חנה אריאל במדבר קלד

וז"ש ויעש כן אהרן דהיינו שהדליק את הנרות כפי מה שהם קבועים במנורה וגם זה נקרא לגדולה מזו אתה מוכן כי הוא תיקון נהורא חיורא כנ"ל. והוסיף הכתוב לאמר אל מול פני המנורה העלה נרותיה כאשר צוה ה' את משה וכלו' כמו שהי' בדבר ה' אל משה שהוא בד"ע ושם בודאי הפי' אל מול כפי' הא' בלש"ש כנ"ל. כן עשה אהרן אפי' בד"ת של בנ"י שהן נרות המנורה והוא העלה אותם אל מול וכו' בד"ת כאשר צוה. ה' את משה בד"ע והיינו הפי' הא' דלש"ש וזהו להגיד שבחו של אהרן שלא שינה בד"ת מד"ע כנ"ל. וזאת הפעולה תלוי' באהרן דוקא שהוא הי' יכול לעשות כן משא"כ אחר לא הי' יכול לעשות רק כפי פי' הב' ר"ל לפעול בנש"י יגיעת נפש בבחי' חזיתיך הנ"ל לש"ש כפי' הב' הנ"ל. נמצא הכל תלוי באהרן. והוסיף הכתוב לומר וזה מעשה המנורה עצמה דהיינו שמציאת המנורה העשוי' במצות ה' בהיכל מעשה שלה שפועל בנש"י הוא מקשה ר"ל האחדות האמיתית ובהתקשרות גמור עד שהם כגוף א' ממש ע"י בחי' זהב ר"ל התלהבות מהתפעלות אלקו' שזה הדבר מקשר מאד מאד לחברים המקשיבים לאסתכלא ביקרא דמלכא. עד ירכה היינו בחי' נה"י. ר"ל בחי' התחתונה המביאה לידי מעשה גרידא שגם מי שאינו בעל השגה והבנה אעפ"כ יוכל להתפעל בבחי' התפעלות אלקו' מהסתכלות הנ"ל. עד פרחה ר"ל אפי' מי שגם מדריגה זאת אין לו לבוא מזה לידי מעשה רק שעכ"פ מבריק במוחו ומתקבל לפי שעה אע"פ שתומ"י מסתלקת הארה זאת ממנו זה נקרא פרחה כפרח הנוצץ ונובל אעפ"כ מקשה היא. וכ"ז הוא לפי שכמראה אשר הראה ה' את משה בד"ע כן עשה את המנורה וממילא מקשה היא בכל המדריגות. ובזה יובן מ"ש לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלו' שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שלכאורה אינו מובן מ"ש שהשלום כלי מחזיק ומשמעות הפסוק הוא שהברכה עצמה היא השלום. ואמנם ע"פ האמור מובן שאמר ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תו' ולראות עוזך הנ"ל. ואין לך ברכה גדולה מזו. ואמר הכתוב ה' יברך את עמו בברכה זו דעוז. בשלום שהיא מעשה המנורה עצמה דמקשה והוא הכלי המחזיק ברכה זו דעוז לעולם ועד

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה. כפשוטה תאוה גופניות. כי לא הי' להם הבטול האמיתי של דור דעה. כי הדעת בו חדרי המדות ימלאון. ולכן מי שיש לו הדעת של הדור דעה לא היו מדותיו נמשכים להתאוות תאוה גופנית וענין הדעת שלהם הוא כמש"ה אתה הראת לדעת כי ה' הוא וכו'. ופי' הראת במ"ת שירד ה' לעיני כל העם על הר סיני. שתועלת ראיה זו שנסתלקה אא"כ כמ"ש במשוך היובל המה יעלו בהר. הי' רק לדעת ר"ל שאח"כ עכ"פ יוכלו לדעת את זאת כי ה' הוא וגו' בידיעה נכונה שבה חדרים הנ"ל ימלאון. וביאור ענין ירידה זאת והלא אין לו דמות הגוף וכו' הוא בהבין משרז"ל חכם עדיף מנביא. והפי' ידוע שהנביא הוא רואה בראי' ממש ולכן אינו יכול לראות רק במדרי' התלבשות ע"ס דאצי' בבי"ע. והחכם רואה בראיית החכמה כמאמר בעין השכל דבלבך את חזי כולא. ולא ראי' בעין ממש. ע"כ יוכל לראות בחכמתו למעלה מעלה כמ"ש רשב"י באדרא (רבא) שכל התיקוני דיקנא דא"א וכו' נהירין קמי' בהסתכלות ממש בבחי' ראית החכמה. וצ"ל בזה. דהלא אא"ס עילאה על כל עילאין ושוה ומשוה כו' ושוין לפניו בהשואה גמורה ממש בחי' החכמה העמוקה עם בחי' הראי' הגופנית עד שאין שום שייכות לומר מצד עצמות אא"ס שתהי' בחי' החכמה יותר מוכנת וקרובה להיות נתפס בה השגת אא"ס מראי' גופנית. אלא שזהו ענין הספירות. דספירת החכמה למעלה היינו ירידת אור א"ס בבחי' היחוד אש דחכ'