חנה אריאל במדבר רלו

יציאת המים גשמיים מן הסלע והכל דבר אחד כנ"ל ונמצא דמן וענ"כ ובאר הי' בזכות שלשת האחין משה אהרן ומרים המשכת אור ישר מפו"ע להשתלשלות והמשכת המקופים והעלאת אור חוזר במדריג' פנימית הנשמות ובמדריגות חיצונית הגוף ג"כ. והכל דבר אחד מעין ודוגמא דלע"ל שיחיו הנשמות והגופים ממקום א' כנ"ל. ולפמשנ"ת שענין מי הבאר הן בחי' ההתעוררות שבא מעומק תחת והוא בחי' מים התחתונים בוכים על מזלם הרע שירדו למטה וצועקים אנן בעינן למיהוי קדם מלכא (ומאן דבחשוכא תאיב לנהורא) וצעקה זו היא בחי' תרעומות כלפי מעלה ע"ד מ"ש בעני דשפיך תרעומין דילי' קמי' דקודב"ה שהוא ג"כ ענין זה דצעקה על מזלי' הרע. ונק' בזוה"ק בלשון תרעומות וכמש"כ למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך וכדומה עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום אויבי עלי וכו' וכ"ז נק' מריבה. והנה בחורב הי' עדיין קודם מ"ת. דהיינו שלא ניתנה להם עדיין ע"ד משנ"ת. אשר שם משה לפני בנ"י כנ"ל רק שעל הים ראו וכו' וכשנסתלקה ההארה מהם היתה המריבה בבחי' או"ח ממטה למעלה הי' שם מסה ומריבה כמ"ש על נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. והיינו שהיו מסופקים עדיין אם יוכלו כלל להשיג חפצם ומאווים להיות בחי' אלקי בקרבי ומה שראו על הים וכדומה אמרו שמא מקרה הוא. ולכן נק' מסה ומריבה דוקא. אבל לאחר מ"ת במריבת קדש (וכמשי"ת) לא היו מסופקים עוד לאמר היש ה' בקרבנו וגו' לא נק' אז רק מריבה ולא מסה. והנה אחר שנסתלקו אהרן ומרים אמרו רז"ל שחזרו כולם בזכות "זה משה כי ענני כבוד דאהרן הי' בחי' ימינו תחבקני כנ"ל וכמ"ש בזהר דאהרן הי' דרועא ימינא דמשה ומשה עצמו הוא בחי' גופא קו האמצעי העולה עד הכתר ולכן עיקר המשכת אור המאציל ב"ה בבחי' פו"ע כנ"ל הי' ע"י משה ואהרן דרועא דילי'. הוא כמו בחי' או"כ דאצי' שהם בכלל עולם. והוא ע"ד משנ"ת בענין ונקדש בכבודי בבחי' המל' ככה יובן כאן בבחי' חסד דאהרן דרועא ימינא. וכאשר חזרו אח"כ בזכות דמשה היינו שבאו המקיפים מעצמות אור המאציל ב"ה (והוא כמו הקפות דש"ע שהם בס"ת עצמה וד"ל). ועד"ז יובן ג"כ שבחי' העלאת מ"ן שהי' בא ע"י מרים שהי' רק במדריג' ונקדש בכבודי הנ"ל דהיינו במדריג' זיווא דעתיקא בבחי' זיו המתפשט עכשיו כשחזר להיות ע"י משה היינו שהכח להעלאת מ"ן יהי' ג"כ נמשך מפנימיות ועצמות שלמעלה ממדריגות זיו הנ"ל

ומעתה יובן ענין ההכאה שהיתה בצור בחורב והדיבור וההכאה שבקדש. דהנה ההבדל שבין בחי' זיו הנ"ל שהוא זיו השכינה ובין בחי' הפו"ע שע"י משה בחי' גופא דמלכא אינו רק מה שבחי' הזיו הוא בא בבחי' ממכ"ע ונמשך מעילה לעילה והפו"ע שע"י משה בא במדריג' בחי' סוכ"ע שאין בו התחלקות המדריג' מעלה ומטה שבעולמות כידוע ומבואר במק"א באריכות. ולכן העלאת מ"ן שבזכות מרים (אף שהכל פעל משה רק שהי' בזכות מרים כנ"ל בזכות אהרן דרועא כו') הי' צריך לבוא בבחי' הכאה באבן דוקא שהוא כעין בחי' הרגשה הבאה לאבן דוקא כידוע שמההכאה יכול האבן להתפוצץ והיינו שמקבל התפעלות מהכאה. והוא ע"ד מ"ש אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי' והנמשל בזה בגופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשים לי בביטושים גופנים שהגוף ונה"ט מתפעלים מהם ועי"ז סליק בי' נהורא דנשמתא. וככה יובן שהעלאת מ"ן מן הצור והסלע (שהוא ממש ענין חומריות וגסות הגוף לגבי קבלת כח ועוז בנשמתם להעלות מ"ן) הי' צריך לבוא בדרך התקרבות אל מדריג' הרגשת האבן שהוא ההכאה בגשמיות בפו"מ ומעין זה פעל זכות מרים בהם ברוחניות (כנ"ל שכל עיקר ענין הג' מתנות טובות היו ברוחניות וגשמיות בענין א' ממש). ועכשיו כשחזר להיות בזכות משה הנה זה בא במדריגו' בחי' סוכ"ע הנ"ל