דברי צבי צד

שם ס"ק ג' קשר כו' דמיירי כו'. עי' מחה"ש התירוץ קצת דחוק ולפענ"ד אפשר לתרץ דתוס' בעירובין דף ה' ע"ב ד"ה ארבע דאפי' למ"ד לחי משום מחיצה מ"מ היכר קצת בעינן וכמ"ש מג"א ס"ק י' לכן אם יעמוד שם אדם בלי קשירה לא הוי היכר שעומד בשביל לחי אבל בסי' שס"ב דצריך מחיצה ואין צריך היכר לא בעי קשירה באדם

שם ס"ק ד' לכאורה צ"ע אמאי לא אמרי' נמי בעירובי תבשילין הואיל והותרה מקצת יו"ט לבשל לשבת הותרה כל היום לבשל בשבת ובביצה דף ט"ו ע"ב אמרי' אכלו או שאבד לא יבשל רק בהתחיל בעיסתו יגמור

שם ס"ק י' ד' אמות כו' בעומד כפרוץ. צ"ע דמשמע דמותר רק משום דפסקי' בסי' שס"ב סעי' ט' כר"פ בעירובין דף ט"ו ע"ב פרוץ כעומד מותר והא בעירובין דף ה' ע"ב דאפי' לר"ה ברי' דר' יהושע דסבר פרוץ כעומד אסור אפ"ה בכה"ג מותר כמו דאית' בגמ' ובתוס' שם

שם ס"ק ט"ז כדי כו' י"ח אריחים דהוא ט' אמות. ופי' מחה"שדאריח חצי לבנה שהוא ג"ט אורך על ג"ט רוחב והאריח שהוא חציו הוא רוחב טפח ומחצה ואורך ג' טפחים כו' ע"ש אבל התוי"ט עירובין פרק א' משנה ג' כתב בש"ס הגירסא לרחבו וכן גירסת רש"י והרי"ף דהאריח חצי לבנה והלבנה מרובעת ג"ט על ג"ט ונמצא האריח שהוא המחצה לא פיחתה מן האורך אבל פיחתה מן הרוחב בלבד ומיהו בכל המשניות הגירסא לארכה וכן העתיק הכ"מ והרב"י ואפשר דלגירסא זו שיעור לבנה ג"ט ברוחב טפח ומחצה וכשנחלקה נמצא האריח טפח ומחצה על טפח ומחצה ע"ש

שם ס"ק ח"י בתוך כו' אם האויר כו'. המק"ח גורס כמו שכתב לפנינו אבל המח"ש גורס ואפי' הם יחד עם האויר שביניהם כו' פי' שכל קורה הי' חצי טפח ומשהו וביניהם אויר פחות מג"ט א"כ בצירוף האויר דאמרי' לבוד הוי ד' טפחים ובסעי' י"ז דאמרי' דברחבה ד' אינה צריכה חזקה הכא גרע ע"ש לפענ"ד נר' כגירסת מק"ח דהא ראינו דבכל דוכתי אמרי' לבוד בפחות מג' והכא לא אמרי' לבוד כמו שכתב הרב"י וט"ז ס"ק י"ב א"כ זה פשיטא נמי דלא אמרי' דע"י אויר של ב' טפחים דהוי כמו רחבה ד' דרוחב ד' אין מועיל רק שלא תהי' צריכה להיות חזקה וע"י אויר של ב' טפחים אינה חזקה וגם אינו ראוי להניח עליו כיון שיש בכל קורה רק חצי טפח ומשהו ולבוד לא אמרי' אבל לפי הגירסא של מק"ח יש רבותא בדברי מג"א דכיון שיש בכל קורה ב' טפחים וראוי להניח על כל אחד אריח רק שאין חזק לקבל אריח ס"ד אם האויר ביניהם פחות מג' דאמרי' לבוד דתהוי כרחב ד'

שם ס"ק ל"ב שצדו כו' וב"ח כתב כו'. עי' בהרב"י ובט"ז וצ"ע דהא גם בלחי צריך היכר קצת כמ"ש מג"א ס"ק י' ובאלכסון ליכא היכר

