גנזי יוסף קסו

בפירוש התורה ואחר הוצאת כף ומחתה נכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהטיב את הנרות בלבד כמשמעות סתם ברייתא ועיין בתוס' ד"ה נכנס ובענין מנחות ונסכים של המוספין ותמיד של בין הערבים ראיתי נוסחאות שונות בסידורים והארכתי בזה בעזה"י במקום אחר וכאן אין להאריך:

(שם ע"ב) ת"י ד"ה אמר ר' זירא אמר קרא וכו' (כן הי' גירסתם בגמרא] כפול ששה וחד לעכב והשתא וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) חוץ מבד דכתב גבי מכנסים וכו'. ר"ל דפעם א' הוצרך למיכתב גבי ציווי והיה די שיכתוב גבי עשיי' במכנסים דלא כתיב ביה שש בציווי ושאר בגדים ממילא נשמע ממה דכתיב גבי ציווי דודאי עשה כמו שנצטווה מ"מ הי' די במה שכ' בד במכנסים והשש מיותר וע"ז סיימו וכפירש"י ר"ל כמ"ש רש"י לפירושו שגם מבד ילפינן פשתן אלא דלפירש"י דילפינן מעשיי' בד ושש דכתיב גבי מכנסים שניהם מיותרים ולפיר"ח דילפינן מציווי ע"כ הוצרך לכתוב בד במכנסים כיון דלא כתיבי בציווי ואח"כ כתבו ונראה וכו' לפרש היכי הוי ילפינן משש דכתיב בא' מן הבגדים לכולם לכן כתבו דהי' יכול לכתוב הכל תעשה משש וה"ה לפירש"י דילפינן מעשיי' הי' יכול לכתוב הכל עשה משש ובדפוס לבוב הוגה משש במקום מבד ואין נראה לענ"ד:

(שם) ולא הי' מכסה אלא קצת הראש וכו' א"נ היינו על מצח וכו' כצ"ל נ"ל:

(שם) מן הארכובה ולמעלה. ר"ל גם מן הארכובה שבין השוק והקוליות ולמעלה דהיינו גם הקוליות משא"כ בכ"מ הוא רק השוק לחוד:

(שם) מקום יש בראש להניח בו ג' תפילין. ר"ל דכיון שיש מקום בין ציץ למצנפת להניח תפילין ומקום הציץ ב' אצבעות יש בו מקום להניח ב' תפילין א"כ יש מקום להניח ג' תפילין משא"כ אי רוחב תפילין יותר מאצבע נהי שבין ציץ למצנפת הי' יותר מאצבע כשיעור תפילין כגון אצבע ורובע וכדומה א"כ מקום ב' תפילין הוי ב' אצבעות וחצי ואין להם מקום במקום ציץ לכן אינו אומר רק ב' תפילין ואע"פ שעדיין נשאר מקום ג' רובע אצבע כיון שאין שם מקום תפילין לא חשיב לה ואם היינו מפרשים וכו' דא"כ ע"כ מקום הציץ אינו אלא מקום תפילין אחת בצימצום וצ"ל שנשאר בין ציץ למצנפת ג"כ ב' אצבעות וזהו שיעור תפילין:

(שם) ד"ה מאי משמע וכו' ואע"ג דמיבעיא לי' בבד וכו'. ר"ל בבגדי כ"ג דכתיב בהו בד קודש ילבש:

(שם) ד"ה ואימא עמרא וכו' הוא דמפקי ליה מקרא וכו' נ"ל דר"ל דהמקשן הקשה ואימא עמרא ולא ואימא קנבוס כדי להקשות גם לתנא דבי ר' ישמעאל ולדברי התרצן מיתרצה גם לרבנן:

(שם) ד"ה נילף וכו' אלא מין אחד כצ"ל:

(דף ע"ב ע"א) תוס' ד"ה נעביד וכו' וא"ת וכו'. נ"ל דכוונת התוס' בקושייתם דכיון דמפרש נעביד ארבעה דתרי תרי הוו להו תמניא משמע דמלעשות בתוך וכו' לא משמע דדוקא אחד בכל מין דשפיר הי' אפשר לפרש תרי בכל מין לכן הקשו דלמא באמת צריך תרי בכל מין והוי להו תמניא לכן תירצו שגם רב אשי ס"ל דרשא דרב אחא בר יעקב דפתיל פתילים אלא דלא ניחא ליה בזה אלא דלא נימא תמניא משום דתפסת מרובה לא תפסת אבל אכתי קשה אימא ששה דומיא דשאר מינים ונתיישבה קו' מהרש"א ע"ש:

(שם) ד"ה כתיב וכו' שמושכין הבדים לצד חוץ וכו'. נ"ל דר"ל דשלא בשעת המסעות היו מושכין אותם לצד חוץ והיה כל אורך הבדים לצד אחד ובשעת המסעות היו חוזרים אותם שיהיו בולטים משני הצדדים ועיין ברמב"ן ס"פ במדבר:

