חנה אריאל בראשית קט

במק"א בענין מאן דמליל באודנין דמלכא שהוא כמו השר והעבד הנאמן מאד למלך שאין לו רצון אחר כ"א רצון המלך והוא משוטט במדינה לדעת מה יעשה בה למלאות רצון המלך במלכותו ובא ומדבר דבריו באודנין דמלכא שכל דבור ודבור שלו אינו אלא כלי להיות נמשך הרמנותא דמלכא להעשות כן במדינה ודי בזה למבין ומשכיל על דבר שכל דבורים של השר ועבד הנאמן הנ"ל הן הן בנין הנוק' ותכשיטיה. והדבר מובן שאין זאת אלא כשנאמנותו קבוע ואין לה חילוף בשום זמן. כמו כן יובן שזהו מ"ש הקובע מקום לתפלתו וכן העושה תפלתו קבע שר"ל שבנר"נ שלו כבר יש לו בחי' בנין הנוק' ותפלתו עושה בנינה בעולם כולו ושתהא מתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא, ומ"ש בגמ' מאי קבע כל שאינו אומרה בלשון תחנונים אלא כייעץ נאמן למלך כנ"ל אפ"ה קדוש ק"ק ה' צבאות וגם תפלתו זאת איננה עולה כ"א כענין שפיכות נפש (וכענין מארז"ל שמיכאל מקריב נש"י ע"ג המזבח העליון וכו') קמ"ל ר"א דזכאין אינון ישראל דמתקדשי בקדושא דמארייהו ממש עד שאין תפלתו תחנונים כאמור והמשכיל ומחכה למילי דחכמתא יבין מדעתו בבחי' נר"נ דכל איש ישראל בגופו הולך ומתתקן דוגמת תיקון הפרצופים דעולם התיקון הידוע שהתחלת התיקון הוא ברישא דעמא וכמ"ש במקום אחר. מאמר השו"ש באריכות) שהן בחי' עתיק ואריך שכללותן בחי' הכתר הממוצע בין מאציל לנאצלים. וככה הוא בכל ישראל רצונינו לעשות רצונך. ומי שזוכה שמגיע בחי' התיקון בנר"נ שלו בגוף בבחי' אבא ואימא היינו שמצא כח ועוז בנר"נ שלו להתבונן בבינה ודעת דרך הלבשה גם בשכל אנושי בכדי לעורר ולהוליד בחי' הדו"ר דנר"נ בגופו שמקבל חיותו מנר"נ ע"י ההלבשה בנפש השכלית החיונית הטבעית. והזוכה לבחי' קביעות מקום דפי' הא' הנ"ל הוא שבא התיקון גם בבחי' פ' דז"א דנר"נ שלו בגופו. וקביעות מקום דפי' הב' הנ"ל היינו שזוכה גם לבחי' בנין פ' הנוק' דנר"נ שלו והדברים עתיקים

ומעתה יש לסדר הדברים בענין יצחק אע"ה שנתתקנה נשמתו שנשרה מאדה"ר בבחי' מתת אלקים לאברהם ושרה שהכינו לו גוף קדוש את יצחק יחידו כנ"ל בבחי' יחידה מבחי' ע"ק המתנשא מימות עולם לגמרי כלומר שלא הי' ע"י נמשך לעולמות ענין האלקות שהי' הוא ע"ה דבוק בו ובחי' מרכבה אליו ר"ל לקו השמאל דז"א וגם שכל תנועה ותנועה שהתנענע היתה בכח אלקי הרוכב עליו אך הכל הי' בבחי' מתנשא מימות עולם ועתיקא קדישא וז"א כולא חד ולא בא לעולמות דמסטרא דילן שום גילוי כלום. ואחרי מות, אברהם ויברך, אלקים הוא בחי' ז"א בבחי' הכלים שנק' אלקים כידוע שמהן באה השפע לעולמות את יצחק וישב יצחק עם באר לחי רואי כנזכר לעיל היינו לעשות תיקון בגילוי אלקות בבחי' הפנימית דאו"כ המצוי בעולמות דמסטרא דילן. אך מחמת ויהי רעב בארץ א לפרש עדמ"ש בפי' רות להאריז"ל הידוע שכמ"כ יובן גם כאן שאעפ"י שעשה יצחק בינו ע"ה תיקון גדול בעולם בבחי' הפנימית דאו"כ עדיין הי' רעב בארץ בחי' המל' שהריחה ציקי קדירה דהיינו החיצונית] וילך גררה לחפור שם בארות כמש"ל ויש לבאר עוד ענין א' שכמו שלמעלה בחי' הדו"נ הדכורא הוא סוכ"ע והנוק' היא בחי' ממכ"ע באיזה מורגש להם מענין האלקות. ככה באבות העולם הי' דו"נ שלהם ג"כ עד"ז (זה יובן בפשיטות ממה שאנו רואים בעולמנו שהדכר יש לו טרדות ענינים ועסקים ואין אדם יודע מה שבלב חבירו כלל רק שיכול להיות טרוד באיזה מחשבה עמוקה בלתי נודעת לזולתו. והנקבה אין לה ענין טרדת הדעת בעמקות המחשבה. ולכן מה שהיא ברוממות הערך בזכות ודקות וסלסול (הנק' איידילקייט) ניכר בה ביותר הרבה ממה שניכר בא"ש הטרוד במח' עמוקה כנ"ל. ולכן כשבא יצחק אבינו עליו השלום גררה וישאלו אנשי