חנה אריאל בראשית קכח

התגלות. והה"א ראשונה הוא ג' קוין המקיפין את לובן הקלף ומגבילים אותו והיינו כח בינת איש הישראלי המקבל במוחו בחי' האלקות לפום מה דמשער. והוי"ו הוא בחי' התפעלו' המדות כשמתמלאים מאור הבינה לדעת טוב ה' וכו' וה"א אחרונה הוא בחי' ג' קוין דמחדו"מ דתומ"צ שמתמלאים מאור ה' ע"י בחי' היו"ד והה"א והוי"ו כנ"ל (וכשחסר ענין התפעלות המדות הוא ענין מח' טובה הקב"ה מצרפה למעשה המבואר בלק"א פט"ז) והוא האור דתומ"צ הבא ונמשך ע"י מעשה גופנית. והיינו בחי' הנוק' דז"א מקור כל כל המקבלים הנ"ל שע"י נמשך אור דז"א כנ"ל. ובחי' בינה ומדות ומחדו"מ הם בחי' מושכל מורגש מוטבע הנ"ל והוא ג"כ ע"י בחי' מיעוט הירח. משא"כ בבחי' מל' דאצי' לא הי' רק בבחי' אמונה פשוטה ואעפ"כ הי' נמצא סוף מעשה דמחדו"מ דתומ"צ

ומעתה יובן ענין הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. ולמה מביאין אותו בר"ח כשמתחלת הלבנה להאיר מן החמה. אמנם ידוע דשעיר דר"ח מכפר על טומאת מקדש וקדשיו. שהוא קירוב ענין החיצונים אל הקדושה לינק ממנה. והיינו לפי שנתמעטה הירח עד בחי' המוטבע שאינו בבחי' קבלת אור כלל ואעפ"כ אור הקדושה הוא. ולכן יכולים החיצונים לינק מעשיית המצות להתייהר שאעפ"כ עכ"פ כח המצוה יש בה וכו' וכידוע. והנה קרבן הבא על טומאת מקדש וקדשיו נשתנה מכל החטאות שהן קרבן קבוע להיות בעולה ויורד. והטעם הוא לפי ששאר כל החטאים הם ע"י אשר שלט האדם דקליפה באדם דקדושה דרך כללות. משא"כ טומאת בחי' מקדש וקדשיו שהן בחי' הפרטיות דאותו החטא שפוגם בחלק ואחיזת קדושתו ממש. לכן הקרבן הבא לכפר עליו. שר"ל לקנח את הזוהמא שנשארה עליו מקירובו לחיצונים כאיש אשר הוטבל בשחת ותעבוהו שלמותיו. הוא בעולה ויורד דהיינו לפי ערכו כן ערך הקדושה הנפגמת על ידו. ומזה יובן שבראש חודש שהוא רישא דסיהרא שהוא כח ההתהפכות מן הירידה אל בחי' עלי' וקירוב לקבל מאור החמה. אמר הקדוש ברוך הוא הביאו עלי כפרה על שמעטתי וכו'. שעל ידי זה ירדה במקום יניקת החיצונים. ועתה כשבאה להאיר באור העליון צריך לכפר ולקנח הענין דצווי המיעוט כדי שיומשך האור מחדש בלא פגם וד"ל וידוע דבשבת הוא עליית המל' ואפשיטת מלבושהא דבריאה יצירה ועשי'. ויש תחום שבת בין היכלות הקדושה להיכלות החיצונים. ואז הוא ענין נר שבת שמדליקין בהיכלות דזו"נ דאצי'. ובנפש הוא כענין דכל הבחי' דנר הוי' הכל הוא בבחי' מס"נ דיו"ד דשם הוי' הנ"ל עד שאין לנגדו בחי' קליפה כלל. דהנה כתיב למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני. פי' שמאחר דאתם הדבקים וכו' כנ"ל ויש ג"כ בחי' נרי ה' למה לא יאיר אור זה תמיד להתגבר על כל יראות חיצוני' פן יחסר לחמו וכה"ג. וכמו שכתוב בלק"א דהקדוש ברוך הוא עוזרו היינו יתרון אור הקדושה על החשך דקליפה. ומאחר דאתם הדבקים למה יש יראה חיצוני' וחלישת אור הקדושה בימי רע שהוא משלחת מלאכי רעים דסט"א. ע"ז אמר עון עקבי יסובני. פי' לפי שיש בחי' השפלה דמיעוט הירח עד שדש בעקביו לתת מקום ליניקת החיצונים והוא יסובני להפסיק למעלה אור היחוד בהיכלות דזו"נ. וענין היכלות דזו"נ ידוע שהוא כמו ענין ירידת הנפש בגוף להיות כחותיו מורכבים בבחי' עניני הגוף ושליט בהם כרצונו. וזה דוקא האדם לעצמו בביתו עם ב"ב הנשמעים לרצונו. משא"כ חוץ לביתו יש שם רשות זולתו ואינו שליט כרצונו. ע"כ צריך להיות שם הנהגה אחרת כידוע. ואם לא הי' עון עקבי הנ"ל הי' גם למטה בעוה"ז עוז וחדוה במקומו. וכמו שכתוב ונוה צדיקים יברך. לא ידאגו בימי רע ובימי רעבון ישבעו. והכל בכח המס"נ והקדוש ברוך הוא עוזרו כנזכר לעיל. אלא שעון עקבי וכו' יסובני גם למעלה. ממקום יניקת החיצוני' שאינה אלא בעקב. ואינו יכול לדחות מכל וכל ענין היראה חיצוני' מלכלכל ענינו במדה ומשקל וצמצום וכו'. אבל בשבת שהוא עליית