גנזי יוסף פא

בי' עליונים ר"ל י' עליונים תשמישם של אנשי עליי' וי' תחתונים תשמישם של אנשי חצר וממילא נדע דט' תחתונים שייך לאנשי חצר לבד והם משתמשים בו וט' עליונים הם של אנשי עלייה לבד והם משתמשים בו וטפח אמצעי שייך לשניהם ושניהם אסורים בו כנלענ"ד ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה כגון דקיימי וכו' שיש מקצת זריקה וכו'. עיין במהרש"א מה שהקשה וסיים וי"ל בדוחק ונלענ"ד ליישב דשם הוי לבני עליי' בשלשול יותר עמוק מלבני חצר לכן לא משגחינן על זריקה פורתא משא"כ כאן ועוד י"ל דאע"ג דקודם דאסיק אדעתיה לאוקמא במליאה פירות הוי אמרינן דמקצת זריקה לאו כלום היא מ"מ אחר דאוקים במליאה פירות יש לומר שגם שמואל מוקי לה כן מטעם מקצת זריקה ודו"ק:

(שם) ד"ה בכומתא וכו' לא חזי לתשמישתיה דחצר ונותנין אותו לזה שבפתח אבל וכו'. נ"ל שהיא גירסא העיקרית ומ"ש בגליון בשם הב"ח דהאי ונותנים אותו לזה שבפתח צ"ל אחר אבל לבני ר"ה חזי אינו מובן לי ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה גג וכו' והגג נפרץ לה בי'. עיין במהרש"א ולענ"ד מ"ש נפרץ בי' ר"ל יותר מי' דנקרא פירצה וכוונתם דאפילו אין המרפסת סביב כל הגג מ"מ מסתמא היא יותר מי' וכן רגיל בהרבה מקומות לומר פרצה עשרה ור"ל יותר מעשרה ומ"ש לעיל ופתוח בי' אמות לר"ה ר"ל י' אמות מצומצם ודו"ק:

(שם) ול"ד לחצר וכו' נ"ל דבזה אין מיושב לרש"י קושיא שניי' שהקשה ר"י אי מרפסת מגופפת וכו' דכיון שאין במרפסת דיורין גמורים יש כח לבני ר"ה לבטלם דדוקא דיורין מתבטלין והוי כקרפף שלא הוקף לדירה אבל אין שייך לבטל המחיצות שיהי' כאין בו מחיצות כלל ודו"ק:

(דף פ"ה ע"א) גמרא דלמא שאני הכא וכו'. עיין במהרש"א עד שכתבו לעיל (דף פ"ד ע"א) ד"ה בור ור"ל קודם דאסקו ועוד י"ל וכו' ומדברי רש"י כאן ד"ה שאני הכא משמע דס"ל כועוד י"ל ולדידי' לק"מ ומ"ש דמוקי לה כאביי ר"ל אבל לרב אדא בר אהבה כיון דמיירי בבאין בני תחתונה דרך עליונה גם במופלגת אסרי אהדדי ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה עירוב משום דירה. הציון לגמרא הוא רק תיבת עירוב ותיבות משום דירה הם דברי רש"י לפרש הטעם:

(שם) גמרא תניא נמי הכי וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב דבמתניתין אפשר לפרש אינו עירוב ה"ה שיתוף וכמ"ש התוס' ואע"ג דסתמא לא משמע כן ומה"ט אמר לעיל תנינא מ"מ אפשר לדחוק לומר כן מש"ה הביא הברייתא דתנא הרי זה עירוב וע"כ דהיינו שתוף:

(דף פ"ו ע"ב) תוס' ד"ה קורה וכו' הפרוצה לר"ה לא. עיין במהרש"א עד דאי בפרוצה למבוי וכו' ולכאורה אינו מובן דקורה טפח לא מתיר במבוי אלא ברוח ד' ובעינן תנאי מבוי שיהא ארכו יותר על רחבו ובתים וחצרות פתוחין לתוכו אבל שיתיר חצר או חורבא הפתוח למבוי לא שמענו ושמא ר"ל דמיירי בגוונא דהקורה מתיר גם המבוי ומגו דמועיל למבוי מועיל נמי לחורבא כדאיתא לעיל (דף כ"ד ע"ב) מגו דמהני לחי למתא מהני נמי לרחבה ע"ש ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה הא קאזיל וכו' פירש בקו' וכו'. הכי משמע להו דלפירש"י שפי' על קו' עריבי מיא דלרב יהודה דוקא פריך גם ק' הא קאזיל דלי לאידך גיסא לר"י דוקא פריך וגם לדידיה לא קשה אלא כיון שאפשר לדלי ללכת עד רשות חברו דאל"כ לא מקרי עריבי מיא אע"ג דהמים שתחת הדלי מעורבים זה בזה דאל"כ גם שיקוע לא הי' מועיל ועמ"ש לקמן ודו"ק:

