גנזי יוסף קכ

נט"י א"כ כן דרכו ומה שדימו לגביל לתורי ר"ל כמו שבגביל לתורי בדיעבד כשלא אמר קודם נט"י לא הוי הפסק ה"ה בקידוש כיון שלא אפשר קודם נט"י וע"כ זמנו אחר ברכת המוציא לכן לא הוי הפסק אבל במקדש על היין שהיה יכול לקדש קודם נט"י יהי' הפסק בין נטילה לאכילה עכ"פ לכתחלה ואמאי עשה כן רב לכתחלה וכתבו ליישב דלפעמים הי' נמלך והוי דיעבד אבל לכתחלה כשהי' מקדש על היין הי' מקדש קודם נט"י ולמדנו דעכ"פ דבדיעבד כשנטל ידיו יקדש ודו"ק:

(שם) וכן ההוא דירושלמי שהבאתי לעיל וכו'. עיין במהרש"א עד וכ"ה בהרא"ש נ"ל דכוונתו אע"פ שהרא"ש מסיק אח"כ דמיירי באינו חמר מדינה ואפ"ה מבדילין היינו לשטתו דס"ל כן אבל התוס' לא מצינו להם שיחלקו על פירשב"ם בזה דמבדילין דוקא היכי דהוי חמר מדינה ולא אמרינן לקמן (דף ק"ז) היכי דלא הוי חמר מדינה אלא סבור מינה קדושי הוא דלא אבל אבדולי מבדלינן ומסיק דאין מבדילין וקשה אמאי קאמר בירושלמי דבאמת מבדילין ומ"מ הביא מהרש"א מדברי הרא"ש שהרגיש בסברא זו ומ"מ נלענ"ד לתרץ דברי התוס' דאע"ג דשמעתין משמע להו דאין מבדילין היכי דלא הוי חמר מדינה מ"מ אפשר לומר דהירושלמי ס"ל דמבדילין ודו"ק:

(דף ק"ז ע"א) רשב"ם ד"ה אבל אבדולי מבדלינן אליבא דרב. אבל להלכה קיי"ל באמת דמבדלינן כיון דמיירי כשהוא חמר מדינה אלא דסבור מינה שגם רב ס"ל כן ומסיק דרב לא ס"ל כן:

(שם) ד"ה מקדש אשכרא ואע"פ שהיה יין וכו'. עיין במהרש"א ולא הבינותי דהא לפירשב"ם בעיא דרב הונא מרב חסדא מיירי במקום שאין יין דהוי שכר חמר מדינה ואפ"ה אמר דאין מקדשין עליו ודוקא לענין הבדלה לא קיי"ל כרב דאמימר דלעיל לא ס"ל כן אבל בקידוש לא מצינו חולק עליו והתוס' (דף ק"ו ע"ב) ד"ה מקדש נסתפקו אם מותר לקדש היכי דהוי חמר מדינה היינו כמו שכתבו שם דאפשר לפרש בעיא דר"ה היכי דאינו חמר מדינה ומשמע דלרשב"ם דמפרש לה היכי דהוי חמר מדינה פשיטא דאין מקדשין לכן נלענ"ד כוונת רשב"ם כאן דאלו הוי חמר מדינה לא הוי מתמה אלא הי' למד מזה דס"ל מקדשין אבל כיון דלא הוי חמר מדינה לכן אמר שרי אבא וכו' כמתמיה אמאי עשה כן ובאמת יש דעות דאע"פ שיש יין בעיר משכחת לה חמר מדינה כדאיתא במ"א סי' ער"ב ס"ק ו' ולפ"ז הי' אפשר לפרש בע"א אלא דמדברי רשב"ם לא משמע דס"ל כן ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה אמר ר"נ וכו' או גידול דמן נרש. משמע לי' דאי הוי מפרש דמן נרש לא הוי מספקא לי' אי בר מנשיא או בר מניומי דלא משמע לי' לומר דתרווייהו היו מן נרש דא"כ סימנא דמן נרש למה לי ודו"ק:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה דלמא וכו' ופי' אחר עיקר. עיין במהרש"א ולענ"ד ס"ל להתוס' דאע"ג דאכילת פסח לא מעכבא מ"מ ודאי מצות אכילה יש גם בפסח כמו במצה אלא דמ"מ לא שייך לקרותו רשע כיון שיצא וקיים מצות עשיי' אבל מ"מ יש לחוש שלא יאכל אכילה גסה ויבטל מצות אכילה כמו גבי מצה ודו"ק:

(דף ק"ח ע"א) רשב"ם ד"ה בין שלישי וכו' ומשני יין וכו'. לכאורה צ"ל שגם יין שלפני המזון אינו משכר דאל"כ אמאי שתי רבא במעלי יומא דפסחא ולפי מ"ש הט"ז סי' תע"א ד"ה רבה עד שישתכר אסור לשתות צ"ל דרבא לא שתי כ"כ ומ"ש כולי מעלי יומא דפסחא היינו בכל ע"פ אבל לא כל היום אבל מה שבתוך המזון אינו משכר כלל אפילו שותה הרבה:

(שם) תוס' ד"ה רב ששת וכו' לאו דוקא וכו'. עיין במהרש"א נלענ"ד כוונת התוס' שהי' אוכל מיני תרגומא דלא חמיר מסמוך למנחה לדידן:

