חנה אריאל בראשית קמד

שימצא להם כח הקבלה דיחי"ע הנ"ל. וזהו יוסף ה' לי בן אחר דהיינו בנימין צ"ת אך גם אחר שנולד בנימין כתיב ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו ולא יכלו דברו לשלום כמ"ש בדרוש וישב יע"ש. עד שהובא בנימין אל יוסף וקרבו אל עצמו כמ"ש האיש אשר כו' הוא יהי' לי עבד. על ידי זה נאמר ויגש אליו יהודה דאתקריב עלמא בעלמא ועל ידי זה בא ענין בהתוודע יוסף אל אחיו דהיינו גילוי יחודא עילאה ביחודא תתאה דוקא

ועם האמור פה יובן מה שמשעה שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהי' לי לא נחשב יוסף עצמו במנין השבטים. לפי שהן בחי' מרכבה תתאה ויוסף הוא מעלמא דדכורא רק כשהי' צריך עדיין לתקן ענין בחי' המרכ"ת שיקבלו למטה בישות העולמות ג"כ בחי' אור מדרי' מרכ"ע דיעקב כנ"ל. הי' גם הוא עמהם בחשבון. אבל אחר התוודע יוסף אל אחיו ויכלכל אותם וידבר על לבם (ותקן מה שלא יכלו דברו לשלום כנ"ל) אז עלה למדריגתו ואפרים ומנשה היו במרכ"ת כראובן ושמעון כדברי יעקב. ולכן נק' בס' תהלים בשם יהוסף. והחילוק בין יוסף ליהוסף כי לשון יוסף הוא לעתיד כמ"ש יוסף ה' לי בן אחר. ויהוסף הוא לשון עבר כלומר שכבר הוסף והיו"ד דשם יהוסף מורה על התמדת הפעולה כמו ככה יעשה איוב וכמ"ש בתניא ח"ב. לפי שכבר עלה למקומו יסוד דדכורא באצילות רק שמשם ממנו באה תמיד אותה ההשפעה שבהתוודע יוסף אל אחיו ויכלכל אותם כנ"ל. אך כל זמן שהי' יעקב אבינו ע"ה קיים היו כולם יונקים ממנו כענין הנ"ל. השבטים בבחי' מרכבתא תתאה ויוסף להשפיע ולכלכל אותם באור היחוד ביחו"ת הנז"ל, ועם זה מבואר שבהתוודע יוסף אל אחיו כל הבחי' ומדרי' שלו. כי קודם לכן לא הכירוהו כנ"ל, אמר להם תחלה אני יוסף כענין יוסף ה' לי בן אחר כנ"ל שאין להם עדיין חיבור עמו (עד שנעשה התעוררות בבחי' צדיק תחתון כנ"ל) ולכן לא אמר אחיכם והיינו כענין חכם עם תלמיד כשאין להתלמיד תשוקה הראוי' לקבל לא יוכל לקבל בשלימות. והנה מחמת שבאמת כבר בא בנימין אל יוסף וראוי להיות התוודע יוסף אל אחיו בתכלית השלימות עד שהי' ראוי לקרא אותו בשם יהוסף כנ"ל ואף שלהם לא נתגלה עדיין הענין מ"מ לגבי יוסף כבר הוא בשלימות והי' יכול להסתלק למדריגתו בבחי' יסוד דדכורא וממילא הי' נמשך להם כי כבר עתה יכלו דברו לשלום כנ"ל דהיינו להחשיב עילוי מדריגתו ולקבל ממנה. אך העוד אבי חי וכל עוד שהוא חי א"א להקרא בשם יהוסף כנ"ל. והי' הכונה בדבור זה שיתפעלו בבחי' התשוקה של התלמיד כנ"ל אמר הכתוב ולא יכלו אחיו לענות אותו. כלומר שההתפעלות מן הדבור כרצון המדבר הוא כענין מענה לשון שממקבל אל המשפיע. ואמר כי נבהלו מפניו שגילה להם בדבורו זה את רום גובה מעלתו שלא הכירו כלל ולא עלתה על לבם. לכן נבהלו עד שלא קם בהם רוח גם להתקרב אליו כלל. לכן אמר גשו נא אלי כלומר התקרבו אלי כי קרבתכם אני חפץ בכל עיקר כוונתי. אז ויגשו היינו בבחי' התעוררות הנ"ל ויאמר להם אני יוסף אחיכם. היינו שמתחבר עמהם להשפיע להם ממדריגתו שהוא ענין יחו"ע ביחו"ת שגם בישות העולם אא"ס ב"ה מלא את כל העולם. וכמ"ש בתניא. ובזה יש לפרש גם מ"ש אשר מכרתם אותי וכמ"ש בפייט דמוסף יוהכ"פ ע"ש המדרש בפסוק ואביון בעבור נעלים שמכרו ליוסף ולקחו מחירו מנעלים. וידוע ענין נעל שהוא להתהלך בו ברפש וטיט שלא יטנפו רגליו. והיינו עפמ"ש בדרוש וישב. שהם מכרו אותו שיתרחק מהם ויעבוד הוא עבודתו במצרים כדי שלא יעכב על ידם ויבטלם מעבודתם עיי"ש. רק לקחו מחירו ליהנות ממנו קצת היינו שגם בישות יש ג"כ ניצוצי אלקות להיות הנח"ר בביטולו יותר גדול שזהו כענין נעל להתהלך בקצת ישות בכדי לעשות. נח"ר ליוצרם בתוקף הביטול אח"כ בעבודתם הקבוע להם. וזהו אשר מכרתם אותי מצרימה ולקחתם