(שם) ולא מצי לשנויי וכו' עיין במהרש"א עד לומר דב"ה דוקא מלמעלה קאמר אלא וכו' כצ"ל. ולענד"נ דמשמע להו לישנא דתחת הקור העריבי מיא שרוצה להתיר מים שתחת הקורה ג"כ ואהא מקשו דלמא באמת אינו מותר אלא מה שחוץ לקורה ומה שתחת הקורה באמת אסור ואהא תירצו דא"כ גם סמוך לקורה הי' לאסור משום שעריבי מיא שתחת לקורה ר"ל דקאזיל דלי לתחת הקורה ר"ל ולא מקשה כלל אתחת הקורה ותחת הקורה באמת אסור אלא אסמוך לקורה פריך דערובי עם מה שתחת הקורה ונתיישבה קו' מהרש"א. גם מ"ש דא"א לכוין לדלות מתחת הקורה ממש לא הבינותי דמשמע דמקשה אפילו דולה סמוך לקורה דלמא אזיל דלי מתחת הקורה עד צד השני של הקורה וכ"מ מפירש"י שכ' תחת כל רוחב הקורה וכו' ואהא משני קים להו לרבנן וכו' ומדברי מהרש"א משמע שמפרש דמקשה על הדולה תחת הקורה דא"א לכוין לדלות תחת הקורה וקאזיל הדלי לצד השני ולא ידעתי איך יפרש התירוץ קים להו לרבנן דאין דלי מהלך יותר מד"ט הא מתחת הקורה עד צד השני ליכא ד"ט ודו"ק:

(שם) ד"ה גזוזטרא וכו' לפ"ה וכו'. עיין במהרש"א ותמהני דהא לפירושם לקמן (דף צ"ד) בד"ה בב' רוחות גם בג' רוחות ואפילו בב' זה כנגד זה לא אמרינן פי תקרה וכו' וגם לר"ה ברי' דר"י בקרן זויות ליכא לאקשויי דהא מיירי שהיא זקופה ואין ד"ט רוחב ולא אמרינן פי תקרה ודו"ק:

(דף פ"ז ע"ב) ד"ה הכא וכו' וי"ל דרב דימי וכו'. עיין במהרש"א עד די"ל דא"כ וכו'. ר"ל ורצה לאוקמא כלהו מימרי דרב דימי כברייתא דהכא אבל מה דברייתא דהתם פליגא אינו חושש:

(עם) ד"ה אא"כ וכו' וא"ת דהכא וכו'. עיין במהרש"א עד מרשות אחרת דהוי מכרמלית וכו' כצ"ל:

(שם) וכרמלית מארעא משחינן וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לתרץ דלעיל אמרינן דבעינן שיהיה האמה עמוקה י' אבל המים אין עמוקים י' דאין האמה מלאה מים ולכן חולקת רשות לעצמה והוי המים כרמלית אבל כשהמים עמוקים מי' הוי מקום פטור ואפשר ס"ל דכל שאין המים עמוקים י' אינה חולקת רשות לעצמה אכן אפשר לומר דלעיל אמרינן שהמים יהיו עמוקים י' מצומצמים או מעט יותר שכששואב בדלי הוי הדלי למטה מי' ובספינה המים עמוקים מי' עד שגם הדלי הוא למעלה מי' וכמ"ש התוס' שבת (דף ק' ע"ב) ד"ה גמירי ע"ש ודו"ק:

(דף פ"ח ע"א) רש"י ד"ה יש גזל וכו' מותר לגזול וכו' ר"ל דכיון שמותר לגזול ולהשתמש בה א"כ רשות שניהם שולט בה ושניהם אסורים וחורבה מחזיר לבעלים ואסור להשתמש בשל חברו לכן הבעלים מותרים להשתמש בה:

(שם ע"ב) ד"ה דאריך וקטין וכו' אבל לזלף אינה ראויה וכו'. ר"ל שאין דרך לזלף חצר כזה שאין משתמשין בו תשמיש של עיקר כ"כ הריטב"א ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה תנא וכו' ור"ת מפרש וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד אפשר לומר דדוקא לשון בד"א צריך לדייק לאתויי אמאי דקאי עלה אבל מימרא דר"נ דלא אתמר בלשון בד"א אין קפידא וניחא לי' לאתויי סמוך לברייתא דמחלק ג"כ בין ימות החמה לימות הגשמים:

פרק ט. (דף פ"ט ע"א) ד"ה גזרה וכו' וכותל שבין שתי חצרות וכו'. הנה בדברי ר' יוחנן לא נזכר לא לעיל (דף ע"ז) ולא לקמן (דף צ"ב) שמתיר כותל שבין שתי חצרות אלא בגמרא לקמן אמרינן אליבא דר' יוחנן שפסק כר"ש אין איסור בכותל שבין שתי חצרות אלא בכלי בית והתוס' הביאו לעיל (דף ע"ז) וא"כ לכאורה הוא ראייתם הראשונה מהא דפסק ר' יוחנן כר"ש ונ"ל כוונתם דלכאורה היה אפשר לומר דלא פסק כר"ש אלא בחצרות וקרפיפות