גנזי יוסף סב

ולדידי' ח"ש ההיא מלתא דרב כר' יהודה דר"י לא הזכיר רחבה טפח ונ"ל שצריך לציין אפירש ר"ת שכתבו התוס' והשתא פריך מר' אלעי דמסתמא הוי כרבנן ואהא כתבו ועי"ל דארב יהודה פריך דלדידי' רבנן ס"ל אע"פ שאינה בריאה ור"י ס"ל בריאה וא"כ ההיא מלתא דרב כמאן אתיא ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אתנייה וכו' שאינה בריאה במלתייהו דרבנן וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) ד"ה והאיכא וכו' וקשיא דאין החשבון מדוקדק וכו' ר"ל דכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו מעט יותר מג"ט וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ל' סק"ה וא"כ כיון שאין בהיקפו של ס"ת כשהוא נגלל עד תחלתו רק ששה טפחים אין ברחבו ב' טפחים אלא כשנגלל לאמצעיתו וכשנגלל לתחלתו יכול לישב בב' טפחים וגם כאן קשה כיון דבלא"ה יש מעט יותר מן אמה לפי חשבון המדוקדק אלא דלא דק א"כ מה קשה לו אהאי משהו דאפשר לומר שיש עוד יותר משהו ולא דק בי' ודו"ק:

(דף ט"ו ע"ב) ד"ה מה ספר וכו' בפרק בכל מערבין וכו'. נ"ל דר"ל דה"ה כאן הי' יכול לומר מה ספר שבא מבעלי חיים שגידולם מן הארץ ודו"ק:

(שם) ד"ה ורבנן וכו'. עיין מהר"ם עד אלא וכתב לבד וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה ע"מ וכו' תימה וכו'. עיין במהרש"א ואין דבריו מובנים לי דממ"נ אי נימא דהיכי דאפשר שלא תהי' אגידא ביה הוי כריתות מאי מתרץ דאפשר שיקנה בית אחר הא אפשר שלא יקנה ואפילו נימא דאכתי יש לחוש שמא יקנה עוד מ"מ הא אפשר שימכור ביתו וימות ואי נימא דבעינן שודאי לא תהא אגידא בי' מאי מקשה ממכר הא שמא לא ימכור ביתו ונ"ל דס"ל דבעינן שודאי לא תהא אגידא בי' והתוס' מקשים דמ"מ לאחר שימות אבי' יחול הגט למפרע דעתה אינה אגידא בי' ושפיר הקשה מהרש"א ממכר ושפיר תירץ דבמכר מ"מ אגידא בי' דשמא יקנה אחר ובת"י תירצו קו' התוספות דבעינן דבשעת הגט לא תהא אגירא בי' ועיין בש"ך יו"ד סי' רי"ו ס"ק י"א י"ב ודו"ק:

(שם) ד"ה פרוץ וכו' ויש להביא ראי' וכו', עיין במהרש"א ולענ"ד ס"ל להתוס' דכיון שתלי במדידת אדם נקרא בידי אדם וכ"מ מדברי התוס' לעיל (דף ו' ע"א) שהקשו לפי' הר' שמעי' מנמצא מכוון בין שתי עיירות ומשמע דלפירוש א' לא קשה דזה הוי בידי אדם וכן מה שהביאו מפ"ב דחולין במחצה על מחצה אי הוי כרוב אינו מטעם דאדם שחט דבשעת שחיטה ודאי א"א לו לצמצם שישחוט מחצה מצומצם אלא שאח"כ במדידה רואה שהיא מע"מ מצומצם ודו"ק:

(דף ט"ז ע"א) ד"ה רש"י גריס וכו' ונראה כגירסת ר"ח וכו'. עיין מהר"ם ולא ביאר יפה אמאי לרש"י ע"כ צריך לביטול ברוב ולפיר"ח א"צ לביטול ברוב ועיין במהרש"ל ומהרש"א בסוכה (דף ט"ו ע"ב) בתוס' ד"ה והא אפשר והעולה מדבריהם דלפירוש מהרש"ל למ"ד מחצה ע"מ כרוב א"צ לביטול ברוב ולפירוש מהרש"א גם למ"ד מע"מ אינו כרוב כיון דקיים התירוץ בנכנס ויוצא א"צ לביטול ברוב וצ"ל דגבי אילן אע"פ שיש סכך כשר רוב מ"מ אינו מונח על רוב משך הסוכה ואין צילתה מרובה מחמתה בלא האילן אבל לפירש"י למ"ד מע"מ אינו כרוב לתירוץ רבא כשאינו מעדיף ע"כ אע"פ שקצה הסכך מונח ע"ג השפודין מ"מ אין צילתה מרובה מחמתה בלא השפודין אלא שוה בשוה שהרי בתוך הסוכה נראה שפודין כמו סכך כשר ולא הוי כרוב צל סכך כשר וע"כ צריך לטעם ביטול כמו גבי אילן ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה משום דלא דמי וכו'. עיין במהרש"א ולכאורה אין דבריו מובנים דהא ודאי בפחות משלשה אפילו פרוץ מרובה מותר ונ"ל דכוונתו דמ"מ פרצה שלשה דפסול ע"כ צריך נמי לטעם דהוי פרוץ מרובה דאלו הוי עומד מרובה הוי מותר וא"כ פסול דגבי עומד פחות משלשה שהוא בפרוץ שלשה לאו משום דיקור גדי לחוד הוא אלא צריך נמי טעם דלא הוי עומד מרובה על הפרוץ כמו בעומד ג' ותירץ דאע"ג דע"כ צריך ב' טעמים להאי פסול אית לן למתלי טעם הפסול טפי משום דיקור גדי מדכשר פרוץ פחות משלשה אע"פ שמרובה על העומד ודו"ק:

(דף י"ז ע"א) תוס' ד"ה עירב וכו' ועוד דלמסקנא וכו' ק"ל דהא גם למסקנא ע"כ מודה ר' יצחק דלר' יוסי אסור במבוי שנטלו קורותיו או לחייו וקיי"ל הלכה כר' יוסי ולא אמר אלא דדין שלו בשלשה ומת אחד מהם דאסור אתיא גם לר' יהודה אבל לא אמר דהלכה כר' יהודה וא"כ גם עירבן דרך הפתח ונסתם לא שרי לדידי' אלא לר' יהודה וקיי"ל כר' יוסי דאסור ונ"ל דס"ל להתוס' שגם לר' יצחק יש חילוק בין קיימו מחיצות או לא וס"ל דע"כ לא פליג ר' יוסי אלא בלא קיימו מחיצות אלא דס"ל לר' יצחק דליתנהו לדיורין גרע מלא קיימו מחיצות ולכן אפילו ר' יהודה דמתיר בליתנהו למחיצות מודה דבליתנהו לדיורין אסור ומדאמרינן בפרק הדר דנסתם הפתח עדיף מנטלו קורותיו ע"כ דנסתם הפתח נמי איתנהו לדיורין וכיון דאיתנהו נמי למחיצות עדיף מנטלו קורותיו דהתם ליתנהו למחיצות ולכן גם ר' יוסי מודה בנסתם הפתח דמשמע להו להתוס' דסוגיא דהתם אתיא גם לר' יצחק וע"כ גם לר' יצחק יש מעלה באיתנהו למחיצות וממילא י"ל דס"ל נמי סברת רב הונא דמודה ר' יוסי בזה אלא דדוקא באיתנהו נמי לדיורין אבל ריצב"א ס"ל דר' יצחק לא קפיד אמחיצה וע"כ סוגיא דהתם כרב הונא דלר' יצחק אפילו נימא דנסתם הפתח איתנהו לדיורין מ"מ לא עדיף מנטלו קורותיו וממילא א"צ לומר דלמסקנא לא קיימא תסתיים דלעיל אלא דנסתם הפתח הוי ליתנהו לדיורין ועיין מהרש"א ומהר"ם ודו"ק:

פרק ב. (שם ע"ב) ת"י ד"ה ואפשר דדוקא וכו' בריש מסכת וכו'. נ"ל דר"ל (דף ב' ע"ב) בתוס' ד"ה בין לרבנן וכו' ולמדנו מדבריהם אלו דעמודי החצר לא הי' עוביין אמה דא"כ לא הוי אמרינן בהו מדאורייתא אתי אוירא וכו' דדבר עגול עביו כרחבו ועיין במזרחי סוף תרומה פסוק י"ח ד"ה כלה ארכו וכו' ודו"ק:

. (דף י"ח ע"א) תוס' ד"ה בור לחוד וכו' אבל שאר תנאים וכו'. כ' מהרש"א דא"כ מתניתין דהא דלא כחנניא ע"ש וק"ל דמ"מ מי דתקנו לכך נימא שגם טעמו של חנני' כר"י בן בבא דבעי חזי לאדם כדלקמן (דף כ"א ע"א) ולא פליג על ריב"ב אלא דר"י ב"ב ס"ל דבאר של יחיד נמי לא דבעינן של רבים דוקא וחנניה ס"ל דאפילו באר של יחיד ותהי' משנתינו גם כחנניה לכן נלענ"ד דרש"י נקט טעם דעבידי דפסקי ששייך גם לר"ע ומ"ש רש"י ומש"ה אסר חנניה היינו משום דאכתי לא אסיק אדעתיה בין בור היחיד לבור הרבים דבשל רבים לא שייך זימנין דמפסקי ובאמת אחר שמסקינן דבשל רבים לא שייך דמפסקי צ"ל טעמו של חנני' דבעינן דחזי לאדם וכמ"ש ודו"ק:

(שם) גמרא זוני"ת נתקלק"ל וכו'. נ"ל דצ"ל נתקלל היינו מימרא דנתקללה בכל וכו' ולא ידעתי אמאי לא נתן סימן עוד על ב' מימרות כל בית שנשמעין בו ד"ת וכו' ומיום שחרב ב"ה וכו' ואפשר שחסר ב' תיבות ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה כל הנשמה פיר"ח וכו'. נ"ל דר"ל הנ' בחירק ואז הש' בדגש כמשפט אתר תנועה קטנה:

(דף י"ט ע"א) ת"י ד"ה חיתית גר' דתחתית וכו'. ר"ל ולא הוי אמר גמרא אלא הי' מביא