חנה אריאל במדבר רי

להמשיך בעולם להיות בזה מצות ויהי' נעשה התיקון עונם מזה כמו שנעשה על ידי כל המצות שהן אברין דמלכא וארחות ה' הבאים מלמעלה מאליהם. וע"י אתעדל"ת בנדר וכו' נעשה גם זה ארחות הוי'. ומעתה יש להבין כל הענין. דהנה תפלות כנגד תמידין תקנום. דבכל יום בעת תפלת השחר יש למעלה בחי' עליית העולמות. ונצטוו ישראל שע"י עלי' זו שהיא עליית עולמות דקדושה דאבי"ע יעלו ב"י נשמה בגוף גם מבחי' הנוגה דעוה"ז (כמ"ש במק"א דעוה"ז לא נתברר והוא מעורב טו"ר ולכן יכולת ביד ב"י לעשות הרע טוב וכן להיפך ח"ו) שהנוגה היא בחי' ממוצע בין עולמות הקדושה לעולם הקליפות דאזלע"ז ולפעמים היא נכללת בקדושה ולפעמים נופלת למטה אל הקליפות ח"ו. ובנוגה עצמה יש בחי' טו"ר. שהצד הקרוב לקדושה אף שאין בנוגה שום הרגשה והשגה מענין אלקות והביטול אליו כמו הדצ"ח שאין בהם שייכות השגה מאלקות הבורא ב"ה כך בחי' המדבר דנוגה אין בו שום בחי' הכרה כלל (מלבד נפש השכלית כמ"ש במק"א) ואעפ"כ ע"י בחי' העלי' דתפלה כפי שהיא מסודרת לפנינו שהשכינה השרוי' בישראל עולה במדריגות בתפלת העשי' ותפלת היצירה והבריאה והאצילות כידוע ועי"ז עולה גם הנוגה דגוף ונפש הטבעיית שע"י התפעלות דנשמה אלקות במיני מדרי' התפעלות דאבי"ע וכן בחי' התפעלות אלקית הידוע שהיא בבחי' השכינה בישראל עולה גם טבע המדות דגוף ונה"ט לאהבה וליראה את שם ה' וה"ז ממש כאדם המקריב בהמה ע"ג המזבח ושורפה באש שתוקד על המזבח ככה מתכללים המדות דטוב שבנוגה גם הם בהתפעלות הנשמה ונפ"א. וכן הוא מצות קרבן התמיד כבש א' בבקר וכבש א' בין הערבים שהכבש הוא מלשון כבשי דרחמנא שנכבשה הגסות דנוגה לפני ה' שגם שאין לה השגת הביטול אך גם תוקף הישות וגבורות ודינין אין לה כנראה בחוש בכבשים שהם נכנעים. ולפי שהיום כלול מב' בחי' ערב ובוקר לכן צריך להעלות בחי' הנוגה בב' הבחי' הנ"ל. ורמזו רז"ל בבקר לכפר על עבירות של לילה וביום להערבים וכו'. כי כמו שבקדושה יש בחי' ערב ובקר כך יש בנוגה. וביום השבת שיש בו עליית העולמות במדרי' עליונה ויתירה כמ"ש אתה קדשת את יום השביעי יש בו קרבן מוסף להוסיף בהעלאת הנוגה. ולפי שיום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת שהוא בחי' ההארה שיש בשבת מיום שכולו שבת ושמור וזכור בדבור א'. לכן הקרבן הנוסף הוא שני כבשים בבת אחת. אבל בימים טובים ומועדים שנק' מקראי קדש אשר תקראו אתם ותלוי בב"ד והם ממשיכים מועדי ה' מלמעלה בקידוש שלהם שהוא אתעדל"ת עי"ז יש כח בי"ט להעלות כל שבעת כבשים דנוגה וגם איל ופר שיש בהם בחי' הגבורות דנוגה שהוא כענין הצד הב' דנוגה הקרוב לצד ג"ק הטמאות. וכמשנ"ת שע"י ההעלאה מלמטה בבחי' כח הנוק' ושכינה בישראל מוסיפים כח בגבורה שלמעלה להעלות מן הנוגה יותר ויותר

וזהו אלה תעשו פי' פרים ואילים ושבעה כבשים שיעלו לה' תעשו את זאת במועדיכם פי' בכח מועדיכם אשר תקראו אתם. ומ"ש לבד מנדריכם ונדבותיכם. פי' שזאת אשר תעשו עם כח המועדים שהוא עכ"פ מצוה לקדש המועדים הוא מלבד הכח שיש לישראל להעלות בחי' הנוגה במה שאין בו משום מצוה קודם שנדר שבבחי' הנדרים יוכל להעלות מדריגות החיצונות דנוגה כמ"ש קדש עצמך במותר לך. ופי' קדש עצמך כמו האשה נקנית וכן האשה מתקדשת כך ע"י הנדרים ושבועות הוא מקדש את בחי' כח הנוק' ושכינה שבו לבחי' סכ"ע ודכורא. דנדרים הם כנודר בחיי המלך כלומר שמוסר כל כחותיו לעשות הכל (או פרט זה דנדר) לשם שמים לעשות נח"ר ליוצרו וזה נק' חיי המלך שכביכ' דעתו נוחה עליו. ושבועה הוא כנשבע במלך עצמו היינו שמקשר א"ע בכל ז המדות (שהן כללות חיי הגוף דלבא מלכא דפליג לכל שייפין) כאלו אין בו כח לעשות כ"א כפי מה שנשבע. וקל להבין את זאת. ועי"ז עולים יותר ויותר בהעלאת הנוגה בבחי'