גנזי יוסף ס

וכו' וא"ש וכו'. אינו מובן לי דלשמואל א"צ צה"פ כלל ואנן לרב קיימינן ולא לשמואל ואלו היו עושין צה"פ בפלושו לר"ה הי' צריך עוד צה"פ למבוי גדול כמו שמסיים א"נ וכו' ואפשר יש איזהו ט"ס בדבריו ודו"ק:

(שם) ד"ה צדו וכו' כזה $ציור בספר$ ובד"ה אם פחות ובד"ה ארבע צריך להחליף הציורים מזה לזה ועיין במהרש"ל שם הציורים כהוגן אלא שדבורי רש"י מהופכים שד"ה ארבע הוא קודם ד"ה אם פחות ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה הכל מודים וכו' ומשום היכר. עיין במהרש"א עד כמ"ש התוס' לעיל (דף ה' ע"ב) ד"ה ארבע:

(דף ט' ע"א) גמרא רב אשי אמר וכו'. עיין במהרש"א עד ומשוכה היינו בגובה וכו' וק"ל דהא רש"י פי' שתלויה היא למעלה מגובה כותלי המבוי וכ"מ לשון תלויה ומשמע נמי בגובה לחוד ולכאורה הי' נראה לומר דלבוד הוי רבותא טפי מחביט כדמשמע מדברי התוס' דרצו לומר דחביט יועיל אפילו ביותר מג' לכן לא הי' אפשר לפרש משוכה שהיא קצרה או תלויה בגובה דהוי זו ואצ"ל זו לכן לא הקשה מהרש"א אלא דיפרש משוכה בגובה או תלויה שהיא קצרה וזהו טעם רש"י בראש העמוד שפירש תלויה שהיא קצרה ולא פירש בגובה שיהי' ק"ו ממשוכה ואע"ג שגם השתא הוי זו ואצ"ל זו דהא אליבא דאמת רחוקה אסור מ"מ המקשה הי' סבר דשוים הם אבל מ"מ אין דעתי נוחה בזה דהא אפשר לומר דאשמעינן דאפילו תלויה בעינן פחות מג' ורש"י הוכרח לעיל לפרש תלויה שהיא קצרה דאכתי לא אסיק אדעתיה כלל לאוקמא בגובה דהא התרצן מתרץ משוכה מרוח אחת ותלויה משתי רוחות דהיינו שהיא קצרה משמע שגם בס"ד מיירי מקצרה אבל לרב אשי דחידש לאוקמא בגובה ניחא לפרש תלויה בגובה כמשמעותה וממילא אפשר לפרש בגובה לחוד ונלענ"ד ליישב קו' מהרש"א כמ"ש רש"י משום ב' רוחות לא אצטריכא ליה וכו' ה"נ משמע ליה לרב אשי דמשום גובה לחוד לא אצטריכא ליה דמ"ש חבוט מלבוד לכן הוכרח לפרש חדא קתני וזה מדוקדק בלשון הגמרא שסיים מהו דתימא וכו' דל"ל זה הא מעיקרא לא הקשה מה קמ"ל אלא דלכאורה לא משמע ליה לפרש משוכה מרוח אחת ותלויה משתי רוחות דל"ל תרווייהו לכך סיים מ"ד מרות אחת אמרינן וכו' ורב אשי לא ניחא ליה בזה כמו שפירש"י ומטעם זה לא ניחא ליה נמי לפרש משוכה שקצרה או תלויה בגובה לכן הוכרח לפרש משוכה והיא תלויה וקמ"ל דאפילו לבוד וחבוט אמרינן ודו"ק:

(שם) והיכי דמי כגון שנעץ וכו'. ה"ה שהי' יכול לפרש כגון שנעץ קנה באמצע הפתח כמו שפירש"י לעיל בד"ה או תלויה ולעיל היה יכול לפרש כמו כאן ולא ידעתי למה שינה פירושו ודו"ק:

(שם) ורבא אמר וכו'. נלענ"ד דרבא מייתי ראי' מרב דימי דלא גזרינן בפחות מד' דלמא אתי לאפוקי לר"ה ואביי דחי דהתם מיירי בגבוה ג' אבל בנמוך גזרינן וכמ"ש רש"י וס"ל לרבא דבין לחיים מקום בפ"ע היא ולכן ברחב ד' אסור ובפחות מד' אע"ג דמקום בפ"ע הוא בטל להכא ולהכא ומותר לתרווייהו או למבוי לחוד וכמ"ש הריטב"א בחידושיו ע"ש אבל אי הוי ס"ל דבין לחיים הוא מן המבוי לא שייך לחלק בין רחב ד' לפחות מד' דלא שייך לומר מקום בפ"ע הוא כיון שהוא מן המבוי ובזה יש לפרש דברי התוס' לעיל ע"ב ד"ה הכל מודים דע"כ טעמא דרבא לא משום דס"ל משום הכירא דא"כ רחב ד' נמי מותר דחודו החיצון הוי היכר וכל בין לחיים הוא מן המבוי ולא שייך לומר מקום בפ"ע הוא אע"כ אע"ג דס"ל לרבא משום הכירא אפ"ה לא שייך למבוי ולאו הא בהא תליא וע"כ טעמא דרב חסדא לעיל משום גזירה וגבי לחי גזיר ולא גבי קורה וזהו דעת הגאונים שהביא הריטב"א דמלתא דרבא דהכא לא שייכא במאי דס"ל גבי לחי העומד מאליו לחי משום הכירא ע"ש כנלענ"ד ונתיישב קו' מהרש"א בתוס' שם ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה ורבא וכו' ותדע דלאביי וכו'. עיין במהרש"א עד היינו ע"כ וכו' ולא הבינותי דלרבא משמע דבכל בין לחיים שרי ואין חילוק בין גבוה ג' או לא והוי מקום פטור ומותר לתרווייהו או למבוי לחוד והתוס' כתבו ג"כ דהוי כלפנים ודו"ק:

(שם) ד"ה לרשב"ג וכו' וי"ל וכו'. עיין במהרש"א ונ"ל דכוונתו לרבא דמוקי לדר' יוחנן בפתוח לכרמלית תקשה על ר"י אמאי לא מפרש בפתוח לר"ה ובמשך ארבעה אלא שהי' צריך להאריך לכן סתם וממילא נפרש בפתוח לכרמלית ודו"ק:

(שם ע"ב) ד"ה ולרשב"ג וכו' דסתם מבוי וכו'. עיין במהרש"א עד ומיהו וכו' נלענ"ד דלא ק"ל דה"נ יאסר כל המבוי כמו קורה המונח ע"ג יתידות דפשיטא דכאן כיון דקצת לחי הוא בתוך המחיצות ולחי אין לה שיעור מיעוט לחי שהוא בתוך המחיצות מתיר את המבוי כמו קורה שרחבה ב' טפחים ומונח טפח על כותלי המבוי וטפח בולט לחוד דלא אשכחן שיאסור המבוי משום דחודו החיצון הוא רחוק מן המבוי וע"כ קצה החיצון של טפח הפנימי מתיר את המבוי וה"נ בלחי כל שהוא קצה החיצון של מיעוט אשר בתוך המחיצות מתיר המבוי אלא דמשמע מדברי התוס' דלא קשה להו אלא דאיך יתיר את ר"ה כיון דאורך כתליו שוין אבל אי הוי אורך כותל שכנגדו כמו הלחי המושך כלפי חוץ מכותל זה הוי ניחא להו דמתיר הלחי נגדו עד כותל השני אע"פ שהוא להלן מאורך כותל הזה לכן ק"ל אמאי נתיר להלן מאורך הכותל לזה כ' י"ל וכו' ר"ל דהתם אפילו נימא דחודו החיצון יורד וסותם אכתי חסר משני צדדין וצ"ל שגם משני הצדדין יורד וסותם זה לא אמרינן אבל כאן מן הצד היא דבוקה לכתלים לכן גם חודו החיצון הוי דבוק לכתלים ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה נראה מבחוץ וכו'. עיין הציורים בקרבן נתנאל אלא שצריכים תיקון קצת והיינו דלפי' הב"י הוי נראה מבחוץ כזה $ציור בספר$ ומ"ש רש"י להלאה מרוחב הכותל ר"ל חוץ לרוחב המבוי ולפי' רמ"א היא כזה $ציור בספר$ ומ"ש להלאה מרוחב הכותל ר"ל שנמשך להלאה מרוחב הכותל לחוץ לצד אורך המבוי אבל אם לא העמיד הלחי בקצה אורך הכותל אלא מצד הכותל לאחורי המבוי כזה $ציור בספר$ שאינו נראה מבפנים כלל שאינו מוסיף כלל על אורך הכותל גם לפי' הב"י לא מהני ודו"ק:

(שם) ד"ה בין שכניסתו וכו' ששקע הכותל מאחריו וכו' פי' הט"ז סי' שס"ג ס"ק ו' דמאחריו היינו קצה הכותל שלצד הסתום של המבוי והיינו כזה $ציור בספר$ ומ"ש בד"ה בין שנראה כגון ששקוע הכותל מלפניו ר"ל קצה הכותל של צד הפתח כזה $ציור בספר$ ופירשו התוס' דבריו כשיש ב' מבואות זה אצל זה ר"ל כזה $ציור בספר$ ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה כותל וכו' קשה וכו'. עיין במהרש"א עד חוץ כזה $ציור בספר$ ועיין בק"נ אות מ"ד שמישיב קו' זו:

(שם) דאין זה שייך בחצר. עיין במהרש"א עד כמ"ש התוס' לעיל ר"ל (דף ה' ע"ב) אבל לא הבינותי מ"ש מועיל יותר אם סתמו דזה לא שייך אלא כשריבה ברוחב המבוי ולא לאורך המבוי ודו"ק וצ"ע:

(שם) וריצב"א וכו'. עיין במהרש"א עד כמ"ש לעיל, ולפי מ"ש הק"נ שם ג"כ יש ליישב ודו"ק ואין להאריך:

(דף י' ע"ב) ד"ה עושה פס וכו'. עיין במהרש"א עד כצורה זו נ"ל דר"ל כזה $ציור בספר$:

(שם) הב' פתחים פתוחים וכו' שהי' מפולש מג' רוחות ובאמצע וכו' כצ"ל. ומשמע מדבריו שלא הי' מפרש דברי התוס' כגירסת מהר"ם אלא על מבוי עקום כ"ד ודו"ק:

(שם) ד"ה עור וכו' ובה פותח טפח וכו'. ר"ל דמבואר