גנזי יוסף נב

לאו כלי הוא כלל וצ"ל דמשמע לי' דנטילת הקוץ מלתא דשכיחא היא ומייתי ראי' דמחט ראוי לנטילת הקוץ וממילא עומד גם לנטילת הקוץ והוי כלי גם לנטילת הקוץ וממילא אין חילוק בין ניטל חררה ועוקצה או לא ורבא חולק דניטל חררה או עוקצה אדם זורקה ואין ראי' ממתניתין וכמ"ש ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה איתיבי' וכו'. עיין במהרש"א עד סבר הכי ליכא דחוקי וכו' כצ"ל:

(שם) ד"ה קודם התרת כלים מנין האחרון וכו'. לפי מה שפירש"י אח"כ קנים וגלוסטרא מלאכתן להיתר ומשמע דה"ה מקלות וע"כ קודם מנין הראשון נשנו אבל מדוכה מלאכתו לאיסור הוא ואפשר קודם מנין האחרון ודו"ק:

(דף קכ"ד ע"ב) ד"ה של מילתא בגדים לכבד וכו'. נ"ב בשם הב"ח בגדים הס"ד ואח"כ מה"ד מותר לכבד והוא תמוה לענ"ד דהא אנן לא מהיתר כיבוד השלחן איירינן ולכ"ע מותר לכבד השלחן אלא דמיירי מהיתר טלטול מחמה לצל דכיון דעומד לכבד השלחן שהוא תשמיש היתר מותר לטלטלו מחמה לצל ומ"ש רש"י לכבד שלחן ר"ל שעומד לכבד שלחן וגי' שבפנים עיקר לענ"ד ודו"ק:

(דף קכ"ה ע"א) ד"ה ההוא לאידך גיסא וכו'. דמחוסר נתיצה. נ"ל דר"ל דמחוסר בו לשון נתיצה שאין שייך בו לשון נתיצה כגון שאינו מחובר ואין זה כמו מחוסר נתיצה שבגמרא דההוא פירושו שהוא מחובר ודו"ק:

(שם) גמרא לפלוגי בתנור גופי' וכו'. עיין במהרש"א עד רבותא טפי כדפרכינן לעיל והנה לעיל לא פרכינן משום דהוי רבותא טפי אלא דלמה פרט תנור לינקט סתם כלים ויהי' גם תנור בכלל ומ"מ י"ל דס"ל למהרש"א שיש גם צד רבותא לאיסורא בשאר כלים טפי מבתנור ל"מ בהאי תנור שלא נשלם לגמרי אלא אפילו שאר תנור יש חילוק גדול בין שבריו שאינם מחוברים ובין התנור שהוא מחובר משא"כ בשאר כלים שאין חילוק גדול כ"כ ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה הכל וכו' דאתמר כותל חצר שנפרצה וכו' הכי האמר וכו' כצ"ל:

שם) ועובדא דשמואל וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד סברתו דחוקה והנלענ"ד דלשיטת רש"י אי הוי אמר שמואל אין מטלטלין לא הוי קשה היאך הוי מטלטל הגלימא דאפשר תוך ד"א הוי או דרך מלבוש ואע"ג דבאמת לא הי' כן מדאהדרינהו רב לאפי' מ"מ לא הי' יכול להקשות על שמואל אלא אחר שיוכיח מרב שהיו נושאין הגלימא ד"א ניחא לי' להקשות בקיצור שלא הי' צריך למחיצה אבל לפיר"ת דאי הוי אמר אין מטלטלין קשה מלתא דשמואל גופי' קשה להו אמאי אמר האמר הא גם בלא זה קשה ודו"ק:

(דף קכ"ו ע"א) ד"ה והמונח וכו' במקדש כקנים וכמקלות וכו' כצ"ל וכצ"ל גם במהר"ם וע"ש במהרש"א עד אוהל לא שייך וכו' הנגרר כההוא דקנה וכו' כצ"ל:

(שם) אבל משום בנין וכו'. הכי פסיקא להו דאפילו איסורא דרבנן ליכא משום בנין בנגר הנגרר ולא ניחא להו שיש איסור דרבנן והחמירו בשבות הזה מדהביא מההוא דקנה וחריות ומ"ש לעיל ואינו משמע שיהא בו איסורא דאורייתא הוא כעין הקדמה לדבריהם אלו דאין איסור אלא משום טלטול דהא אפילו אי נימא דהאיסור משום בנין אין בו אד"א ונצטרך לומר שהחמירו בשבות הזה יש לנו לומר שגם אד"ר ליכא משום בנין אלא איסור טלטול והחמירו בטלטול זה ודו"ק:

(שם) דרבנן שרי אפילו בפקק החלון. ולא ניחא לי' לומר דפקק החלון מיירי כשיש תורת כלי עליו מדלא התנו אם יש תורת כלי עליו ועיין בס' הישר סי' רכ"ז ודבריו קשים להבין ונ"ל שיש שם ט"ס ודו"ק ואין להאריך:

(שם ע"ב) ד"ה וכי תימא וכו' ואין נראה לר"ת וכו'. עיין במהרש"א ולענ"ד נראה ליישב דבר הרא"ש דבחריות גם רש"י ס"ל דסגי שתיקנו והכינו לכך. אלא אי ס"ל דבהנך שיש חשש בנין צריך תורת כלי גם למלתא אחריתי צריך בחריות שיהי' עכ"פ תורת כלי עליו למלתיה ודו"ק:

(שם) גמרא וכ"ת ה"נ וכו'. עיין במהרש"ל וסברתו קשה להבין דממ"נ אם קנה דמי לכיסויי כלים מה מקשה מחריות הא חריות שאני דראויים לישיבה ואי קנה דמי לחריות מה מקשה מכיסויי כלים ודו"ק וצ"ע:

פרק יח. (דף קכ"ח ע"א) תוס' ד"ה ונתן וכו' לא בעבדים ולא בשטרות ולא וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה בשר תפוח מסריח. נ"ל דרש"י מפרש ברייתא זו כר"ש ועצמות מיירי אפילו הי' עליהם בשר מאתמול לכן קשה לו למה לי בבשר תפוח שהוא מאכל לחיה הא אמרינן לעיל דבשר חי לר"ש מותר לטלטלו ומשמע בלא טעם שהוא מאכל לחיה לכן פירש מסריח אבל לעיל ע"א ד"ה בשר תפל פי' תפוח תפל וס"ל דבשר חי נמי חזי לאומצא לר"ה ובשר מסריח שהוא מאכל לחי' ה"ה לכלבים שהוא בכלל חי' ועיין בא"ח סי' ש"ח סל"א ובמ"א ס"ק נ"ו ובא"ר ס"ק ס"ט ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אין וכו'. עיין במהרש"א עד בר"ה תיפוק ליה ממתניתין וכו' כצ"ל נ"ל:

(דף קכ"ט ע"א) גמרא בין אמרה צריכה אני וכו' עיין מהר"ם מה שהגי' והנה מה שהגי' גבי כל זמן שהקבר פתוח היא גירסת הר"ן ופליגי רב אשי ומר זוטרא גם כשהקבר פתוח אכן מה שהגי' בדמר זוטרא בנסתם הקבר אמרה אין צריכה אני הרי"ף והרא"ש והר"ן לגירסתם שגרסו בדרב אשי אמרה צריכה אני מחללין הוצרכו לגרום בדמר זוטרא אמרה אין צריכה ופליגי בסתמא אבל לגירסא דידן דמר זוטרא ס"ל בין אמרה צריכה אני ובין לא אמרה צריכה אני אין מחללין אפשר לומר שגם למר זוטרא אפילו סתמא אין מחללין ופליגי באמרה צריכה אני ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה רבא וכו' דמסתמא וכו'. כ' מהר"ם דכוונתם להוכיח שמיד אחר ז' הי' ומשמע דכוונתו לפרש אמאי הוצרכו לכתוב דלאחר מילה מסוכן הוא ועיין במהרש"א אבל לא הבינותי דהא ע"כ אין חילוק בין אחר ח' עד ל' וא"כ אפשר לומר דבי' או בכ' הי' שאינו מסוכן ודו"ק:

פרק יט. (דף ק"ל ע"א) תוס' ד"ה א"ל וכו'. עיין מהר"ם וצריך טעם אמאי גרע מה שאמר שהם כנפי יונה ממה שהסירם מראשו ודו"ק וצ"ע:

(שם ע"ב) גמרא אלא ברצון ר"ש וכו'. עיין מהר"ם עד דא"כ תקשה וכו' כצ"ל. לכאורה אינו מובן דאכתי אפשר לומר שלא ברצון ר"א דלא שרי אלא כשא"י להביא בהיתר גמור אלא ברצון ר"ש שמתיר דרך גגין חצרות וקרפיפות אפילו שלא לצורך מצוה ונ"ל דלא משמע לי' דר"א אוסר כשאפשר להביא בהיתר אלא דרך ר"ה אבל דרך חצרות אע"פ שאוסר שלא לצורך מילה אבל לצורך מילה מתיר אפילו אפשר להביא בהיתר אלא שלא הי' גרס לעיל דרך גגות ודרך חצרות אלא סתם והביאו בשבת וסבר המקשן שהביאו דרך ר"ה והקשה רב יוסף אדרבה ר"א הוא דשרי וע"ז הקשה מהר"ם אפשר היו יכולין להביא דרך היתר גמור ובכה"ג לא שרי ר"א דרך ר"ה וע"ז שפיר מתרץ אלא ברצון מי וכשמתרץ בגמרא שלא ברצון