במקום הישות אבל הי' יהי' למעלה במקום הפשטת היש דמדרי' גדולי ישראל במדרי' יחו"ע דבחי' האין כנ"ל, וזהו והבית הזה יהי' עליון במקום יחו"ע. ולמטה כל עובר בו ישום וישרוק. וכמש"ש בפירוש שלגדולי ישראל גם עתה יש בנין בהמ"ק במדרי' האין והפשטת היש ובחי' יחוד דפב"פ ממש וכמ"ש בפע"ח בענין התפלה

ומעתה נבוא לפירוש הפסוק שלנו. שאחר שאמר הכה תכה לפי חרב דהיינו שיעשה ההיפך מיציאת הבני בליעל דהיינו יצאו וידיחו להיות הטבע דמדות דנוגה נמשך אחר הרע הגמור דאויבי ה' ממש כנ"ל. והתיקון לזה שלא יתור אחרי הטבע