חנה אריאל במדבר קכה

הפשוט גם במדרי' אבי"ע. נשאר אצלם עדיין ענין הבחירה למטה בבחי' או"פ דנפש בגוף צריכים הם להיות נשמרים מאד שיהיו הגופים מקבלים הארת הנפש בשלימות בלא שום הסתר פנים. ולכן אמר וישלחו מן המחנה כל צרוע שהוא סגירו דנהורא עילאה וע"ד הדרש הוא בחי' טמטום הלב. שאין בו עדיין טומאה גמורה מצד עצמו רק שהכהן איש חסד צריך לטמאות אותו בביטושים ע"ד המבואר בלק"א פכ"ט ול' בכדי שיוכל לטהר אח"כ ונרפא הנגע. וכל זה הוא שטומאה יוצא עליו מגופו מדות הרעות המתפשטים למקום שאסור להם. וטמא לנפש הוא בחי' טמטום המוח. כי ימות מת עליו והוא נפילה מן השמים. מכל אלה צריך להמלט שלא יראו ולא ימצאו בתוך המחנה. ואז יוכל להיות הקמת המשכן בתוכו ע"י הלוים. משא"כ כשלא ישלחו לא יזכו למקום החניי'. וזהו אשר אני שוכן. אני הוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' הבחירה ורצון שוכן במקום הבחירה והרצון. וכ"ז הוא הכנה להכנס לא"י לבנות בהמ"ק שעליו נאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו. שלא יהי' עוד בבחי' פירוק והקמה רק יהי' קבוע לעולם ולא יוסיפו בני עולה לענותו כנחש שרף ועקרב דפירוק המשכן ולכתם במדבר. דהיינו שכח הלמעלה מבחירה ישכון בתוך הבחירה בקביעות וד"ל. אמנם יש לפרש ושמתי מקום ונטעתים ושכן תחתיו. כלומר שהמקום ישכון תחתיו. דהיינו שיקיפנו מכל צד למעלה ולמטה היפוך ממ"ש במדבר אשר אני שוכן בתוך מחניהם שהמקום בתוכם ובא"י יהיו הם מוקפים מהמקום. ואח"כ מדריגה עליונה מזו הוא מ"ש כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע וגו' כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך. מתהלך הוא ממטה למעלה וממעלה למטה. וית' ע"ד מ"ש בזוהר מאן דעייל ונפיק כו'. בחי' עייל הוא ע"ד מ"ש בספרים חסידים הראשונים היו מדמים שהשכינה מסבבת אותם ורועדים בטבע ולשון טבע מורה על בחי' העדר הבחיר' שאחר הדמיון הקדוש הזה באה הרעדה מאלי'. ולכן אמרו במ"א בזהר מאן דעייל ולא נפק טב ליה דלא אברי ואין זה לשון קללה ח"ו. כי ודאי שבחי' עייל לבד מדריג' גדולה היא. אלא לפי שהוא בבחי' העדר הבחירה א"כ למה זה ירדה הנשמה לעוה"ז שבכל מיני מדריגה שיש לה בגוף אין ערוך להם למה שהיא הנשמה בלא גוף כמ"ש בלק"א מאחר שגם בגוף היא ע"ד מלחם אבי' תאכל כו' כידוע. לכן אמר טב לי כו'. ובחי' נפיק הוא ע"ד מ"ש לעולם יראה אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו וכאלו זה הוא באמת כן כידוע בכ"ד. וזהו כי ה' אלקיך מתהלך בתו' ותפלה וכו' בקרב מחניך וד"ל. ולגבי בחי' ומדריגה זו אפי' הרהור אסור כמ"ש בזוהר ברבי יוסי דהרהר במילי דעלמא ונפיל ושתית מני' דמא וכו'. ונמצא ג' בחי' הן. א' אני שוכן וכו'. ב' ה' אלקיך מתהלך. ג' בחי' נפיק הנ"ל הוא ע"ד המבואר במ"א ענין ב' בחי' מרכבה. א' חיות נושאות ומנושאות עם הכסא. והב' כמ"ש אאע"ה שרץ לפניך כסוס בלא רצון ובחירה שלו אלא של הרוכב עליו., והוא רק רץ בכל כחו, שעי"ז פועל הרוכב רצונו. מה שלא הי' אפשר בלא סוס וכו' וד"ל

פרשה בהעלתך

בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. כפי מה שפרשו שפני המנורה היינו נר האמצעי ושלשה קני מנורה שמצדה הא' פונים אל האמצעי וכן שלשה קני מנורה דמצד השני פונים אל האמצעי א"כ אל מול פני המנורה יאירו שבעת. ואינן אלא ששה. והנה תיקון ועשיית המנורה הי' כן שג' פונים לאמצע וכן ג' הב'. א"כ מהו שאמר ויעש כן אהרן ופירז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. מה הי' לו לשנות. וגם יפלא מאד שאהרן קדוש ה' יספרו עליו שבח שלא שינה ממה