גנזי יוסף סד

לא גרסי ומנח ליה לכן פירשו התוס' שאינו מוציא כלל הדלי מבין הפסין על האבוס לראשו אשר ברה"ר אלא אוחז הדלי בידו בין הפסין והגזירה דכשיראה שנתקלקל והדלי בידו ילך עם הדלי אשר בידו לתקן האבוס ולגירסת ר"ח שגרס ומנח ליה היינו שהגזירה היא שמא יוריד הדלי מהאבוס ומנח ליה על ארעא ט"כ צריך לפרש שמוציא הדלי מבין הפסין על האבוס לראשו השני אשר ברה"ר וגזרינן שמא יורידו אח"כ מהאבוס ויניחנו על הארץ ומ"ש התוס' ויש ספרים וכו' דלמא חזי וכו' היא ממש כגירסא הראשונה ואין חילוק בין הגרסאות אלא מה שסיימו ומנח ליה אלא שהכניסו באמצע הדברים הפירוש לפי גירסא זו ומדברי רש"י נראה שלא גרם ומנח ליה לכן כ' בד"ה ודלמא וקא מפיק מבין הפסין לרה"ר ומ"מ מפרש בד"ה הא אתמר ויטלטל הדלי על האבוס וכו' כמ"ש התוס' לגירסת ר"ח והנה יש להקשות לגי' ר"ח מאי מקשה בגמרא וכה"ג מי מיחייב וכו' הא מוריד להדיא מהאבוס שהוא רה"י על הארץ שהוא רה"ר ועיין בזה בריטב"א שתירץ קו' זו ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה צוארו ארוך ואע"ג וכו'. הוגה בגליון בשם מהר"ם ואי לאו וכו' ובשם מהרש"ל הוגה בסוף הדבור ואהכי בעי ראשו ורובו אע"ג דנקיט לה ונ"ל דמשמע ודאי דר"א אוסר אע"ג דרוב גופו מבפנים דאל"כ מאי פליג את"ק ולגי' מהר"ם בשם ס"א ואי לאו וכו' לא קאי אדר"א אלא אדלעיל שאני גמל הואיל וצוארו ארוך והדיבורים מסורסים דדבור זה צ"ל קודם ד"ה מידי גבי הדדי ורש"ל גורס ואע"ג וקאי אדר"א ומה שסיים ואהכי בעי וכו' ר"ל דמטעם זה דר"א אוסר אע"ג דרוב גופו מבפנים בעי ת"ק רוב גופו מבפנים ודו"ק:

(דף כ"א ע"א) ד"ה דשכיחי מיא וכו' מי גשמים וכו' לכאורה נקט אליבא דשאר תנאים שהתירו גם לבורות של מי גשמים ואפשר דכוונתו דכיון דמי בארות מועטין עד שהצריכו לפעמים לכנוס מי גשמים התירו לבארות פסי ביראות ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אחד וכו' וגם סובר וכו'. וגי' הב"ח ואם סובר וכו'. נ"ל דלגירסא שלנו הוא ענין בפ"ע ואינו מיישב בזה התימה דלעיל אלא הוא קושיא אחרת על הקלירי דמנ"ל דזרת הוא שליש אמה ע"כ סובר דוכל בשליש היינו שליש אמה והוא עצמו יסד בצרדה היכילו ומנ"ל לומר בצרדה ע"כ סובר דבשליש היינו אצבע שלישי וס"ל דאצבע שלישי נקרא צרדה ואח"כ הקשו עוד דביומא קרי צרדה אצבע שאצל אגודל ולגי' הב"ח ואם סובר משמע דר"ל דאם סובר דהיינו שליש אמה לא תקשה התימה דלעיל דבשליש היינו שליש של שטח אמה על אמה ודחו דאינו כן דהוא עצמו מפרש פי' אחר על בשליש ואח"כ הקשו על מה שפירש צרדה היא אצבע שלישי ועיין במהר"ם ונ"ל שיש ט"ס בדבריו וצ"ל ואם סובר וכו' דהיינו שליש אמה וכו' והיינו כגי' הב"ח לכן הגי' שצ"ל שהוא עצמו ואח"כ כ' אבל מצאתי וכו' והיא גירסת תו' שלנו ודו"ק:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ויותר מהמה וכו' שנמסרו וכו'. מדבריו משמע שמפרש לה במה שהוא הלל"מ וצ"ל שגם בהם שייך ופורץ גדר וכו' אכן מדברי התוס' ד"ה מפני משמע שמפרשו בדרבנן ממש ודו"ק:

(דף כ"ב ע"ב) תוס' ד"ה אלא וכו' עיין במהרש"א עד מודו דלא אתי רבים וכו' כצ"ל:

(דף ב"ג ע"א) ד"ה לא שנא וכו'. עיין במהרש"א עד דודאי ממלתי' וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ובלבד וכו' והא נמי א"ל וכו'. עיין במהרש"א עד וכן לפי א"ל וכו' דהא לר"י ב"ב שבעים אמה ושירים היינו דאיכא משהו ג"כ כיון דאיירי בי' אי ליכא משהו לא הוי בית סאתים והוי בכלל פחות וכי איכא משהו הוא דהוי בית סאתים מצומצם ואי נימא דר"ע ס"ל ג"כ דהיכי דאיכא משהו סגי בשומירה לא פליגי כלל וע"כ לר"ע הוי בכלל יתר ולא סגי בשומירה ודו"ק:

(שם) דמש"ה הוצרך ר"ע לשנות וכו'. עיין במהרש"א עד ועוד נראה וכו'. הנה מ"ש לפרוך ריב"ב היינו ת"ק אפשר לומר דכוונתו דנימא דת"ק נמי דאמר לא אמרו בית סאתים אלא לגינה וכו' ר"ל דהיכי דאיכא בית סאתים מצומצם צריך שומירה אבל מ"ש דר"ע היינו ריב"ב לא הבינותי דהא ריב"ב אמר דבית סאתים מצומצם צריך שומירה ור"ע אמר דלא צריך ודו"ק:

(שם) במהרש"א בא"ד א"כ היכי קאמר ר' יהודה וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה אלא אמרה תורה וכו' רצועה של רפ"ג אמות וכו'. הוגה בדפוס וד"ט ולענ"ד הוא מיותר אלא או רפ"ב וד' טפחים כגירסת הב"ח או רפ"ג אמות כגירסת מהרש"א ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ר"ע וכו' ועוד דלמא וכו'. עיין במהרש"א עד ולא תקשה להו וכו' ולא הבינותי דהא בפסי ביראות ליכא אלא בור והתירו חכמים לכן לא קשה להו אלא דלמא בעו עכ"פ בור גם מ"ש מהרש"א דא"כ היינו ריב"ב לא הבינותי דהא ריב"ב לא התיר אלא בית סאתים ות"ק דאמרו לו התיר אפילו יותר מסאתים ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה אבל בית סאתים וכו' הואיל ודחד גברא הוא וכו'. כ' מהרש"א דלא התיר ר"ש בשל תרי גברי אלא היכי דלא נפרצו ע"ש וכ"מ מדברי מהרש"ל (דף כ"ד ע"א) ע"ש והוא תמוה לענ"ד דכולי סוגיא דפרק כל גגות משמע דגגות שנפרצו זה לזה לר"מ ור"ש וחצרות לר"ש לא אסרו אהדדי וכ"פ בא"ח סי' שע"ד ס"ג וס"ד דדוקא כלי בית אסור אבל כלי חצר מותר לדידן דקיי"ל כר"ש וכ"מ בכמה דוכתי והט"ז בסי' שנ"ח ס"ק ד' הגי' אע"ג דלאו דחד גברא והריטב"א פירש דברי רש"י דר"ל דחצר גופיה דחד גברא הוא ע"ש ודו"ק:

(שם) ת"י ד"ה ונזרע רובו ונראה לר"ת דדוקא קרפף יותר וכו' דמחמיר מכולן מודה וכו' וסהר ומוקצה וכו' כצ"ל נ"ל:

(דף כ"ד ע"א) במהרש"א בד"ה סנדל וכו' ואגב וכו'. נראה ששני דבורי התוס' ד"ה סנדל וד"ה אבל היו אחד לפניו:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה לא אמרן וכו' אע"ג דגבי בור וכו'. עיין במהרש"א עד ולא מהני ביתר מסאתים מ"מ וכו' קא"ל ר"י וכו' כצ"ל וכוונתו מ"ש דנהי דבור וכו' ר"ל לר"י ואפילו במחיצות גמורות וקשה לכאורה מאי דאמר להו ר"י זו מחיצה ואלו פסין מ"מ קאמרי ליה רבנן וכו' ר"ל דרבנן ס"ל דאפילו פסין שעשויין מעיקרא אפילו לבור דמי לדיר וסהר שעשויין מעיקרא לדירה גמורה כגון בפתח ולבסוף הקיף וא"ל ר"י דאלו פסין ואפילו היו עשויין מעיקרא לדירה גמורה לא הוי מוקפין לדירה אבל ע"י בור וכו' ונ"ל דבזה גם דברי התוס' לא סתרו אהדדי דלעיל מיירי באינו מוקף לדירה ורוצה שיהי' מוקף לדירה ע"י הבור שפיר כתבו שאין לחלק בין מחיצות לפסין אבל כאן דמיירי במוקף לדירה שפיר כתבו מדאמר זו מחיצה ואלו פסין דבמחיצה המוקפת לדירה לא מבטל הבור הדיורין אלא דוקא פסין שאינם מחיצות גמורות מבטל הבור הדיורין ואפשר גם כוונת מהרש"א כן אבל לא ידעתי מנ"ל להתוס' חילוקים אלו. אכן עוד אפשר לפרש דהתוס' לעיל ס"ל דמ"ש ר"י זו מחיצות ואלו פסין ר"ל זו מחיצות ויש שם דירה גמורה ואלו פסין ואין שם אלא בור ואין חילוק בין מחיצות לפסין אלא בין כשיש שם דירה גמורה לבין שאין שם אלא בור ומ"ש התוס' כאן דאפילו ר"י לא אסר במחיצות גמורות ר"ל כשיש שם דירה גמורה וכאן מיירי שיש דירה גמורה אלא דס"ד דהבור מבטל הדיורין ואפשר גם כוונת מהרש"א כן ומ"ש ואהא קא"ל ר"י דזו מחיצה גמורה ר"ל שיש שם דירה גמורה ואלו פסין ר"ל שאין שם אלא בור וע"ז סיים אבל ע"י בור וכו' ר"ל דה"ה דע"י בור במחיצה גמורה נמי לא הוי מוקף לדירה ודו"ק: