גנזי יוסף קמד

דאל"כ הוי ביה"כ שני פרים ושני אילים אפילו לר' מ"מ סבר דנוכל למילף בין משלו לחוד ובין משל צבור לחוד ור' אבהו חידש דשל צבור לא ילפינן משלו אבל מדפריך אראב"ש ולא תירץ דמשלו ילפינן ע"כ סבר השתא דמשל צבור ילפינן:

(שם) והאיל האחד שוין הן לחטאת. ס"ל דאיל המילואים חטאת הוי ורש"י בחומש פי' דשלמים הוי:

(שם) גם מאשר לאהרן ומאשר לבניו משלהם כצ"ל:

(שם) א"כ צורך אהרן וכו'. ר"ל וא"כ גם מאשר לאהרן ומאשר לבניו היינו משל צבור. ולפ"ז צ"ל הא דמשני אח"כ אבל בהנך פרושי קא מפרש דשלך הוא וכו' ר"ל וה"ה מאשר לאהרן ומאשר לבניו או אפשר דמסקנא זו באמת יליף מקח לך דשמיני דע"כ משלו הם ויליף פר ואיל דיה"כ מעגל ואיל דמילואים ולא קרי להו לעיל פר ואיל אלא למ"ד דמאשר לאהרן היינו משלו:

(שם) אבל השתא סובר וכו'. ר"ל השתא דס"ל פר ואיל דמוסף יה"כ ס"ל שגם פר ואיל דפ' תצוה משל צבור הם:

(שם ע"ב) ד"ה קח לך וכו' אח"כ ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו וכו' כצ"ל נ"ל. ומ"ש שלא נכתב לקוחין בשל ישראל ר"ל שלא נכתב לשון הלקיחה שיהי' משל ישראל כמ"ש אח"כ:

(שם) גמרא ריב"ל מתני תרתי. עיין במהרש"א עד בשמעתין דרשב"ל לא יליף וכו' כצ"ל ור"ל שהי' גירסא לפניו רשב"ל מתני תרתי והוכיח שצ"ל ריב"ל דהא ר"ל יליף מסיני:

(שם) רש"י ד"ה אלא מר וכו' קודם כניסתו וכו' כצ"ל:

(שם) תוס' ד"ה ר' יהודה וכו' וי"ל למאי דפרישית לעיל וכו' כצ"ל:

(דף ד' ע"א) רש"י ד"ה מכל חטאות וכו' ואני שמעתי וכו'. משמע דלפ"ז אותו שניתן בחיל לא הי' למשמרת והא דכתיב למשמרת היינו באותו של משה דוקא ונ"ל דמ"מ מודה שהיו מניחין אפר מכל פרה שעשו שהיו מזין ממנו על כ"ג דיו"כ ועל השורף את הפרה אלא דס"ל דזה אין נקרא למשמרת ולפעמים כלה אפר מקצת פרות והיו מזין עליהם מהנשארים רק אותו של משה לא כלה והיינו למשמרת ודו"ק וצ"ע:

(שם ע"ב) גמרא מ"ד בששה וכו' עיין במהרש"א עד הכא למ"ד בו' נתנה וכו' בז' לפרישה וכו' כצ"ל:

(שם) ת"י ד"ה הא אסתלק וכו' אלא לכסות את ההר וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה קול לו וכו' נמשך הקול נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מה"ד באהל מועד וכו':

(שם) גמרא מיתיבי' קול וכו'. משמע לי' מלשון משה וכל ישראל עומדין וכו' שכולן שמעו. והנה פסוק ויקרא אל משה שהביא משמע דהיינו קרא דסוף משפטים ויקרא אל משה ביום השביעי דמיירי ודאי בסיני ואם נפרש ואב"א אידי ואידי בסיני אינו מובן דבסיני ודאי שמעו אנכי ולא יהי' לך וגם כשכלל מתחלה כל עשרת הדברות בדבור א' וא"ל דקול הקריאה לא שמעו וקול הדבור שמעו דהא ויקרא אל משה דאמרן משה וכל ישראל עומדין מיירי מקול הקריאה וצ"ל ואב"א גם באהל מועד הי' בזה כסיני ששמעו קול הקריאה אלא שקול הדבור לא שמעו באהל מועד וא"כ לא אתיא כמדרש שכ' רש"י ר"פ ויקרא יכול ישמעו את קול הקריאה דמשמע שגם קול הקריאה לא שמעו באהל מועד וע"ש ברא"מ ובג"א וצ"ל דהמדרש הזה אתיא כתירוצא קמא דהכא דבאה"מ לא שמעו כלום ודו"ק:

(דף ה' ע"א) תוס' ד"ה סמיכה וכו' ובחטאת כתיב וכו' לפי מ"ש מהרש"א דר"ל בצוואת חטאת דמילואים צ"ל ואת כל הדם תשפוך וצריך לציין שמות כ"ט אכן לענ"ד אפשר לפרש מ"ש התוס' ובחטאת כתיב ר"ל בחטאת דורות והוא בויקרא ד' בפר העלם כתיב ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה ובחטאת יחיד כתיב ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח וכוונתם להביא שגם לדורות מצוה לשפוך ליסוד ולא מעכב ופסוק ונתת על קרנות המזבח שמביאין אח"כ היא בצוואות המילואים שמות כ"ט:

(שם) ואינן מעכבין לדורות וכו' כצ"ל:

(שם) וגבי מילואים נמי כתיב וכו'. לא נמצא כן בפסוק אלא והיה לך למנה דלמשה הי' כדכתיב בפ' צו למשה הי' למנה ומ"ש בפ' תצוה והיה לאהרן ולבניו קאי על חזה ושוק של שלמים לדורות כמ"ש רש"י שם ונ"ל דלאו דוקא נקטו והי' לאהרן ולבניו וכוונתם על פסוק והיה לך למנה:

(שם) ת"י ד"ה סמיכה וכו' דהא לא שייך אהרן וכו'. נ"ל דר"ל דעיכובא דמילואים יליף לקמן מועשית לאהרן ולבניו ככה ולא שייך אלא על עשי' דשייך בה אהרן:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה להביא וכו' מפיק מיתה במחוסר בגדים וכו' כצ"ל:

(שם) רש"י ד"ה אביי מפרש וכו' שהרי הן קודמין וכו' לא הבינותי דמה בכך שהן קודמין אכתי צריך לפרש אם הלביש תחלה אהרן ובניו המכנסים בבת אחת ואח"כ לאהרן הכתונת והמצנפת או הלביש קודם לאהרן המכנסים והכתונת והמצנפת ואח"כ לבניו וצ"ל דמשמע ליה דאין קפידא במכנסים אם ילבישם בבת אמת או בזא"ז רק שילבש לכל אחד קודם שאר בגדיו וממילא לבש אותם אחר שלבש לאהרן המצנפת כמ"ש רש"י (דף ו') ד"ה לא צריכא ודו"ק וצ"ע:

(שם) תוס' ד"ה בכתנת וכו' ומכנסים לא כתיבי וכו' נ"ל דר"ל דודאי לא הלביש המכנסים לכל אחד אלא קודם הכתונת שלו אלא לפי דלא הוי חד טעמא עם כתונת ומצנפת דהתם הטעם משום דבין בצוואה וכו' וטעם זה לא שייך במכנסים לכן לא נקט להו בהדי אינך:

(דף ו' ע"א) ד"ה אמר לך וכו' וילפינן בג"ש וכו'. הלשון מגומגם קצת דהא דשל כה"ג הי' של כלאים א"צ ג"ש כיון דמפורש היא גבי עשיי' אלא ר"ל דילפינן גז"ש דאותו רוקם דכתיב בו דהוי של כלאים מיירי באותו רוקם דכתיב בצוואה דמיירי בשל כה"ג כנ"ל:

(שם) ת"י ד"ה מביתו וכו' דהא נמי אהרן וכו'. משמע להו השתא דהפרישה הי' למחנה שכינה ובעל קרי מותר במחנה לוי' וכשהי' המשכן מפורק אכתי הי' מחנה לויה ולפה"ק הפרישה הי' למחנה לויה ובעל קרי מותר שם ומ"ש וקשה וכו' קאי לשני הפירושים:

(שם) ומדקאמר תשבו וכו'. לכאורה אינו מובן דפשיטא דלשון תשבו שייך במחנה ישראל ג"כ ונ"ל דכוונתם דמדכתיב פתח אוהל מועד ילפינן שלא היה במחנה ישראל ומ"ש ומדקאמר תשבו ע"כ מחנה לויה הי' ר"ל ולא מחנה שכינה אע"פ שאין זה צורך לקושייתם מ"מ ביארו ג"כ אגב דבריהם שלא היה במחנה שכינה ומ"ש וא"כ פירש מאשתו כיון שהי' עכ"פ במחנה לויה:

(שם) הי' מפרקו ומעמידו מיד. השתא ס"ל דכשהי' המשכן מפורק בטל קדושת המקום לגמרי כמו שמסקו לקמן לכן הוצרכו לומר השתא בקושייתם שהי' מעמידו מיד כדי שיהא תמיד במחנה לוי' יומם ולילה כדכתיב בקרא ומ"ש אבל אם נפרש וכו' הוא תירוץ לקושייתם ור"ל דע"כ צריך לפרש כן:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה סיפא וכו' דמסיפא גופא פריך וכו'. עיין במהרש"א עד אלא דלא נחית הכא וכו' ר"ל דהמקשן לא הזכיר אלא מאי לאו לטבילתן והתרצן דלעיל אמר לא לטומאתן ניחא ליה לתרץ בחד מהנך ולא לבקש דרך אחר לשנויי למחנותם והא דלא קאמר התרצן דלעיל לא למחנותם דפשטא משמע לטומאתן לולי קושיא דהאי טומאת ז' כתיב בה וכו' לכן נקיט לי' כאן ושם אלא