ט"ז ס"ק י"א שצריך כו' דהוצרך לכתוב כו'. כונת הט"ז לתרץ קושי' הרב"י שמקשה דהטור לא הי' צריך לכתוב של קש פסול כיון דכבר כתב שצריך שתהי' חזקה ומתרץ הט"ז דהוצרך לכתוב של קש אין נפסק רק שנתעקם אבל צ"ע דבעירובין דף י"ד פריך הגמ' על של קש מקמ"ל דאמרי' רואין היינו הך ופי' רש"י היינו הך דתנא ברישא אע"פ שאינה בריאה ע"ש ולדברי ט"ז דשל קש אינו נפסק רק שנתעקם אין דומה לרישא דרישא אמר שכשר באינו חזקה ובשל קש אשמעי' דכשר אע"ג שנתעקם

שם סעיף ט"ו ואפי' לא סמכו כו' צריך להיות ואפילו סמכו וכן הוא בטור

שם סעיף כ' היתה עקומה כו' רואין כו'. הרא"ש כתב דאע"ג דרבנן מחולקים על ר"י בעירובין דף י"ג ע"ב בהיתר של קש ושל קנים דר"י סבר אמרי' רואין ורבנן סברי דלא אמרי' רואין אבל בהא דעגולה ועקומה מודים רבנן דאמרי' רואין ומביאו הרב"י וכתב דהרמב"ם והרשב"א סוברים כן ע"ש ולא הביא הרב"י שום חולק ולפענ"ד רש"י אין סובר כן דבדף י"ד ע"א פריך הגמ' על המתניתין עקומה רואין פשיטא ופי' רש"י פשיטא דהכא נמי אמרי' רואין דמ"ש הא מדרישא עכ"ל משמע דרש"י סובר דהא היתר עקומה נמי ר"י קאמר ולא רבנן כמו בהיתר של קש דרק ר"י אמר ולא רבנן וכ"כ התוי"ט במשנה ה' בפ"ק דעירובין בשם הר"ר יונתן הכהן דגם בדין עקומה רואין כו' ר"י קאמר לה וכולה מתניתין ר"י ע"ש

שם סעיף כ"ד פירס כו' ונמשכת כו'. דין זה נובע מהרא"ש עירובין דף י"ד שמקשה על הרשב"א שכתב דקורה הנמשכת למטה מי' פסול כמו דאית' בגמ' שם גבי מחצלת וכתב הרא"ש דליתא דדוקא גבי מחצלת דמכסיא הקורה אמרי' קורה אין כאן אבל כשהקורה נראית בשביל גודלה לא נפק מתורת קורה עכ"ל ולפענ"ד נר' לתרץ דברי הרשב"א דהא בגמ' שם נקט במחצלת והגביה מן הקרקע ג' ע"ש משמע דלהכי פסול בשביל שעשה מחיצה ועי"כ מבטל הקורה שאין היכר שעושה קורה להתיר המבוי רק שעושה מחיצה וכן פירש"י שם ד"ה מחצלת להיות מחיצה לייפות כח התירו משמע דאם כיסה הקורה במחצלת ולא עשה מחיצה במחצלת דכשר ומזה למד הרשב"א דקורה הנמשכת שנראה כמחיצה דפסול דליכא היכר קורה כיון דאיכא מחיצה הוא דומה לסעי' י"ב בלחי בולט ד' אמות דפסול דליכא הכירא אע"ג דלחי משום מחיצה מ"מ היכר קצת בעי א"כ מכ"ש דקורה דמשום היכר כמ"ש מג"א ס"ק ט"ו דפסול כה"ג דליכא היכר

שם סעיף ל' קשי' לי בעירובין דף ח' ע"ב בתוס' ד"ה מניח כו' וי"ל דא"ל קורה משום מחיצה כו' דצ"ע דרבא אמר טעמא דידי קורה משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר ע"ש דאם נאמר דקורה משום היכר ולא משום מחיצה א"כ לא צריך לומר דבאלכסון לא הוי היכר דאי אפי' הוי