גנזי יוסף צא

לומר דפליגו בזה לכן כתב דמדבריהם מדברי ר"א ור' יהושע ודו"ק:

(שם) ד"ה דמדאורייתא וכו' מ"מ בטומאה דרבנן וכו'. ר"ל ומ"מ ראי' צריך דמותר לעשות מטומאה דרבנן שהוא טהור מדאורייתא טומאה דאורייתא משא"כ למ"ד אין אוכל מטמא אוכל וכמ"ש מהרש"א:

(שם) וי"ל וכו'. ר"ל ור"מ יליף משניהם מר"ח יליף דמקולקל דרבנן מותר להוסיף עליו קלקול יותר דזה לא נוכל ללמוד מר"ע דמיירי בפסול דאורייתא וכמ"ש התוס' בד"ה התם פסול ואח"כ יליף מר"ע דאין חילוק בין פסול לשלישי דכיון שמותר להוסיף על מקולקל דרבנן אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא:

(שם) דד"ה ולד טומאה דאורייתא וכו' וצ"ל דלא נגזרה וכו'. עיין במהרש"א ונלענ"ד ליישב דלר"מ נוכל לומר ג"כ כמו לר' יוסי ובאמת הוי לדידי' שלישי דרבנן ויכול ללמוד מדר"ח ומה שהוצרך לומר דמדבריהם הוא מדר"א ור' יהושע היינו משום דמספקא לי' לריש לקיש שמא מועיל חיבת הקודש למנות ראשון ושני ומיירי כאן ע"י עצים ולבונה ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה נימא וכו' משום דס"ל ולד טומאה דאורייתא. ר"ל דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא כדמוקי לקמן וממילא הוי ולד טומאה דאורייתא אבל אין סברא לומר דר' יוסי מוקי פלוגתייהו באופן אחר מדר"מ וכמ"ש לעיל בעזה"י:

(שם) רש"י ד"ה ור' יוסי לטעמי' וכו' ומאי מדבריהן וכו'. עיין במהרש"א עד דר"י מודה בז' וכו' כצ"ל. וע"ש עוד עד אלא ע"י עצים ולבונה ר"ל וס"ל דמונין בהם ראשון ושני וע"ש עוד עד אפילו לר"י דאית לי' וכו' ר"ל אע"ג דבלא"ה א"א לאוקמה ע"י משקין דא"כ לא הוי לר"מ ולד טומאה דאורייתא וע"כ מיירי בחד גוונא בין לר"מ ובין לר"י וכמ"ש בעזה"י לעיל ע"א מ"מ ניחא לי' לומר שגם לר"מ א"א לאוקמי כן. ונ"ל דלא ניחא לי' לרש"י לומר דרבינא מפרש ולד הטומאה דרבנן ומדבריהם מדר"ח דא"כ נצטרך לומר דר"י ס"ל דאין למדין איסור מטומאה ופליג גם בז' ודלא כר' יוחנן ורש"י בא כאן לפרש דרבינא ג"כ יסבור כר' יוחנן וגם ר' יוסי ס"ל דלמדין איסור מטומאה ולא ניחא לי' לומר דנעשה שלישי ע"י עצים ולבונה ור"מ ס"ל דאין מונין בהם ראשון ושני מדאורייתא ומדבריהם מדר"ח יר' יוסי ס"ל מונין דלא משמע לי' דפליגי תנאי בזה וכמ"ש לעיל בעזה"י:

(דף ט"ז ע"א) גמרא מי אמר שמואל וכו'. עיין במהרש"א עד לר"מ מ"מ השלישי וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה ותלושין וכו' אבל אשאר משקין וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפילו נימא דכל סיפא דקרא דוכל משקה אשר ישתה קאי אטומאה מ"מ פשיטא לי' לרש"י דא"א לומר דשמואל ס"ל דשאר משקין אין מכשירין דמשנה שלימה שנינו בפ"ו דמכשירין מ"ד דשבעה משקין מכשירין ולא מצינו חולק וע"כ אי קרא דוכל משקה קאי אטומאה יש לימוד אחר ע"ז ולא שייכי אלא בתלושין ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה על הדם וכו' ולא שיהא בשר טמא וכו' ר"ל דלהכשיר הקרבן כמו גבי דם לא בעינן ריצוי ציץ דאפילו נאבד הבשר כשר הקרבן וה"ה שהי' יכול לפרש כן על חלב דג"כ כשנאבדו אחר זריקה לא נפסל הקרבן וכדלקמן (דף נ"ט ע"ב) ופשיטא שלא יקטירם כשהם טמאים אלא לר' יהושע דאמר אם אין בשר וחלב אין דם דעכ"פ אחד מהם בעינן ומשכחת לה כשנאבד הבשר והחלב נטמא דמרצה ציץ וזורק את הדם ומש"ה הוצרך רב פפא לקמן לאוקמה בקמצים ולא בחלב דג"כ לאו ד"ה היא וכמ"ש רש"י לקמן ד"ה לא טומאת קמצים ולפי מ"ש התוס' ד"ה אל הבשר דאתי גם כר' אליעזר צ"ל בחלב דמרצה לאקבועי בפגול אבל לאפוקי מידי מעילה לא שייך בחלב ודו"ק:

(דף י"ז ע"א) תוס' ד"ה רביעי וכו' ומפר"ת וכו' וצ"ל לפיר"ת דהא דאמרינן בשלמא לרב היינו דכתיב ארבעה אואל כל מאכל דסיפא דקרא ואכנפו דרישא סמיך ולא חשיב אין אלו שבין הראשון לאחרון:

(שם) ונקט סדר וכו'. לכאורה אינו מובן דממ"נ אי מדאורייתא הא אין משקה מטמא אחרים כלל וע"כ מדרבנן וא"כ אוכל מטמא אוכל וצ"ל דאע"ג שכבר נגזרה דמשקה יטמא אחרים מ"מ עדיין לא נגזרה שיהא אוכל או משקה עושה כיוצא בו ומ"מ מ"ש מהרש"א דבכנפו נגע משקה אינו מוכרח די"ל עצים ולבונה ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה אבל דם וכו' דטומאה דידיה דאורייתא וכו'. מהרש"א כ' דרש"י מחולק עם התוס' ולא ידעתי מנ"ל הא ואפשר גם כוונת רש"י אדם בע"מ או זבח שנפסל וכדברי התוס' אלא שסתם ולא ביאר והוסיפו התוס' לבאר ויש ט"ס במהרש"א וצ"ל לדעת רש"י דלא אמרינן דלא אתקש וכו'. ומ"ש התוספות כגון דם חולין לכאורה אינו מובן דהא בקדשים מיירי ובחולין גם מים טמאים וצ"ל דכוונתם דגם בחולין מטמא מדאורייתא אבל מים אפילו בחולין אינו מטמא אלא מדרבנן כיון שהוא רביעית בקרקע ודו"ק:

(שם) ד"ה כר' מאיר דאמר לא מטמאו וכו' כצ"ל:

(דף י"ח ע"א) תוס' ד"ה הא בשרה וכו' מה שסופו לטמא וכו'. הוגה בגליון בשם מהר"ם מה שטימא לטמא ולענ"ד ט"ס הוא במהר"ם וצ"ל מה שטימא טומאה וכו':

(שם) ד"ה לא מצינו וכו' ואית ספרים דל"ג לקמן וכו' מהרש"א מפרש דלא גרסי לקמן כל האי סוגיא אבל מהר"ם כ' דלרבינא ילפינן מיטמא גם לפי' התוס' וסוגיא דלקמן לפי' התוס' הוא לרבינא וע"כ צ"ל דגרסינן סוגיא דלקמן וצ"ל דמ"ש התוס' דל"ג לקמן ר"ל דל"ג ברש"י תיבת לקמן וצ"ל דל"ג נמי דלהכי קרינן יטמא למימר אלא כדאמרינן דהוא טמא וכו' והיינו כדאמרינן לעיל (דף י"ד ע"א):

(שם) ד"ה ומה כלי וכו' אבל מה שאין אוכל וכו'. עיין במהרש"א וסברתו צריך ביאור ונ"ל דסברתו דכיון דכאן כיון דעיקר דינא הוא דמה אוכל עצמו אינו מטמא אוכל משקה הבאה מחמת אוכל לא כ"ש ודאי איכא למימר דטעמא דאין אוכל מטמא אוכל לא משום דקיל אלא משום דאינו עושה כיוצא בו משא"כ משקה הבא מחמת אוכל שפיר מטמא אוכל אבל לקמן ע"ב בגמרא דקאמר ומה משקה דחמירי דמטמא אוכל אינו מטמא כלי אע"ג דלא הוי כיוצא בה אוכל דקיל דאינו מטמא אוכל כ"ש דאינו מטמא כלי אע"ג דאיכא למימר דאוכל לא קל כלל ממשקה וטעמא דאין מטמא אוכל משום דאין עושה כיוצא בו מ"מ כיון דאין זה עיקר דינא הוי שפיר ק"ו דמ"מ חזינן דקשה לטמא כלי מאוכל אע"ג דמה שאין אוכל מטמא אוכל הוא משום שאין עושה כיוצא בו ואלו לא הוי כיוצא בו הוי מטמא ליה מ"מ לא עדיף בשביל זה ממשקה דמטמא ג"כ אוכל כיון שאינו כיוצא בה ואפ"ה לא מטמא כלי כנ"ל ודו"ק. אכן הבעה"מ שהביא המהרש"א אח"ז נראה דלא ס"ל סברת התוס' אבל לתירוץ התוס' ודאי נתיישבה קו' הבעה"מ דהתם נמי עיקר דינא הוא ואפשר לומר דהא דאין משקה מטמא משקה משום דאין עושה כיוצא בו אבל אוכל מטמא ובאוכל איפכא והמהרש"א השיב דאפילו לס"ד דתוס' בקושייתם לא קשה להו קו' הבעה"מ דהאי ק"ו דאין הבא מכחו עדיף ממנו עדיף ולא נדחית לכן לא הקשו אלא בכה"ג דהבא מכחו לא יהא עדיף ממנו. אכן לענ"ד נראה ליישב דברי הבעה"מ דלא קשה לי' מעיקרא דמשקה לא יטמא אוכל דא"כ יטמא יטמא במאי נוקים לכלי לא אפשר שלא יהא הבא מכחו חמיר ממנו ומשקה הבאים מחמת שרץ לא כתיבי ודיו כמשקה הבא מחמת כלי לכן לא הקשה אלא אוכל והיינו אוכל הבא מחמת