(שם) רש"י ורשב"ם ד"ה עד שיסב וכו'. שייך לעיל במשנה:

(שם) רש"י ד"ה ד' כוסות וכו'. וע"ל במשנה טעם אחר:

(שם ע"ב) תוס' ד"ה ואת אמרת וכו' ורשב"ם נמי הקשה וכו'. עיין במהרש"א עד אבל קשה א"כ וכו' ולענ"ד נראה לתרץ דהמקשה הי' סבר דכדי רביעית אדסמיך לי' דוקא קאי דהיינו אחד חי ואחד מזוג לא קאי אשיעור רביעית דמשמע לי' דכיון דחי בעינן רביעית במזוג לא סגי ברביעית אלא צריך שיהא בתוכו רביעית חי והמתרץ השיב דשיעור רביעית קאי גם המזוג דסגי ברביעית עם המזיגה ואפ"ה גם בחי בעינן רביעית ודו"ק:

(דף ק"ט ע"א) רשב"ם ד"ה ובה משערין וכו' היא רביעית. נ"ל דכאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע של תורה:

(שם) ורביעית דם הבאה משני מתים. לא ידעתי אמאי נקיט משני מתים דבמחלוקת שנוי' שם טפי הו"ל למנקט הבאה ממת אחד שהוא לכ"ע ע"ש ודו"ק וצ"ע:

(שם) ד"ה כדתניא וכו' מדלא כתב במים. ר"ל בשו"א תחת הב':

(שם) תוס' ד"ה רביעית וכו' או תקח א' מכ"ד וכו' והם אצבעים וחצי וחומש אצבע. ר"ל וכן תקח ברוחב א' מי"ב וכן באורך כדלעיל ויהי' אצבעים על אצבעים וכן תעשה במים תקח א' מכ"ד ויהי' עשרה קבין וכשנשלך העשירית ישאר ט' קבין שהם ל"ו לוגין וכשנוסר חלק י"ב יהי' ג' לוגין וכשנוסר פעם שני חלק י"ב יהי' רביעית הלוג. וכן מ"ש התוס' או קח רביעית וכו' וטול החמישית ר"ל ויהי' י"ג חומשין וחצי בגובה וחלקהו ברחבו לי"ב וכן בארכו יהי' אצבעים על אצבעים וכן תעשה במים קח הרובע שהיא עשרה סאין והשלך הרביע ישאר ז' סאין וחצי וטול החמישית מזה דהיינו סאה וחצי שהם ט' קבין שהם ל"ו לוגין וחלק י"ב מזה הוא ג' לוגין וחלק י"ב מזה רביעית הלוג. וכן מ"ש אח"כ או השלך עשירית המים וכו' השלך מג' אצבעות העשירית ישאר י"ג חומשין וחצי בגובה ואמה ברוחב ואמה באורך לסאה וחצי שהם ל"ו לוגין חלוק זה וזה ב"פ לי"ב כנ"ל ישאר אצבעים על אצבעים לרביעית הלוג ודו"ק:

(שם) וי"ל דבירושלמי איירי באצבעות צפוריים וכו'. עיין במהרש"א עד דעשה מאחד עשר שתותים שתותי שתות יהיו וכו' אבל אח"כ תנכה וכו' כצ"ל עד ג"פ חצי אצבע באורך ב' אצבעיים כאן הס"ד ואח"כ מתחיל דבור בפ"ע ואצבעיים וכו' עד הם תשעה שתותים וכו' וכ"כ מהר"ם ולא הבינותי דהא הוי אצבעים על אצבע וחצי ואצבעים הם י"ב שתותים ואצבע וחצי הם ט' שתותים ונמצא דהוי י"ב שתותים על ט' והוי יותר מאצבעים על אצבעים מרובעים ד' שתותי שתות ברוחב ובאורך ג' שתותים וד' שתותי שתות ולענ"ד החשבון באופן זה כי באצבעים יש י"ב שתותי שתות נמצא באצבעים על אצבעים יש קמ"ד שתותי שתות ובירושלים נעשו מק"כ שתותי שתות ק' ומכ"ד כ' הרי ק"כ שתותי שתות ובצפורי נעשה מהם ק' שתותי שתות ואצבעים על אצבע וחצי הם י"ב שתותי שתות באורך וט' ברוחב והם ק"ח שתותי שתות וכן כשתסיר רביע מקמ"ד שתותי שתות שהם ל"ו נשאר ק"ח וצ"ל דמ"ש התוס' ד' שתותי שתות הייני מאצבעים שהם ח' שתותי שתות מאצבע שהוא אחד מתשעה בכל הרוחב שהוא אצבעיים ומ"ש שכתבו הסר ממנו רביע שתות שהוא א' מכ"ד היינו מאצבע ודו"ק. ועיין במהר"ם עד וכן החשבון שאחריו הס"ד ואח"כ מה"ד מהר"י וכו' עד שהוא סאה וחצי הס"ד ואח"כ מה"ד והכל וכו' עד חסר שתות הס"ד ואח"כ מה"ד אצבעות עד חמש צפוריות הס"ד ואח"כ מה"ד ואצבעיים וכו' ויש שם ט"ס וצ"ל לאצבעיים על אצבע וחצי וכו' אצבעיים עגולות מרובעות הוי אצבעיים על אצבע וחצי דמרובע וכו' הס"ד ואח"כ מה"ד ויש בעגולות וכו' ר"ל דאצבעיים על אצבעיים