חנה אריאל במדבר קפו

דעתו) להיות נמשכים אחריו ואל כל רצונותיו לכן כל מה שיחפוץ האדם משועבדים הקנינים להיות נפעל בהם כרצונו (וחיי העבד אין להם שעבוד לקונה אותו רק גופו קנוי לו לכן נקום ינקם) אבל מדינת המלך הוא ענין אחר והיינו שהמלכות מתפשטת בהם והמלכות היא כח נפשי בכח הראי' והשמיעה וההילוך שמתפשטים מן הנפש בגופו כך כח המלכות שבנפשו מתפשט בכל המדינה והוא כח לעשות במדינה כל חפצו כמו שעושה בידיו וברגליו. וההבדל בין כח המלכות מציאותה הוא דוקא במקום שאין עצמותו מצוי וגלוי שם כי כאו"א מבני המדינה מתנהג ברצון ושכל ומדות של עצמן דבני המדינה וכח המלכו' של המלך הוא נעלם ומוסתר בהם ואינו פועל בהם כלום אלא הן פועלים בעצמן לעצמן והיינו לפי שהמל' לית לה מגרמה כלום אם אינה מקבלת מהכחות שבגופו של מלך מקום שמהו"ע נפשו מצוי. והוא רצון ושכל ומדות של המלך כשמתפשטים ומשפיעים בכח המלכות שלו שמצוי במדינה אז כח המלכות של המלך פועלת הפועל ממש של רצון ושכל ומדות של המלך עצמו במדינה כי כח המלכות שבמדינה הוא כח יותר חזק משל בני המדינה עצמן כי הוא כחו של המלך המרומם ונורא ונשגב עליהם ולכן נדחק אפילו חייהם של בני המדינה מפני כח המלך. ומה שאין האשה מתקדשת בחפצי בני המדינה כנ"ל היינו לפי שאינו נותן לה כלום כי גם אחר שנתן לה עדיין כח מלכותו שבמדינה אוחז את החפץ כמו שהי' אחוז בו קודם שנתן לה. המובן מכל הנ"ל בכח המלכות להתבונן במלכותא דלעילא דגופא דמלכא היינו בחי' עשר ספיראן לאנהגא בהון עלמין שנק' בחי' גופא היינו כלים לאורות די"ס שהן רצון ושכל ומדות כבי' דלאנהגא עלמין. שכדי שיוכלו העולמות להתפעל מרצון ושו"מ כבי' של הקב"ה הוא בחי' הצמצום דכלים שהגם שהרצון וכו' הוא רצונו של אחה"פ שהוא ורצונו אחד ובאחה"פ לית מח' תב"כ וא"כ איך יתפעלו ממנו העולמות והוא ע"י צמצום הכלים ואצילות האורות הפרטיים שלא יהא נגלה רק הכח של חסד וכו' ולא מה שהוא וחסדו אחד ולמתב"כ וכמ"ש ובהון אתכסיאת מב"נ שאחדה"פ מכוסה בספירות וה"ז דומה למשל דרצון ושכל ומדות של המלך שהן כחות אצילות ממהו"ע נפשו להנהיג המדינה. אבל אין המלך פועל רק במדינה שלו שהיא מלכותו דהיינו כנ"ל שכחו אוחז אותה. והיינו שפועל בכחות דרצון ושכל וכו' שבגופו ע"י שמשפיע מהם למדת המלכות. וככה יובן למשכיל למעלה שהנהגת העולמות שע"י הספירות היא ע"י שמשפיעים הספי' במדות המל'. אמנם יש להתבונן שאינו דומה כלל מלכותא דארעא למלכותא דלעילא. דמלכותא דלתתא אף שהמלך כחו חזק יותר וגובר על כחן של בני המדינה אך, אין התהוות מציאות בני המדינה והמדינה מן כח של המלכות דמלך בו"ד. אבל בחי' המל' שלמעלה היא היא עיקר מציאות כל העולמות וכל התהוות מציאותן אינו אלא מצד כחה פי' מחמת שעלה ברצונו ית' מדת המלוכה על עם מחמת זה משפיעים הספי', במדת מל' בריאת העולמות שמאין ונמצא שמדת המל' היא היא עיקר מציאותן של העולמות רק שנק' אל מסתתר ואין נראה רק עולמות אבל המבין יבין שאין זה רק מלכותו ית'. ומכל הנ"ל מובן היטיב הטעם שמדת המל' נק' בחי' נוק' למעלה אבל היא יחודו ית' דאחדה"פ וכמו דאינון (הי"ס דז"א) מתייחדין אוף הכי איהי אתייחדת באחדה"פ ומתייחדת בי"ס ביחוד גמור. ולהבין בחי' השכינה כבר נת"ל באריכות דפהק"ו ענין פרצוף דור המדבר ופרצוף העקרי דדור שנכנסו לא"י. ותמצית הענין הוא שכל הנבראים מאין ליש אפילו הנפש אלקי המכרת את בוראה וגם הנה נתבאר שהכל הוא כח מדת וספי' המל' אעפ"כ הכח המורגש בעולמות הוא כח יש ודבר נפרד מציאות רצון ושכל וכו' של עצמו עצם הנר"נ. אבל בחי' השכינה הוא ושכנתי בתוכם. היינו שכח אלקי ממש מורגש בנר"נ באדם מישראל ומזה הוא בחי' התפעלות אלקות הידוע. ויש בזה ב' בחי' א' הוא פרצוף דור המדבר שהוא פ' הארה פי' שהנר"נ מצד עצמן א"א להם להשיג אמונה