חנה אריאל בראשית קלא

ראובן הי' בחי' הסתעפות בבחי' מציאות עומד במקור כו' וד"ל והעצם אינו מקור לדבר ההוא כלל אבל באמת ח"ו לומר כן דהלא כתיב ממך הכל היינו ממהות ועצמות דוקא ולזאת באמת אין העולמות בשם מציאות כלל כידוע משורש אמונתנו דאפס זולתו היינו זולת העצם וד"ל. והיינו מצד דהוא ושמו א' עד שאין השם עולה במציאות בלעדי העצם ונתלה רק על העצם. ולזאת האמת הוא דמה דלאו מכאמ"כ הוא הוא בחי' השם שהוא מקור לעולמות ונמצא דמקור האמיתי לעולמות הוא בחי' מהו"ע דלמכאמ"כ ולזאת באמת אין מציאת העולמות כפי שהן נראין בהתחלקות מציאת עומד למע' מע' דהרי לאו ומכאמ"כ וד"ל. ומעתה יובן דבזאת הכוונה שאנו מייחדין עצמות אא"ס דלאו מכאמ"כ בי"ק דאצי' ממילא הוא הביטול דו"ק שאינם בבחי' מציאת עומד רק אמיתת מציאותם הוא עצמות אא"ס דלאו מכאמ"כ וכנ"ל [וזהו למסור נפשו בא' היינו כמו שידוע דעצמות הנשמה היא חלק אלוה ממעל ולזאת לא נכתב בתורה זמן בריאה על הנשמה. ומה שאנו אומרים אתה בראתה אתה יצרתה כו' היינו שירדה אח"כ בעולם הבריאה ויצירה להתלבש בלבושי בי"ע אבל אמיתות מציאותה הוא בחי' חלק ה'. ולזאת כשמעמיק בעומק המח' בתוקף איך שמיוחד בחי' עצמות אא"ס בבחי' הו"ק שזהו ענין שמגיע למקום ההוא שמיוחדים המה כידוע נמצא ממילא הוא הביטול דו"ק לאא"ס וכנ"ל וגם ביטול נפשו ויחודו באא"ס כי ממנו נלקח רק שמסתירים בחי' לבושי בי"ע וד"ל. וכן היא להיפוך שכאשר הולך בהתבוננות מלמטה למעלה היינו איך שכל מה שנראה ליש ודבר בודאי יש מקור מציאותם כי אין הדבר עושה א"ע. והמקור הוא בח"י ו"ק. והו"ק גופא מקורם בודאי הם מצד אמיתית מציאותו ובטלים לו בתכלית וכיחוד הנ"ל ממילא הוא התחברות והתייחדות עצמות אא"ס דלאו מכאמ"כ שעכ"ז הוא שמו בחי' עשר שהוא מקור לעולמות וד"ל. אך כ"ז הוא הנק' בחי' יחו"ע דהיינו שאופן ההשגה זו הוא רק באופן שלא נראי' העולמות ליש ודבר רק בשם גילוי עצמותו שנק' שמו בכלל. וכאופן היחוד דשמע ישראל שהוא בו"ק דאצי' שהוא רק בחי' גילוי עצמותו דכל יכול להתהוית כמה מיני עולמות. אבל עדיין הוא רק בעצמותו וכידוע דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון וד"ל. ושם הוא היחוד דשמו שהוא בחי' גילוי לעשר עם בחי' העצמות דלאו מכאמ"כ. אבל בחי' יחו"ת דברוך שם הוא דאף כפי מה שנראה ליש ודבר בעולמות בי"ע עכ"ז היא א' ואינו סותר לבחי' עצמות אא"ס דלמכאמ"כ ואף שכפי שנתהוה עולמות מ"מ אפס זולתו זולת העצם וד"ל

והנה שני אופני יחודים הנ"ל דיחו"ע ויחו"ת שהוא ענין משפיע ומקבל [וכמבואר במ"א באריכות] ישנם גם בעצמיות קודם הצמצום וכמבואר במדרש משל למלך שהי' לו גיגית מלאה מים והי' לו שם דיו דיסקוסין נאים ולא היו נראים ופנה משם המים והיו נראים. שמורה על היות בחי' משפיע ומקבל קודם הצמצום ג"כ רק שלא היו נראים מצד שטיפת המים ולא הי' בזה שלימות ופנה מהם המים שהוא ענין בחי' הצמצום והיו נראים. ועיקר השלימות דנראין הוא בזו"נ דאצילות וד"ל. וביאור הדברים דהנה אופני יחודים הנ"ל כמו שהם בעצמות הוא בבחי' יחוד העצמי וענין בחי' יחוד העצמי מבואר במ"א בכתבים שהוא עד"מ הטבעת הנפש שמוטבע בעצם שיהי' אופני השפעתה בגילוי לטוב שזה אינו בעצם הנפש בחי' הטבעה עדיין [שנק' גוצקייט] שזהו אינו שייך רק בהתפשטות הנפש אבל בבחי' הטבעת עצם הנפש הוא רק עדיין בחי' מהות הנפש רק שאופן הנפש הוא כך שבהשפעתה בגילוי יהי', רק לטוב וד"ל ונק' זה בשם יחוד העצם. ולבאר היטיב דהנה מה שנק' יחוד אף על ידי בחי' מדות דהיינו שנתייחד אליו בבחי' אהבה או יראה וכמו האבות שהי' התייחדותם לאא"ס בבחי' המדות הוא לא באופן שיהי' המדה מורגשת היינו שיורגש איך שהוא אוהב אותו כי זה לא נק' בשם יחוד כלל כי ענין היחוד הוא דביקות הנשמה לאא"ס וכאשר ירגיש את אור האהבה אזי