חנה אריאל במדבר קיא

פרשה במדבר

וידבר ה' אל משה ואל אהרן במדבר סיני באוה"מ וגו'. וכ' בזוה"ק שבבנין המשכן אשתלים עלמא ובעא למפקד כמה חיילין אינון דאוריי' וכמה חיילין אינון דמשכנא. וע"ד במדבר סיני באוה"מ חד לאוריי' וחד למשכנא. באחד לחדש השני בשנה השנית. כ' בזוה"ק כלא חד והאי איקרי חדש זיו רמז לההוא ירחא דנהיר לסיהרא. לצאתם מארץ מצרים. כ' שם לאשתמודע דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. והק' במק"מ וכי עדיין לא השמיענו הכתוב שיצ"מ היתה בחדש הראשון. ותירץ שהכונה דאשמעינן שאעפ"י שמסט' דאימא עילאה נפקו ישראל ממצרים אעפ"כ הי' ע"י ההארה במל' דוקא וע"ש. ולשון הזהר אינו מדויק לפי"ז דהל"ל לאשתמודע דכד נפקו וכו'. ומהו לשון דהא כד כו'. שאו את ראש בנ"י למשפחותם לבית אבותם וגו'. כל זכר לגולגלתם י"ל מהו ענין ראש וענין גולגלת. שם והלוים למטה אבותם לא התפקדו בתוכם. ויאמר ה' אל משה אך את מטה לוי לא תפקוד וגו'. א"כ י"ל מהו שאומר תחלה שלא התפקדו קודם הצווי. מיהו בהא י"ל שכיון שלא הי' צווי מפורש לא למנות הלוים ולא שלא למנותם ולכן לא התפקדו עד שישמע מה יצוה ה' להם. אך הנה עד פ' במדבר לא נז' כלל הבדלת הלוים מכל ישראל א"כ הרי הם בכלל ראש כל עדת בנ"י ולמה לא התפקדו קודם הצווי אך את מטה לוי וגו'. וגם י"ל למה קדושת ישראל וקדושת כהנים נא' בס' ויקרא וקדושת הלוים כמ"ש וקדשת אותם לא נז' עד ספר במדבר. ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים ובחנות המשכן יקימו אותו הלוים. קשה דההורדה ע"כ היתה קודם הנסיעה ולמה נאמר בפסוק להיפך. וכן קשה בחנות המשכן יקימו אותו וגו'. דג"כ הקמה קודמת לחני' ונזכרה לבסוף. ועוד י"ל למה בארון הוא להיפך בנסוע הארון ויאמר משה קומה. שהוא ענין הקמה. ובנוחה ואמר שובה שהוא כענין הורדה. ובמשכן הוא בהפך שבנסוע היתה הורדה ובחנות היתה הקמה

כתים ויברא אלקים את האדם בצלמו וגו'. וצ"ל מהו ענין צלמו והלא אין לו דמות הגוף וכו'. אמנם הוא ענין הידוע דהספירות הן או"כ ופרצופים שהן כלים כעין דמות אדם. וביאור הדברים הוא. דכשעלה ברצונו ית' לברוא עולמות יש ודבר (בכדי שתכון מלכותו עליהם כי אין מלך בלא עם). הנה ודאי הוא כל יכול לעשות ומי ואמר לו מה תעשה. אך ידוע דאא"ס הי' מתפשט עד א"ס וא"ת ומאיר גם בהם כי אין סוף ואין מעצור להתפשטותו. וגם שבכחו כח א"ס עושה הוא דבר יש ומוגבל הנה עדיו מגיע אור הא"ס כפי מה שהוא אמתת עצמותו שלבדו הוא גם אחר שברא את הכל. ולכן צמצם את אורו וכחו שלא יתפשט ויתגלה אל העולמות רק בכדי לעשות התהוות שלהן יש מאין. אבל אור המאיר ולית אתר פנוי מגילוי יחודו זה נעלם מן העולמות. וזה הכח לצמצם ולהעלים נק' בשם כלים שהוא בחי' תמונה לאור המצומצם ומוגבל בכדי להיות יש מאין מוגבל. והכלי הוא עושה באור תמונת כח פרטי כמו כח החסד באדם למטה שעקרו הוא ודאי חיי הנפש הפשוטה ומופשטת מתמונת תשוקה ואהבה מורגשת בלב בשר האדם. וע"י מפליא לעשות שמקשר גשמי ברוחני מאצילות הנפש מכחה להיות מציאות אהבה ותשוקה וחסד בלב האדם וכן יובן למעלה שהכלי מאחזת את האור וכח הא"ס ב"ה שיבא ממנה מאין ליש נמצאים בבחי' חסד, ומאו"כ דגבורה נמצאים מאין ליש בבחי' גבורה וכו'. כידוע בכ"ד וכללות ענין הצלם שהוא הכלים כנ"ל הוא שם הוי' ב"ה ככתבו. שקוצו של יו"ד הוא כתר. היו"ד עצמה חכ'