חנה אריאל במדבר קלא

חו"ת. ולכן ע"י המנורה שהיא בחי' אור המאיר בחי' השגה ומוחין לא הי' מגיע בישראל רק בבחי' השגה דיחו"ת, הנה זאת היא מעלת אהרן קדוש ה' שאמר לו בהעלותך (אתה) את הנרות שהן נש"י. אל מול פני המנורה. מול הוא מה שפני המנורה עצמה פונים אליו (שהוא בחי' דכורא מיחו"ע כנ"ל). לשם יאירו גם המדרי' דנש"י שהן שבעת הנרות דוקא. דהנה בפ' נצבים נמנו עשרה יוחסין בישראל ראשיכם וגו' עד שואב מימיך. והנה ג' מדרי' דגרך וחוטב עציך ושואב מימיך הם לא יוכלו לקבל אור דמול פני המנורה. רק שבעת הנרות דמדרי' עליונות דעשרה יוחסין הנ"ל יאירו אל מול פני המנורה עצמה דכלת משה דנחתא הנ"ל. והוא בכחו של אהרן דוקא. וזהו להגיד שבחו של אהרן. כלומר אעפ"י שאהרן לא הגיע למדרי' משרע"ה עצמו כמ"ש ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו. אעפ"כ משובח הוא (ושבחו שלו גדול משלהן דכל ב"ד של משה). שהגם שהכח דמנורה בישראל בא ע"י לא שינה אותו כלל וכמו שהוא בפני המנורה עצמה שמאירה אל מול שלה כן הוא בא בישראל ע"י אהרן שיאירו אל מול דוקא. וזוהי עיקר גאוותן של ישראל כמובן ממשנת"ל. ואמר עוד וזה מעשה המנורה עצמה בכחה. כלה מקשה (אחת. וכלומר עשת א' שקצתו מרגיש את קצתו) זהב. עד ירכה הן בחי' חוטב עציך ושואב מימיך. עד פרחה הוא בחי' גרך שהוא איבא דבנוי דקוב"ה ככתוב בזוה"ק שנשמות הגרים הן תולדותן של נשמות הצדיקים. מקשה (אחת) היא. לפי שכמראה אשר הראה ה' את משה עצמו שהיא כלת משה עצמו כן עשה את המנורה דנחתת לארעא והיא בכחה הנעלם כוללת את כל עשרה יוחסין דישראל. רק אור המאיר אל מול הנ"ל הוא רק אל שבעת הנרות כנ"ל. והיינו ענין פ' זו דבהעלותך שמדבר בענין ההעלאה דישראל אל בחי' הדכורא דוקא. וזהו וקדשת את הלוים והיו לי הלוים שיתעלו מבחי' היותם חיילין דמשכנא הכתוב בפ' נשא אל בחי' קו השמאל דז"א למעלה בבחי' הדכורא וכן כל ישראל נתעלו שעל פי ה' יחנו וע"פ ה' (בחי' דכורא) יסעו. וזהו דבר נוסף ע מ"ש בפ' מסעי ובהעלות הענן מעל המשכן יסעו בנ"י בכל מסעיהם. וכאן זכו שעפ"י ה' יסעו כמשנ"ת

בהעלתך עד כן עשה את המנורה. בפ' ויעש כן אהרן ג' לשונות כפולים. והי' די בא' מהם. ורש"י ז"ל בשם ספרי שכל הפסוק למה נאמר להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. והענין פלאי. הלא המנורה כן נעשית שיהי' שלשה קני צד האחד פונים כלפי האמצעי. וכן מצד השני. א"כ מה הי' אפשר לו לשנות. ע"כ אל מול פני המנורה יאירו. ובמדרש כל הנשיאים הקריבו קרבנם לחנוכת המזבח ומשבט לוי לא הקריבו הי' אהרן מיצר כו'. אמר הקב"ה למשה אמור לו לגדולה מזו אתה, מוכן מהו הגדולה בזה. מתחלה י"ל לשון אל מול פני המנורה שר"ל מול מה שהוא לנגד ופנים של המנורה. ויובן ע"ד מ"ש וכל מעשיך יהי' לש"ש. מהו לש"ש. הנה כתי' השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א. י"ל כפל לשון השמים שמים. כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. וכן בתהלים כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכן בזוהר בגין דאית לי' לב"נ לאסתכלא בשמים וחיליהון עובדא דקוב"ה. וי"ל מה פלא נמצא יותר בשמים מבארץ וכל צבאיה לענין הבריאה מאין ליש ועובדא דקוב"ה הכל מעשה ידיו בשוה ממש. וכן מ"ש שמים לה' והארץ לבנ"א. הלא כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא בשוה. אמנם ידוע שהשמים נק' משפיע והארץ נק' מקבל פי' שהשמים הארץ הן בחי' כלים לע"ס דמל' דעשי'. וכלי השמים הן להיות ע"י נשפע ומתגלה אור ה' עושה כל וזו היא סגולתם וענינם. וכן בנבוכדנצר עיני לשמיא נטלית ומנדעי עלי יתיב