חנה אריאל במדבר רלב

בכלי הגבורה ואור הגבורה מאיר בכלי החסד. כי מאחר שבחי' חו"ג אינם במציאות בו כנ"ל רק שהוא מוגדר להאיר באופנים כאלו דוקא. לכך יכול להאיר בכלי החסד כמו בכלי הגבורה ממש בשוה ונק' דעה זו מיש לאין פי' שהוא ית' יש אמיתי וכולם כאין וכלא נגדו. מאחר שאינם במציאות זולתו כלל. ונק' ד"ע מפני שהוא עליון על כל פרטי הנבראים מאורו ית'. אך הנה בחי' ממלא הוא להיפך מזה ממש שממלא את כל הכלים לפי ערכן דוקא. כמשל אור הנפש בהתלבשותה בגוף להחיותה בכלים מכלים שונים דוקא. ובבחי' זו נק' מאין ליש דוקא. פי' שלעיני בשר אינו נראה רק היש הגשמי. וחיותו האלקי המחייהו ונותן לו שפעו התמידות אינו נראה כלל. ונק' ד"ת דוקא. כי זה הטעות אינו במציאות רק אצל התחתונים דוקא. כי העליונים בטלים במציאות לאור המחיים. אך הנה הוא ית' סובל ב' הדעות ביחד כי באמת גם הד"ת הנ"ל הוא ממנו ית' מאחר שאפס המוחלט בלעדו ית' ואדרבה כל שהיש גשמי ביותר ואור המחייהו אינו נראה מורה יותר על פשיטותו ית'. שאין כל גבול מגבילו אף גם הגבול הזה שלעינינו הוא היותר מגביל גם הוא תמונתו. והנה ידוע דבחי' אהרן שהוא נק' שוש' דמטרוניתא בזוה"ק פי' שבכחו להעלות נש"י המלובשים בגופים למעלה מעלה לעצמותו ית' שלמעלה מע' מב' הדעות הנ"ל. כשושבין הכלה שמביא את הכלה ומעמידה לפני החתן דוקא כמאמר כל נשמתא ונשמתא הוות קיימא בדיוקנהא קמי' מלכא קדישא. ולכן נאמר לו דוקא בהעלתך כו' שהכל תלוי בו דוקא. ועתה נבאר בס"ד כל הפסוקים הנ"ל כסדרן. בהעלתך את הנרות פי' נרות הם נש"י המלובשים בגופים בכלים מכלים שונים כנ"ל. אל מול פני המנורה פי' מנורה הוא מקור הנשמה שאינה מתלבשת בכלי הגוף רק בבחי' מקיף כנ"ל. ופני המנורה הוא בחי' פנימיות של המנורה הנ"ל בבחי' לאסתכלא הנ"ל ולא חיצוניותה להאיר בבחי' בריחה מן ההסתר לבד כנ"ל. ומול פני המנורה הנ"ל היא בחי' מל' דאצי' מקור כללות נש"י כי פי' מול הוא מה שפני המנורה אצלו לנוכח בעלייתן בבחי' לאסתכלא הנ"ל ולקבל תענוג גילוי אורו ית' הפשוט והוא הוא הנק' בחי' מל' דאצי' כידוע עשישתא דמקבל כל נהורין ומשפעת לחוץ לגלות לכל הדבקים. ועתה יובן שבהעלות אהרן את הנרות כנ"ל אל מול פני המנורה כנ"ל יאירו ז' הנרות פי' שעלייתן ע"י אהרן הוא לעצמותו ב"ה הסובל ב' דעות הנ"ל. נמצא שמצדם ומכחם יתוסף הארה יתירה גם במול פני המנורה הנ"ל. ואומרו ז' הנרות הוא כי באמת מקור נש"י הם בבחי' ז"מ דז"א דאצי' להתלבש בבחי' נר"ן דבי"ט. כידוע של' כלים דז"א דאצי' נעשים נר"ן לבי"ע (כמוזכר כ"ז בכתבים). ואומר ויעש כן אהרן ופרש"י ז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. פי' שלא שינה בהעלותן מד"ת הנ"ל כמו שנצרך להיות בד"ע הנ"ל. והטעם מבאר הכתוב ואומר אל מול כו' העלה כו' פי' שמפני שאל מול כו' העלן שיאירו ושם הם שווין ד"ע וד"ת הנ"ל בשוה כנ"ל באריכות בענין סובלו ב' דעות הנ"ל. אך עכ"ז הי' צריך גם למשה שהי' שוש' דמלכא כידוע פי' שבכחו להמשיך עצמות אוא"ס ב"ה הסובל ב' דעות הנ"ל בכנס"י אחר עלייתן ע"י אהרן כנ"ל והוא אומרו כאשר צוה ה' את משה. ומבאר הכתוב עוד ואומר וזה מעשה המנורה פי' פעולתה בכלי הגוף מקשה זהב. פי' מקשה הוא בחי' התייחדות כל הפרטים אל מקורן המקיף כנ"ל בענין סובב. ואומר זהב נודע שהוא בחי' גבורה להגביר עליו כח המ"ש אחר התבוננו כנ"ל באריכות. עד ירכה עד פרחה. פי' ירכה בחי' אירוסין הנ"ל שהוא היותר תחתון מכלי הגוף המקבלים אור הנשמה שאינו מאיר רק למעשה בפו"מ (כנ"ל בענין תרין ירכין). פרחה הוא בחי' שידוכין הנ"ל שאינו אלא כפרח הנופל תיכף. הכל מקשה במקור הנשמה כי כאשר צוה כו' פי' כאשר צוה ה' את משה שנאמר בו ותמונת ה' יביט כנ"ל באריכות ביאורו כן עשה גם את המנורה הנ"ל פי' מקור כל נשמה