חנה אריאל בראשית מב

לו לאכול בשר שהוא מחמת הברית דעם נפש כל חי והמ"י]. ובזה יש לתרץ ולומר שזה מה שאמר הכתוב ויאמר ה' אל נח זאת אות הברית ביני ובין כל בשר אשר על הארץ. ר"ל דחידוש הברית הזה הוא רק עם כל בשר וכו' אבל נח עצמו כדקאי קאי בבחי' אדם ממש דוקא כצדיקים הראשונים ואת האלקים התהלך ואינו יוצא מן התיבה לעולם וכידוע דהתיבה רומז למדת וספי' המל' ונח הוא בחי' ספי' היסוד והוא ענין חיבור ויחוד דקוב"ה ושכינתי'

ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה וכו' וחם הוא אבי כנען. שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ הדקדוקים. כפל הענין ויהיו בני נח שלשה אלה בני נח דהל"ל ומאלה כו' אחר מ"ש אבי כנען. גם מ"ש נפצה כל הארץ אינו מדוקדק דהיל"ל ומאלה נפוצו על פני הארץ. כתיב ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם פי' מקודם ישב (שהיא ענין השפלת הראש) והי' מבול מזאת הישיבה. ואח"כ וישב ה' מלך לעולם שנעשה שהישיבה עשתה להיות מלך לעולם קיים דוקא. עוד אומר עלי' אחרת ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה כמארז"ל. עוד עלי' אחרת ה' יברך את עמו בשלום. כתיב הדר כבוד הודך וכו' אשיחה. פי' קאי על ישראל שהם דוקא משיחים בהדר שהוא בא ע"י כבוד של הודך. ולהלן הוא אימר כבוד מלכותך יאמרו דקאי על המלאכים. ועליהם הוא אומר להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו ולא בסגנון דלעיל בכבוד והדר. הענין דארז"ל שלשה חנות הן. חן מקום על יושביו מקח על מקחו וחן אשה על בעלה. פי' ענין החן הוא שטוב הדבר בעיניו לא מפני שהוא נאה והדור בצלמו ותמונתו רק מחמת שהדבר שלו הוא מחמת זה לבד הוא מוצא חן בעיניו. והנה זה החן הוא ממטה למעלה שהמקבל מוצא חן בעיני המשפיע מחמת שהוא שלו ולא מחמת שום ד"א. וכמ"כ מלמעלה למטה יש חן של המשפיע על המקבל שבא ג"כ רק מחמת שהמקבל היא של המשפיע לכן יש לו חן טוב והנאה מזה שהוא המשפיע שלו וזה ענין הוד מלכות שיש מלך שהעם נהנה ממנו רק מחמת זה לבד שהם שלו והוא מלכם. ובזה יובן מ"ש בסהק"ב דבחי' עתיק למעלה מלכותו בהודו ולא כשאר הפרצופים שמלכותם תחת היסוד. והענין הוא כידוע דעתיק כולו פנים פי' עפ"י הידוע דשם מ"ה החדש מברר ב"ן שעולה מכלים שנפלו בענין שבירת הכלים דעולם התהו. ויובן ע"ד משארז"ל רביתא דינוקא תבר מאני. פי' דהנה טבע חיות האדם מתחילת בריאתו להיות הוא מושל על זולתו ולא שיהי' זולתו מושל עליו וכמ"ש נעשה אדם כו' וירדו כו'. והנה בקטנות הילד טבע מדותיו מושכים אותו אל הנאה מדברים האהובים לו עד שנמשך כל חיותו אחר זה הדבר האהוב באין מעצור. אך לפי שבאמת הוא אדם מתגבר עליו הכח של בחי' אדם למנוע אותו מלהיות כבוש ומשועבד תחת יד התאוה אל החפץ אלא מושל עליו ושוברו לגמרי. כי טבע בחי' אדם הוא היפך גמור ממציאות החפץ והדבר המושך את מדות הקטן להשתעבד תח"י באהבה ותאוה. וכמ"כ יובן למעלה שבעולם הנקודים ותהו הי' תוקף האור ומיעוט הכלי כמשל התאוה באין מעצור (וכמ"ש במקום אחר שעולם התהו ונקודים הוא בחי' הקטנות) וזהו ה' למבול ישב שהי' ישיבה והשפלה לבחי' אדם דהיינו התגברות טבע בחי' אדם למתבר מאני (שזהו רביתא דינוקא כלומר שבא בקרבו בחי' טבע האדם) אבל הוא למבול דייקא פי' מחיית וביטול העולם ע"ד מ"ש הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם. כמ"כ יובן שכשמרד בחי' אדם בבחי' תוקף האורות בקטנות ישב למבול שארובות השמים נפתחו באין מעצור ג"כ למחות את כל היצור אך אח"כ וישב ה' ג"כ בירידת