חנה אריאל במדבר רז

טוב או רע אין נפקותא כלל לענין השכל כיון שהוא מובדל בערך. משא"כ אם ישרה אור השכל במוח עב ועכור למוח צלול שמזה יבא הפרש לגילוי אור עצם השכל. שבמוח צלול יאיר בבהירות ובמוח עב לא יאיר כ"כ. והוא מצד שיש ערך מזה לזה. והראי' שהוא כלי לו. משא"כ בגוף הנייר שבא אליו בהבדלת הערך וכנ"ל. ומזה בא ג"כ סברת האפיקורסים ימ"ש דכיון שבריאת העולמות הם מאתו בבחי' ערך נבדל מה יגיע לרצונו לעשות כן או כן. ואף שבריאת העולמות נמצאו מאתו בבחי' כח הפועל בנפעל. עכ"ז כאשר נפעלו מאתו עזב את הארץ. וכמו מבחי' כח התנועה שמצד כח התנועה שביד כאשר יקבל דבר בידו ויתפשט בו כח התנועה שבידו שמניעו. עכ"ז לא יגיע הפרש לגוף הכח שכלול ביד אם יפול ארצה וינח בטוב או לא. והיינו כיון שתנועת דבר ההוא שנתפשט מתנועה שבידו בא בבחי' הבדלה ונפרדת מאתו. ולזה לא יגיע מזה הפרש לגוף כח התנועה שבידו. ככה סוברים המה ימ"ש דכיון דברה"ע המה בהבדלת הערך מאתו אף שממנו נמצאו ובאמת הוא אמיתת הממציאם ומקיימם עכ"ז לא שייך כלל שיהי' רצונו בעולמות כן או כן כיון שנמצאו העולמות מאתו בבחי' הבדלת הערך. אבל בעלי דת המה סוברים שבריאת עולמות מאתו ית' הוא ברצון דוקא. והענין כמו במשל שאף שלא יגיע שום הפרש לכח התנועה שבידו בהפלת, דבר ההוא מידו עכ"ז להאיש הזורקו שזורקו במכוון שיפול שם יגיע אליו דוקא הפלת דבר ההוא כמובן ובזה תלוי ג"כ בנמשל שמאחר שברה"ע יצאו מאתו במכוון שיהי' מלך על עם. שייך ג"כ שיש לו רצון כך או כך אף בפעולה המובדלת מאתו (והאפיקורסי' ימ"ש סוברים שבריאת עולמות אף שמאתו נבראו אך לא ברצון. רק שאין להאריך בדעות כוזבין שלא כאמונתינו), אך באמת אין המשל דומה לנמשל דבמשל שייך שיגיע אליו ענין הפלת דבר ההוא מצד שמכוון ורצונו הוא דוקא בהפעולה הגשמי היינו שאין נשלם כונתו רק בגמר המעשה. אבל בנמשל הרי ידוע שנק' שלימותא דכלא. ונמצא איך שהוא ברצונו הרי הוא בשלימות. ומה שישתלשל שיבא למטה היינו ג"כ בהשתלשלות. היינו כמו שנשתלשל מציאת העולמות כן ישתלשל בחי' הכונה ורצונו שבבריאת עולמות וכמבוא' במ"א. א"כ יפלא כמקודם ובדרך כ"ש שאם בריאת עולמות מבחי' כחו ית' הוא בבחי' הבדלת הערך מכ"ש שהוא בדרך הבדלה מבחי' כונתו ורצונו בבריאת עולמות ומזה הטעם באמת אם צדקת מה תתן לו כו' שחת לו לא קרי בניו מומם והיינו שמה ששייך בחי' עשיית רצונו היפך רצונו היינו בבחי' הגילוי חיות שבא בבחי' הבדלה, שאם עושים רצונו למטה אזי נגלה ומתפשט חיות ההוא בבחי' גילוי אור וחסד. וכשאין עושים רצונו אזי לא יבא בבחי' גילוי אור. והענין כיון דבמקומו אור וכח המחי' העולמות הוא במכוון פנימיי היינו שיהי' מלך ומושל על עם. אף שימצא מזה בריאת העולמות בבחי' הבדלה עכ"ז יגיע נפקותא שבאם שיעשו רצונו למטה היינו כפי אופן כונתו אף שבבחי' הבדלה אזי יבא ויגלה בהם אור חיותם שבבחי' הבדלה בבחי' גילוי אור ברבוי שפע חסד. ובאם שלא יעשו רצונו למטה אף שלא יגיע אליו כלל מ"מ בבחי' אור חיותם שבבחי' הבדלה לא נגלה כלל מבחי' הכוונה שהוא פנימי'. החיות. וכמשל הנ"ל שכאשר יפול במקום כוונתו אזי יגלה בו גם המכוון אף שבא בהאי' הבדלה משא"כ כאשר לא יפול במקום כוונתו אזי לא נגלה בהפלתו שום ענין מכוון כלל רק החיות שבבחי' הבדלה כמו שהוא בלא מכוון פנימי ולמעלה בנמשל שידוע שעיקר הכוונה בבריאת עולמות הוא בחי' המלוכה. ובאמת לעצמו הוא מלך אך שיגלה למטה צריך בריאת עולמות. ואף שבא בבחי' הבדלה מ"מ עיקר פנימי' האור של בריאת העולמות במקומו הוא המכוון. וכאשר עושין רצונו נגלה איך שבא בהבדלה מבחי' המכוון וזהו ענין גילוי מלוכה שעל עם נפרד שהוא בבחי' הביטול אף שאינו מבין גדולת המלך בעצמותו ואם לא יעשה רצונו אזי לא יגלה למטה אור