חנה אריאל דברים רע

ה' ית' הכל הוא אליו לבדו דוקא וכמ"ש במ"א באריכות. ואיך הנר"נ הנבראים יכולים להשיג ולהתפעל מהוא לבדו באחדותו הפשוטה הרי לית מחתב"כ וכ"ש בירידת הנר"נ בגוף שבזה הוא עיקר העבודה אלא רק מחמת שכל אשר חפץ ה' כל מיני מדריגות גילוי אחדותו ית' ע"י יחודו בע"ס בכמה מיני מדרי' דע"ס דרך כלל בע"ס דאבי"ע ודרך פרט בכל עולם ועולם בפרטי פרטיות מדרי' התגלות הספי' בכמה מיני מדרי' הפרצופי' והכל לפי מעשיו של אדם הוא זוכה לראות ולאסתכלא במדרי' הראוי' לו וכל המדרי' הן הן רק גילוי יחודו הפשוט לגבי התחתונים שעי"ז יהי' התפעלותם ועבודתם אליו לבדו ע"י הסתכלותם אליו לבדו ע"י מדותיו בכל פרטי המדרי' אשר כל אשר חפץ ה' עשה. וזאת היא עבודת התפלה. ותפלות אבות תקנום. אברהם תיקן תפלת שחרית. פי' תיקן היינו שקודם שבא אאע"ה הי' הקב"ה נק' רק אלקי השמים וגם שם ועבר שהיו יודעים ודורשים בגדולתו ית' ויחודו לא נגלה ענין היחוד רק במדרי' עליות הנר"נ לבדן ובגוף למטה לא הי' שום שייכות התפעלות כלל מזה. עד שבא אאע"ה ומסר נפשו וגופו ונעשה מדרי' מרכבה עליונה בגופו ממש זהו שהודיע טבעו ית' בארץ דוקא ותיקן תפלת שחרית היינו לומר שפעל בעבודתו שיהיו תרעין פתיחין שיוכלו נר"נ שבגוף להסתכל כחו"ח לפי מדריגתו בכל המדרי' כאשר חפץ ה' ועשה כו' להתפעל ממנו גם בהיות הנר"נ בגוף וגם הגוף עצמו ונפש השכלית החיונית שבו הכל אליו ולא למדותיו כנ"ל. ואין קורין אבות אלא לשלשה אי"ו. ושאר הנשמות שתקנו האבות שיעלו הנשמות מנפילתם שע"י חטא עה"ד נשרו מאדה"ר הם יונקים מהאבות שיאיר עליהם בשרשם בפנימי' הכלים דע"ס. ולכן ענין הנר"נ. דס"ר מישראל הוא רק בחי' הביטול לאלקות בכל הכחות דרצון ושו"מ ומחדו"מ. בין מצד יניקתם מהאבות הוא כברא כרעא דאבוה שהוא הביטול כרגל לגבי הראש. בין מצד שרשם בפנימי' הכלים דע"ס שהמשל מפנימי' הכלי הוא החלל שבה לקבל בתוכו המשקה שזהו ג"כ רק בבחי' הביטול כמו חלל הכלי שאין בו כלום ועי"כ יוכל להכיל המשקה וככה ע"י הביטול דנר"נ יאיר אור ה' מכל המדרי' דאשר חפץ ה' עשה הנ"ל אליהם שיתפעל גם הגוף בבחי' אליו ולא למדותיו הנ"ל בעבודת התפלה כנ"ל. וזהו שאברהם שמדתו מדת החסד תיקן תפלת שחרית שיהי' תרעין פתיחין לאסתכלא ביקרא דמלכא גם לכל הנשמות יוצאי, חלציו שיונקים ממנו כנ"ל. ואף שאאע"ה עצמו התפלל גם כל התפלות כמ"ש צלותא דאברהם (בתפלת המנחה) מכי משתרי כותלי. התקנה שתיקן לדורות היתה רק במדתו מדת החסד תפלת שחרית ושאר התפלות הי' אצלו ע"ה רק כמו שקיים כל הת"כ דהיינו שהשיג המדרי' דאשר חפץ ה' עשה הנ"ל ונתפעל מהם. וזהו וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי דוקא דהיינו שקיים אותם למעלה דוקא שע"י השגתו הי' התגלותם לבחי' מציאות נגלה בבחי' מדרי' עולמות דהיינו שנפרדו מקו"ח כידוע. וכן יצחק ויעקב תקנו לדורות כפי מדריגתם שיוכלו הנר"נ הבאים אחריהם להתפלל התפלות דהיינו ההתפעלות מאלקים חיים בבחי' א ולא למדותיו כנ"ל אבל הנר"נ דדורות אין בהם רק בחי' הביטול כנ"ל ולא בבחי' המשכה דקיום המצות לא למעלה כמו האבות כנ"ל ולא למטה כמו שנתחדש אחר מ"ת. ור"ל שאין בהם בחי' הישות בעבודת ה' רק בחי' הביטול שהוא ד"כ ענין מס"נ להכלל באחדותו ית'. ואף שבמס"נ הזה יש בו כח גדול, מה שאינו נמצא בכל העכו"מ לסבול יסורים קשים ומרים שלא ליפרד ח"ו מיחודו ית' ולכאורה הוא בחי' הישות ופעולה בכח. הנה סוף סוף אין זה אלא בחי' הביטול דוקא היפך ענין הישות ודבר לעצמו. וזהו לא מרובכם מכל העמים חשק ה' וגו' כלומר שהרצון בבריאת העולמות יש ודבר הוא להיות דוקא בחי' יש דוקא והוא יהי' בטל מחמת עומ"ש וע"ז אמר לא מרובכם פי' רובכם כמו רב וגדול שהוא בחי' גדלות הכח ולזאת