גנזי יוסף קעב

(דף י"ג ע"א) ד"ה אמר ר"ח וכתיב ואבל אסור וכו' תותי כריה וכו' כצ"ל גם במהרש"א:

(שם ע"ב) ד"ה אלא אמר ר"י וכו' כשמגיע לריקם אל תשיבנו קודם וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה תנא ושייר וכו' אין בין לאו דוקא וכו'. הנה לפי גירסא שלפנינו לקמן אדרבה מסקינן דאין בין דוקא ונ"ל דרש"י לא גריס לקמן והא אין בין קתני אלא מאי שייר דהאי שייר שייר תיבה אי משום תיבה וכו':

(שם) תוס' ד"ה ותסברא וכו' באמצעיות ובאחרונות וכו'. עיין במהרש"א שמחק באמצעיות ופי' דקאי אאחרונות דמתריעין בהו ולענ"ד נראה דב' דבורים הם ובאחרונות הס"ד וקאי אראשונות ואמצעיות וס"ל להתוס' כגירסא שמחק רש"י והמקשה דהכא ס"ל דבאמצעיות נמי מוציאין התיבה ואח"כ מה"ד ותסברא וכו' וקאי אלקמן אאמצעיות ואחרונות וכן משמע מדהתחילו פעם שנית ותסברא:

(דף י"ד ע"א) ד"ה לאו שיורא וכו' וה"ה וכו'. לכאורה אינו מובן דאם נתרץ מילי דפרהסיא לא קתני תקשה אמאי שייר כ"ד ונ"ל דכוונתם דלעיל כשהקשה מברייתא אפשר דלא תנא תיבה באידך פירקא או לא פסיקא ליה דחד תנא הוא וע"כ צ"ל מילי דפרהסיא לא קתני והי' קשה אמאי שייר כ"ד אבל השתא דמקשה ממתניתין דודאי חד תנא הוא ונוכל לומר דסמיך אאידך פרקא אע"ג דהוה מצי לתרוצי מילי דפרהסיא לא קתני מ"מ אמרינן דסמיך אאידך פירקא וממילא לא קשה מכ"ד ארב יצחק ורב ששת וממילא גם ברייתא נאמר דחד תנא הוא וסמיך אאידך פירקא או דסמיך אמתניתין כנלענ"ד:

(שם) גמרא חיכוך חגב. כ' מהרש"א דמפירש"י נראה דגרסינן גובאי ור"ל במקום חגב גרסינן גובאי מדפירש"י כתרגומו והתרגום פירש על ארבה גובא:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה לא מן השם וכו' שהרי מרחשון עבר וכו'. ר"ל ומ"מ גם בתחלת כסלו מתענין ולא יותר:

(שם) ד"ה בשני מטין וכו'. נ"ב דבור זה שייך לעיל במשנה ולפי גי' מהרש"א שנדפס אח"כ אדרבה שייך לכאן:

(דף ט"ו ע"א) גמרא אי הוי כתיב ושרים ישתחוו. נ"ל דלא הוה אפשר לפרש מלכים יראו וקמו ושרים דא"כ הי' נשאר ישתחוו בלא צירוף כיון דלא כתיב וישתחוו משא"כ לעיל כיון דכתיב וכלב אפשר לפרש דיהושע אתרוייהו קאי ודו"ק:

פרק ב. (שם) גמרא רעב כי יהי' בארץ דבר כי והי' וכו' כצ"ל:

(שם ע"ב) גמרא ולא ענו אחריו אמן וכו' מי שענה וכו'. עיין ר"ן שכ' שבמקדש היו אומרים מי שענה וכו' אחר סיום הברכה ואחר בשכמל"ו וכן עשו ר' חלפתא ורחב"ת גם במדינה אבל לחכמים היו אומרים במדינה מי שענה וכו' קודם סיום הברכה וכ"מ בגמרא לקמן (דף ט"ז ע"ב) אבל מדברי רש"י שם משמע שגם במקדש היו אומרים מי שענה וכו' קודם סיום הברכה ע"ש:

(שם) תוס' ד"ה ואפילו וכו' אלא שבאלו מותרין וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה בגדולה וכו' ויאמר מש שה אל אהרן ואח"כ ולאלעזר וכו' כצ"ל:

(דף ט"ז ע"א) ד"ה למתבייש וכו' הם מתביישים מאחרים וכו' לא מתביישי וכו'. עיין במהרש"א ומבואר מדבריו שפירש דברי רש"י דמשום חשיבותם מביישים אותם בנתינת אחרים ושאר ב"א שאינם חשובים אין מביישין אותם בנתינת אחרים אכן לענ"ד הפירוש דמשום חשיבותם מיחשב זה ביוש גדול להם במה שמתביישים מאחרים אבל שאר ב"א אין נחשב להם לביוש טפי ע"י אחרים מע"י עצמם ונתיישבה קו' מהרש"א ודו"ק:

(שם) תוס' ד"ה אפר וכו' עפר סתם. נ"ל דר"ל גם אפר סתם בכלל דלענין לזכור עקדת יצחק בעינן דוקא מעצמות אדם:

(שם) ד"ה הר וכו' המוריה זה סיני וכו' נ"ל דזה קאי אמ"ד שיצא ממנו מורא:

(שם) ד"ה אדם שיש לו צורה וכו' להמריך הלב. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד ופרקו נאה וקאי אלקמן ע"ב:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה היינו מיטפל וכו' כמו איזהו. הס"ד ואח"כ מה"ד ביתו וכו':

(שם) גמרא כדתניא בגואל ישראל מאריך ובחותמה וכו'. היא ברייתא אחת והציון מיותר:

(שם) והן תוקעין ומריעין ותוקעין. נדפס בין חצאי עיגול ונ"ב בח"ג מ"ז ולענ"ד הנכון כמ"ש בפנים וכמ"ש רש"י לעיל כשמריעין תחלה וכו' וכשתוקעין תחלה וכו':

(שם) רש"י ד"ה ואית דאמרי וכו' דמתני הכי. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד וכן הנהיג וכו' ומפרש מנהג זה ר"ל המנהג שנאמר בברייתא אמקדש קאי והם הנה כן בגבולין:

(דף י"ז ע"א) ד"ה צעקה לאליהו וכו' צעקה ובשמואל שומע תפלה. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד כתיב וכו' וכצ"ל:

(שם ע"ב) רש"י ד"ה ה"ג ומינה וכו' עבודה קשיא. לפי מ"ש מהרש"א כאן הס"ד ואח"כ מה"ד לא גר' כי גמירי וכו' ע"ש:

(שם) ד"ה יו"ט הוא וכו' כצ"ל. וקאי אור"ת גופי' יו"ט הוא גם, ד"ה לאסור הנדפס (בדף י"ח ע"א) שייך כאן גבי ר"ח:

דף י"ח ע"א) ד"ה דכל שלאחריו וכו' דלפניו נמי אסור בהספד וכו'. נ"ל צ"ל אסור נמי ואפשר דר"ל כמו דיו"ט גופיה אסור בהספד שלפניו נמי אסור:

(שם) תוס' ד"ה לא נצרכה וכו' וא"כ האי כ"ט וכו'. לכאורה משמע מלשונם שמפורשים שבא לתרץ למה הוצרך לאסור יום כ"ט משום לאחר כ"ח תיפוק ליה דהוי קודם חד בניסן אכן לפי סוגיית הגמרא משמע דהא לא קשה כלל דהא כ"ח ע"כ הוצרך להשמיענו וממילא ידענו יום כ"ט לר' יוסי אלא דהקשה למה לו לומר ר"ח ניסן משום לאסור יום שלפניו הא יום שלפניו בלא"ה לאחר כ"ח הוא ואהא מתרץ דפעמים יום שלפניו לאו אחר כ"ח הוא וא"כ היו צריכין התוס' לפרש וא"כ האי יום שלפני ר"ח ניסן לא מצינו לאסרו משום לאחר כ"ח דיום כ"ט מפסיק וכ"מ מלשון רש"י ד"ה לא נצרכה שכ' דמשום יו"ט דכ"ת לא מיתסר אלא כ"ט ודו"ק:

(שם) רש"י ד"ה אכתי וכו' דהא יו"ט גופיה וכו'. לא הבינותי דלא דמי ליום טוריינוס דאירע צרה באותו יום גופיה ובטלוה ממילא בטל גם משום יום שלפני נקנור אבל כאן דמיירי אי איקלע תוך שבעה אלא דממילא הי' בטל וגם יום ח' משום דאין לבטלה לחצאין מ"מ יכול להיות שהיה אסור משום יום שלפני ט' וצ"ל דס"ל לרש"י דמ"מ חמור הוא מה דהוי יו"ט דאע"ג דאין מבטלין אלא משום דאין לבטלה לחצאין ומ"מ קושייתו הי' יכול ליישב דמשום קמי תשיעי לא היה אסור בהספד כמ"ש לעיל ד"ה דכל שלאחריו וצ"ע:

(שם ע"ב) ד"ה מותרין וכו' בני ט"ו. קריאת מגילה דכרכין. נ"ל דצ"ל ימי קריאת המגילה שקורין וכו' והכל ד"א:

(שם) ד"ה בכל למיסר וכו' כגון שהלך לכפר