חנה אריאל דברים רפ

שהעבודה גורמת חיבור האורות למעלה בבחי' דאתקריאי גופין כמו שעלה ברצונו בחסד חנם. וזהו צורך גבוה הוא דהגם שאין צריך לבריותיו וכל המציאות דכלים דאתקריאו גופין כלול ונכלל קמיה בבחי' אין דהתכללות האור במאור ואתה הוא עד שלא נברא העולם מכל מקום אתה הוא גם משנברא העולם. וע"י העבודה מתגלה אל בחי' הגופין ממש. וזהו צורך גבוה הוא כי גבוה מעל גבוה הוא לגבי דידן בחי' הגופין דאתקריאו לגבי לבושין. והמקום הגבוה הזה צריך לעבודה שבו יתגלה בחי' החיים והאורות (כמשל קאנטעט) הנ"ל ודי בזה והעבודה דתפלה נק' בשם תיקונין דשכינתא כאמור ועליית העולמות. וידוע במ"א ההפרש בין עליית העולמות ובין בחי' או"ח ע"ד עבודת האדם. שאיר חוזר הוא בבחי' צמאה נפשי וכו'. ובכל הבחי' עבודה הנ"ל כשאין מוצא רצון והסכם מנוחת הגוף אל ההתפעלות דכל מדריגות ובחי' הנ"ל אין זה לנפש האדם רק בחי' צמאון וחיות בבחי' גבורות והסתלקות מן בחי' חיי הגוף. וכמ"כ למעלה בשכינת עוזו ית' הוא ג"כ בבחי' הסתלקות והתרוממות אורה וכחה מלהיות בבחי' גילוי ממש בהעולמות. אבל כשהגוף ונה"ב מתפעלים בקבלת עומ"ש בעבודת העשי' והסכם והתפעלות המדות האוהבים טובתם ושונאים ההיפך לטעום סברת טוב ה' לכל הבא משפע נפש האלקית והשכינה ב"ה זהו בעבודתו היצירה. וכן קל להבין בבחי' בריאה ואצילות. מובן שמזה הוא למעלה בחי' גילוי אור השכינה ששוכן הקדוש ברוך הוא בתחתונים ונק' גם זה בשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתי'. כמ"ש בעבודת התפלה שהיא תיקונה דשכינתא ביחוד קוב"ה. כן יובן בעבודת התורה והמצות שיתכן לקרותה בשם עבודה של הקב"ה ויש בזה ג"כ ב' הבחי'. דטבע היהדות מקבלי התורה וקדשנו במצותיו בהעלם וסתימת דבחי' סובב כ"ע ואינו נגלה אפי' בבחי' המחשבה והכוונה והרי זה ג"כ כענין מעשה גבוה ולא צורך גבוה. ואם הוא בתקיעת המחשבה וכונה והרגשת הדעת באור התורה והמצוה כל חד וחד לפום שיעורא דיליה יתכן לקרותה בשם עבודה צורך גבוה הוא ויחוד קוב"ה ושכינתיה כמובן מהאמור ואין להאריך בזה. וביאור הענין כאילו עשאוני הוא. דהנה כל הנזכר היא ההתבוננות בבנ"י גם בשכל אנושי שלהם. אך יש למשכילים דרך התבוננות בכח הנשמה אלקית דוקא מה שאין לשכל אנושי מבוא בזה כלל. והוא בחי' השגת מציאות אוא"ס שאלדח"מ. ויש בזה ב' בחי' ומדריגות ונק' שמיעה וראי'. שמיעה היא מלשון הבנה בחי' בינה. וראי' בחי' החכמה כידוע. וידוע דשמיעה מרחוק שהענין המופלא הנשמע לפי שהוא יוצא מסדר וגדר מציאת הנהוג שבעולם לכן השומע טרוד בו מאד עד שכמעט שוכח על עצמו וכל כחותיו טרודים בהפלאת הענין הנפלא. והראי' היא כמו מקרוב. הדמיון מרואה פלאי (הקאמעדייעס) שאף שרואה בעין דבר שאינו משיג כלל איך אפשר להמציא כזאת אעפ"כ אין כאן טרדות לצאת לחוץ מעצמותו אלא רק התדבקות כל כחותיו להסתכל בדבר הפלאי הנראה לעין. ויובן שלכן השמיעה נקרא מרחוק לפי שהוא רק שממקומו הנמוך עולה למעלה לחשוב בדבר הנפלא ששומע והראי' כמו שהיא בעצמו נתעלה ממדריגתו והגיע עד מקום הפלאי (וידוע שהפלא במקומו אינו פלא כלל). ודעת לנבון נקל בכל זה בענין ההתבוננות בכח הנשמה דוקא וע"י עבודת התפלה (ומכאן נקל להבין גם כן בעבודת התורה ומצות) בדרך זה גורם למעלה בשרשיו בקובה"ו המשכת מוחין עליונים דאבא ואימא עילאין. והיינו כמו חידוש החיות באורות בכלים בענין פלאי עד שממילא עליית השכינה היא בבחי' יאר ה' פניו אליך שהוא הארת הפנים המאירים ומשפיעים לעולמות בבחי' פנימי' דאורות אבא ואימא עילאין שב' הבחי' דאבא ואימא הן כדמיון המבואר בבחי' דראי' ושמיעה כידוע. וע"ז נאמר כאילו עשאוני דגם שלגבי עצמות האורות והכלים הנ"ל (שלמעלה מבחי' אתקריאו גופין הנ"ל) הוא היחוד הגמור במהות ועצמות אור אין סוף ברוך הוא המייחד כל הפרצופים אך לפי שלגבי