(שם) ונ"ל דוהבאת לא קאי וכו'. לא הבינותי דלא תירצו כלום אמאי שהקשו הא כתיב בההיא קרא לשאת את השלחן דהא משמע דבהנך שהיו נותנים בשעת מסעות היו נושאים כמו בשלחן ובמזבחות שלא היו בדים קבועים ודוחק לומר דדוקא בהקבועים היו נושאים ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה שמעמידין וכו' שהציפוי בטל לגבי העץ וכו'. משמע דמטעם שהציפוי בטל לגבי העץ תורת כלי עליו ואלו הי' הציפוי עיקר לא הי' תורת כלי עליו ובחגיגה שם אמרינן להיפך דמטעם ציפוי מקבלים טומאה וע"ש בתוספות יו"ט ואפשר דצ"ל תורת כלי עץ עליו ודו"ק וצ"ע:

(שם ע"ב) ת"י ד"ה הא כמ"ד וכו' ובשולים נמי מיירי וכו'. נ"ל דצ"ל ובשולים לא מיירי אלא עוביו טפח ר"ל עובי הדפנות אבל השולים לכ"ע לא היו אלא משהו והי' חללה דשל עץ קרוב לתשעה ושל זהב הפנימי לא הי' גובה אלא שמנה ונשאר טפח פחות משהו מבפנים מגולה והי' של זהב החיצון כפוף לפנים ומכסה אותו וזהו שכתבו והשלמת אותו הטפח היה בעובי הכותל מלמעלה ומ"ד גובה החיצון י"א ומשהו ס"ל דעובי כותל של עץ היה טפח וע"כ הי' צריך של זהב החיצון שיהא גבהו אחד עשר ומשהו תשעה כנגד גובה של עץ מבחוץ נשתיירו ב' טפחים והיו כפופים לפנים לכסות עובי העץ טפח וטפח המגולה בפנים וזיר היינו מה שהיה מכסה מבפנים ונ"ל דכוונתם דמה שהי' מגולה מבפנים פחות מטפח הי' צריך החיצון מעט יותר לכסות אותו שיעלה קצה החיצון על קצה הפנימי. ולפיר"ח לא היה מכסה הארון החיצון את עובי הכפורת אלא הכפורת הי' מונח על החיצון והיה עוביו מגולה כ"כ הריטב"א ולפ"ז סוגיא דב"ב לא אתיא כמ"ד י"א ומשהו דלכ"ע שם לא הי' עוביו של ארון טפח אבל למ"ד עשרה ומשהו אפשר לומר דאע"ג דהוי עוביו חצי טפח למ"ד אחד מ"מ כיון דלא הוי טפח לא חשיב לה וקראו משהו וצ"ל דלמ"ד י"א ומשהו אע"ג דנגד המשהו של עובי שולי החיצון אין מגולה מבפנים אלא טפח פחות משהו כפי עובי שולי הפנימי מ"מ בעינן משהו יותר על י"א דהכפיפה לכסות עובי טפח של עץ צריך מעט יותר מטפח והיינו הזיר דלעיל ולמ"ד י' בעינן ב' משהו"ן כנגד העובי ויתרון הכפיפה ומ"מ קרי לה משהו וכ"ה לפירש"י למ"ד י' בעינן משהו כעובי השולים ומשהו זיר והכל קרי לה משהו ובזה מתורץ קו' מהרש"א ברש"י ד"ה שלש ארונות ע"ש דהכל משהו קרי להו ודו"ק:

(דף ע"ג ע"א) ד"ה ככהן הדיוט וכו' למה יורידוהו. ר"ל והא ע"כ צריך משיח מלחמה:

(שם) ד"ה פר כהן משיח וכו' היינו פר העלם דבר של צבור. ר"ל שאין יכול להקריבו משום דכתיב והביא הכהן המשיח:

(שם) רש"י ד"ה ומצווה על הבתולה בעשה. לכאורה א"י מה מלמדנו ונ"ל דכוונתו כמ"ש הת"י לאפוקי בעולה והוי לאו הבא מכלל עשה ומשמע מדבריהם דאם רצה לישב בלא אשה מותר ואין כן דעת הרמב"ם פי"ז מהא"ב הי"ג ע"ש:

(שם) ת"י ד"ה לא מהרהר וכו' מדסמכוהו לושאל וכו' כצ"ל נ"ל:

פרק ח. (שם ע"ב) ד"ה יום הכפורים וכו' והא דדרשינן בגמרא וכו'. נ"ל דהוצרכו לזה כאן לפי שכתבו לקמן (דף ע"ו ע"א) ד"ה הני דמדמסמך להו כאן אשבתון שבות ושם בעי כנגד מי משמע שאין להם עיקר מן התורה לכן