גנזי יוסף נח

אהל מועד שבמשכן ולכן אפילו אם הי' בפתח חצר צה"פ מ"מ א"צ צה"פ בפתח היכל אלא שהי' שם לנוי ואפ"ה קרי לה הכתוב פתת אפילו בלא צה"פ ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אלא מעתה וכו' הי' לו לעשותו שוה לאולם. ר"ל דהי' להם לעשות מבוי שוה לאולם ובזה יובנו דברי מהרש"א ע"ש ולפי פירושו הפירוש בדברי התוס' דאי אמרינן דמהני צה"פ לגדול ביותר א"כ גם כשהוא שוה לאולם יועיל צה"פ ובאמת פתח אולם אינו קרוי פתח. ויש ט"ס במהרש"א וצ"ל דלא תיהני לי' אמלתרא ודו"ק:

(דף ג' ע"א) ד"ה אי קלשת וכו' דלמעלה מכ' ללישנא בתרא וכו' כצ"ל. וע"ש במהרש"א עד משא"כ בהוצין אע"ג וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה חלל וכו'. עיין במהרש"א עד ואגב דנקט וכו' כצ"ל:

(דף ד' ע"א) רש"י ד"ה אימא וכו' בת ששה ובלבד שלא יהו מכוונות וכו'. נ"ל שהכל דבור א' עד שוחקות וקאי לפרש דברי ת"ק שאמר ובלבד שלא יהו מכוונות שאין פירושו כמו לרבא שאין מכוונות זו כזו אלא הללו שוחקות והללו עוצבות אלא מכוונות פירושו מצומצמות ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה גפן וכו' מ"מ מנ"מ וכו'. עיין במהרש"א עד נתמלא מהם והגודש הנעשה וכו' כצ"ל:

(שם) וי"ל דנ"מ וכו'. כ' מהרש"א ויבא להקל שאין וכו' ע"ש ואינו מובן דאם הכלי נמדד בביצה ומחצה יין והוא יאכל עלין ולולבין כשיעור שיצא מלא כלי זה מים יבא להחמיר ולכאורה נ"ל לפרש דר"ל שהוא אכל עלין ולולבין כשיעור ביצה וחצי וכשימדדנו אח"כ במים ויראה שיצא יותר ממלא כלי זה יאמר שאין כלי זה מחזיק רביעית ואם יאכל אח"כ כשיעור שיצא יין מלא כלי זה יסבור שלא אכל רביעית וזהו מ"ש ויבא להקל שאין זה רביעית [ר"ל שאין כלי זה רביעית] ואינו חייב [ר"ל אינו חייב בכלי זה כלל אפילו כשמפיל יין שיעור כלי זה] וקושטא הוא וכו' אבל לא ידעתי אמאי לא מפרש כפשוטו דהלכתא אתי שלא יבא להחמיר וכשיפיל מים כשיעור כלי זה לא יחייב וכן הוא פשט דבריהם לעיל בשם פירש"י דסוכה דאתי הלכתא דאינו חייב עד שיאכל שיעור שיצא רביעית יין לכן נ"ל לפרש דבריו מ"ש ויבא להקל [ר"ל דהלכתא בא להקל שאין זה רביעית] ואינו חייב [ר"ל כשנשער מה שאכל במים לא יהא רביעית שלם ואינו חייב] וקושטא הוא דהוי רביעית עם מה שנשאר בגודש [ר"ל אם נשער ביין אז יהי' רביעית שלם עם מה שנשאר בגודש] לפי מה שמפיל וכו' [ר"ל שגם כלי ראשונה כשמדדו בביצה וחצי נשאר ג"כ בגודש] אכן מ"ש אח"כ ויבא להקל לומר וכו' ודאי ר"ל שהוא יבא להקל ואתי הלכתא להחמיר ואפשר שלזה דקדק לומר ויבא להקל לומר ר"ל שהוא יאמר כן ולעיל לא כ' אלא ויבא להקל ר"ל שהלכתא להקל בא ודו"ק. ונ"ל דלא ניחא להו להתוס' לומר דשתה יין ורוצה למדוד אם שתה רביעית יפיל הביצה ומחצה ביין ולא במים דפשיטא הוא כמ"ש בהג"ה לקמן לפיר"ת כיון ששתה יין לא ישער אלא ביין ודו"ק. וע"ש במהר"ם ע"ד שפירשו התוס' לעיל כמו וכו' אפירוש התוס' דלעיל וכו' אלא רביעית מים ולכך וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) ד"ה דבר תורה וכו'. כ' בת"י ואי לאו הלכתא ה"א כלו וכ"כ מהר"ם ונ"ל דהיינו לפירוש התוספות אפשר לומר כן אבל לפירש"י ע"כ אדרבה אי לאו הלכתא ה"א אפילו מיעוט שאינו מקפיד ולכן בבשרו דליכא הלכתא לפירושו אפילו שאינו מקפיד חוצץ ודו"ק. ועיין במהרש"א עד ולא ידענא מי הכריחם לכך ולענ"ד דבריהם מוכרחים דרש"י פי' שם דמבשרו במים ילפינן שלא יהא דבר חוצץ וכ"מ מדברי התוס' שם שכתבו דדרשינן בשרו שלא יהא דבר חוצץ וע"כ קשה להו דכיון שיש הל"מ שיעור חציצה וממילא ידענו דחציצה פוסלת למה לי בשרו דחציצה פוסלת והוצרכו לתרץ לבית הסתרים הן אמת דרש"י כ' כאן כל בשרו משמע כל בשרו כאחד משמע דמכל ילפינן חציצה אבל התוס' דהתם אזלו לפירושם דהתם וגם לפירש"י דכאן צריכין אנו לתירוץ התוס' דהתם דקשה למה לי כל ודו"ק:

(שם) ד"ה מותר וכו' ולא רצה וכו'. כ' מהרש"א מיהו ק"ק וכו' ור"ל אמאי קאמר התלמוד ואב"א דכ"ע קורה משום היכר דמשמע דלאוקימתא קמייתא קורה משום מחיצה הול"ל סתמא ואב"א הכא בהיכר של מטה וכו' ונלענ"ד ליישב דכוונת הגמרא דלאוקימתא קמייתא סתמא אמרו ובין למ"ד קורה משום מחיצה ובין למ"ד משום הכירא א"ש דפליגי אם מותר להשתמש תחת הקורה ואח"כ קאמר ואב"א וכו' דהך אוקימתא א"א אלא למ"ד קורה משום היכר ומ"מ גם דברי רש"י נתיישבו דכיון דלמ"ד קורה משום מחיצה הוכרח לפרש פלוגתתם מדיוק לשון הגמרא דהך אוקימתא קאי למ"ד קורה משום מחיצה לא חש להאריך ולפרש גם למ"ד משום הכירא והתוס' לא הקשו אלא אמאי לא מפרש רק למ"ד משום הכירא שהוא אוקימתא ראשונה (בדף ח' ע"ב) ועוד דקיי"ל כן ואהא תירצו שפיר וממילא נדע דלא חש לפרש למ"ד השני ודו"ק:

(דף ה' ע"א) רש"י ד"ה בקרן זויות וכו' כזה. הוא הציור שנדפס לעיל ד' טפחים על ד"ט וקו אלכסון מצד א' של טפח על ג"ט וכן מצד השני אותו הציור צ"ל כאן ומה שנדפס כאן ציור ג' כתלים ופס קאי על ד"ה לחי הבולט מדפנו של מבוי:

(שם) תוס' ד"ה ואי וכו' היינו דאיכא וכו'. עיין במהרש"א עד משא"כ גבי אורך וכו'. וצ"ל לפירוש התוס' דמ"מ ב' חצרות לא משכחת לה דבצד רוחב א"א אלא חצר א' אבל רש"י ניחא לי' לפרש לשיטתו דא"א אפילו פתח א' ודו"ק:

שם) ד"ה דפתח וכו'. הציור שנדפס בשם רש"ל הוא טעות ודברי מהרש"ל ומהרש"א המה לאחדים וכ"מ להדיא מדברי מהרש"א ע"ש ודו"ק ובציור הג' שנדפס במהרש"ל יש ט"ס וכצ"ל $ציור בספר$ ודו"ק:

(שם ע"כ) רש"י ד"ה פחות וכו' וד"ה ד' אמות וכו'. שייך לעיל ע"א וכן תוס' ד"ה פחות וד"ה ארבע שייכים שם:

(שם) תוס' ד"ה אינו דין וכו' וליכא למימר פס ד"א וכו'. כ' מהרש"א דאינו מדוקדק דהול"ל ד"ט ע"ש. ולא הבינותי דפס ד"ט גם גבי מבוי מהני דעד ד"א נידון משום לחי אע"כ פשיטא להו דבחצר כל יותר מד"ט טפי עדיף וגם ד"א מועיל ועל ד"א סובב הולך כל דברי רש"י ותוס' דאל"כ לא שייך כלל להקשות דנילף דיועיל ד"א במבוי שמנה כיון שגם בחצר אינו מועיל אע"כ פשיטא להו דמועיל בחצר ודברי התוס' מדוקדקים ודו"ק. וע"ש במהר"ם עד ונ"ל וכו' ולפ"ז צריך ביאור לחלק בין תירוץ זה ובין ועוד של התוס' גם מדברי מהרש"א בד"ה ק"ו מבואר שגם היכי שאינו יכול ללמוד בק"ו משום דיו ליכא למימר תוכיח ונ"ל דס"ל למהרש"א דכל דבר שאינו יכול ללמוד מק"ו ליכא למימר תוכיח ודוקא פרצת עשר דשפיר יש ללמדו בק"ו אלא משום היא הנותנת לא ילפינן לה דהיא פירכא כ"ד אמרינן יוכיח ופרכינן מה לחצר שכן פרצתו בעשר משום דהפירכא כ"ד אינו סותר היוכיח וכמ"ש מהרש"א בדבור שאח"ז ע"ש ודו"ק:

(שם) ד"ה שפרצתו וכו' דגמירי לה מסיני וכו'. עיין במהרש"א עד דהא מבוי מפולש וכו' דפליגי אדר' יהודה וכו' כצ"ל. לכאורה אינו מובן אמאי נקט מבוי מפולש לרבנן דר' יהודה לקמן (דף ו' ע"א) דס"ל דהוי רה"ר ולא משתרי בלחי וקורה אא"כ עשה מצד א' צורת הפתח לת"ק ולחנניה דלת ובפשיטות טפי הי' יכול לומר מבוי שאינו מפולש דאע"ג דמדאורייתא מותר לטלטל בו מ"מ לא הוי כרה"י לחייב הזורק מרה"ר לתוכו וע"י לחי או קורה נעשה רה"י וחייב הזורק מרה"ר לתוכו וחכמים אסרו לטלטל אא"כ