חנה אריאל בראשית לד

להודיע כמה א"א לפניו וכו' שעפ"י צדק ומשפט וכו' באמת כבר הי' צריך למחות את שמם מן הארץ. אך שבחי' א"א שאף שהיו מכעיסין ובאין עכ"ז האריך אפו ולא הביא המבול עד שהמתין עשרה דורות. ומספר עשרה דורות הוא דוקא נגד ע"ס כי כ"ז שלא הכעיסו בכל הע"ס לא הביא עליהם את מי המבול ומשהכעיסו בכל הע"ס הביא את מי המבול והמבול הי' ג"כ טובה להם שהמבול שטף את הקליפות ונתעלו הניצוצין שנפלו בשבה"כ וכשנטהר הארץ מקליפות הכניס נח בהעולמות בחי' אדם. אך נח לא הכניס בעולמות כ"א בחי' אדם פרטי (היינו התכללות שבכל עולם לבד) אבל האבות הכניסו בהעולמות בחי' אדם הכללי כמו שנתבאר לעיל שתפלות (היינו התכללות וחיבור מעולם לעולם) אבות תקנום. וההתכללות שנעשה ע"י האבות הוא בחי' ממטה למעלה היינו בענין ביטולם לאלקות שיהי' שוה בהעולמות. אבל ע"י התורה נמשך ונתגלה הדרך הוי' בעולמות בבחי' מלמעלה למטה כמשנת"ל. ושלכן נק' ישראל ואורייתא בשם אדם ובשם קדוש מצד ההתכללות שעושים בעולמות בבחי' אדם הכללי אבל וכולהו קדישין אין קדוש כה'. כי אף הגילוי אלקות שנתגלה ע"י התורה אינו רק מבחי' ז"א דאצי' שנק' בחי' אדם. אבל יש מדרי' בבחי' כי לא אדם שהוא למעלה מבחי' אדם והוא הנק' בחי' כתר רצה"ע. והגילוי מבחי' רצה"ע א"א להיות עתה כאשר עדיין לא נתבררו הניצוצין מעוה"ז הגשמי: ולעתיד כאשר רוח הטומאה יעבור כו' שיתבררו הניצוצין שבעוה"ז הגשמי וידוע שהניצוצין שנפלו מטה מטה שרשם ומקורם למעלה מעלה כדוגמת חומה הנופלת שהאבנים שהיו למעלה ראש נופלים למטה מטה. ולכן כאשר יתבררו ויתעלו הניצוצין דלמטה לשרשם ומקורם יהי' ההתגלות מבחי' רצה"ע. ועיקר ההתגלות נעשה ע"י בחי' מל' דוקא כמ"ש ה' ימלוך לע"ו מטעם א"ח עט"ב פי' כמו שע"י עטרה נגלה לעין כל שהוא מלך ככה ע"י אשה יוכל להיות איזה הכרה בהבעל אף שהוא מנושא למעלה ראש. וזהו והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. חדש נק' ע"ש חידוש ירח בחי' מל' ושבת נק' שמש (כמ"ש שמש בשבת) בחי' ז"א. וכשיהי' בחי' חדש בחדשו ושבת בשבתו היינו אחר שלימות כל הבירורים כשיהי' בחי' ז"א ומל' בשלימותם. אזי יבוא כל בשר וכו' כמ"ש ולא ילמדו איש את רעהו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ואף שיהי' קטני' וגדולי' היינו בהשגת אלקות שאין א' דומה לחבירו. אבל בידיעה את ה' כולם יהיו שוים. כמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כ בשר וכו' שכאשר רוח הטומאה אעביר מן הארץ אז וראו כל בשר וכו'

ויאמר אלקים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ. פסוק זה נראה מיותר לגמרי שכבר נאמר כ"ז לנח ולבניו ומה חידש עתה לנח לבדו. ורש"י ז"ל כתב הראהו הקשת וא"ל זאת אות הברית וכו' ואין זה מספיק כלל דנח בן שש מאות שנה לא ידע מהות הקשת עד שהוצרך להראותו עתה. גם יש להבין מה ענין הקשת להיות זכרון הברית בין כל בשר. ועוד שבהיות הקשת טבעי מעת בריאת העולם וכמ"ש את קשתי נתתי ואמרו בזוה"ק נתתי מקדמת דנא א"כ מה ענין זכרון הברית על ידו. ודאי אם הי' מתחדש מציאותו מחמת הברית הי' שייך לומר שהוא אות הברית. וגם י"ל מ"ש וראיתיה לזכור ברית עולם ובלא בחי' הראי' אותה אין שם זכר הברית א"כ מי יעורר הראי' עצמה. בענין המבול כתיב וינחם אלקי' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב רק על זאת שעשה את האדם. מה כתי' בתרי' אמחה את האדם עד רמש עד עוף. למה לו למחות הבהמה וחי' בשביל