חנה אריאל דברים רנה

לרשות עצמותו הוא הנק' פדיון כפדיון שבוים או מי שנמכר לאחר צריך פדיון להוציא מרשותו ולא יהי' כבוש תחת ידו אבל עדיין הוא עומד במעמדו שקודם שנשבה או נמכר שאפשר לו להיות נשבה עוד הפעם. אבל ענין גאולה הוא התרוממות בערך עד שאינו בערך כלל שיהי' רשות אחרים עליו. אך יש גאולה בלא פדיון כדמיון מי שיש לו נושים ונעשה עבדו של מלך שיש לו תמיד עסקים רבים בשליחות של מלך שאין מקום לנושים להשיג דין ומשפט עליו והרי הוא נגאל משעבודם אבל עדיין חוב יש להם עליו (הדוגמא מזה הוא פרצוף דור המדבר שהי' דור דעה והמצות בפ"מ לא קיימו כלום והרי כחות הפ"מ דגופם לא קבלו אור התורה בקרבם בפ"מ כ"א בהעלם דתושב"כ אך מצד כח גודל מעלתם דדור דעה אין ענין חשכות גופם תופס מקום כלל והבן). ושלימות הבנין דמל' הוא והי' ה' למלך וגו' גאולה שלימה שלא יראה ולא ימצא אז שום מקום גלות כלל. אך עתה אף שתקרא קרי' נאמנה בבחי' ירושלים של מעלה לא יקרא לך רק עיר הצדק ולא צדקה כי נשבע הקב"ה שלא יכנס לירושלים של מעלה עד שיכנסו ישראל וכנ"ל (וכמשי"ת ענין צדקה) ולפי"ז אין כאן עדיין תקנה לבחי' ציון כלום כי בבחי' ירושלים של מעלה בדרך עלי' הרי בחי' עוז וחדוה במקומו ושם ג"כ הוא משוש לכל הארץ וכמ"ש במק"א שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה גם עכשיו וכנ"ל ואין מקום שישמש בו כח הצמאון ונקודת ציון ולמטה הרי ציון מדבר היתה שאין אדם דר שם לפי שהאדם משועבד בשעבוד מלכיות וכנ"ל

ועז"א ציון במשפט תפדה. כלומר שהגם שלא תהי' עדיין גאולה שלימה. פדיון עכ"פ יש לה ע"י הלכה ברורה שהוא בחי' שפע הדכורא. כי ההלכה הברורה היא גילוי מהו"ע הרצה"ע שבתו"כ וההלכה הברורה היא המבררת את הנוק' וכל דינין מתעברין ממנה לפי שעה וה"ז ממש ענין פדיון. וענין הביסום הזה נהפוך הוא מביסום דאתבסמת נוק' בזמן שבהמ"ק קיים ובנין הנוק' הוא בשלימות למטה עד שיש בחי' יראה הבאה מלמעלה כנ"ל שזהו שהגאולה קודמת לפדיון אבל הביסום דאנן קיימי' בי' הוא קודם לגאולה כמשי"ת. כי ענין הצמאון דבחי' יסוד דנוק' כו' שהוא ענין אלקים אל דמי לך וכנ"ל הוא לפי שהנוק' היא בבחי' ממכ"ע והארץ נתן לבני אדם נמצא שגם שיש לה כח וגבורה להיות בבחי' יראה הבאה מלמעלה שהוא בחי' אלקות ממש כדלעיל אך מקום משכן כבוד ה' ואורה הוא במקום ישות העולמות (כמש"ל שלכן אין הנשמות בטילות במציאות) ואין היחוד דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד מתגלה בכלים שלה המלובשים בעולמות בבחי' ממכ"ע כנ"ל ולזאת אל דמי לך אף שהיא עצמה בבחי' גאולה שלימה והביסום שלה הוא כשהיא מעלה מ"נ דנשמות שמתפעלים בבחי' ואתם הדבקים בה' אלקיכם למעלה מהטעם ודעת כ"א בכח שרש הנשמה באלקות ממש אז אתבסמת נוק' והיינו דאגדת מיין לקבלי'. ועי' מזה במאמר השפלות והשמחה. ויש לה פדיון מלבושי הישות והפירוד דעולמות ומן המ"ד יולדת זכר חסדו שהוא קיום התומ"צ בפ"מ כל היום כולו ואין שטן ופגע רע כלל. אבל הביסום שקודם הגאולה אין בה כח להעלות המ"ן בשלימות כ"א בכח הדכורא דוקא ובבחי' עלי' מלמטה למעלה דהיינו יולדת נקבה כשהאיש מזריע תחלה והיינו שתוכל להפעיל בחי' הדביקות דואתם הדבקים בנשמות לפי שעה. אך עדיין מקשה לילד התומ"צ בפ"מ בכל היום כולו מפני הגלות שעדיין לא נגאלו ממנו וק"ל. אך אע"פ שאין כאן עדיין גאולה שלימה מ"מ מועיל הפדיון והביסום הזה עכ"פ גם לענין הב' הנזכר בפי' מדבר היתה שכל מי שרוצה נכנס לשם לכן רצון קטן במילי דעלמא מבטל כנ"ל. וזהו ושבי' בצדקה י"ל בזה ע"ד מ"ש בזה"ק בענין נער ונערה עד דלא קבילת עלה דכורא אתקריאת נער ומדקבילת דכורא אתקריאת נערה בה"א. כן י"ל בצדק וצדקה. דבחי' צדק דיקרא לך עיר הצדק הנ"ל אין הקב"ה נכנס