דברי צבי פב

מסעדין אותה ביו"ט וכן פי' רש"י על ומילדין האשה ואצ"ל שמסעדין וא"א שבהמה נמי מסעדין בשבת לא הי' צריך רש"י לומר על אשה שמסעדין בשבת

שם ט"ז ס"ק ג' אם כו' דיכול להריצה כו'. כונת הט"ז. דכיון דהיתר להריצה משום דאין בהול על רפואת בהמתו והא המרדכי מתיר להקיזה ע"י א"י דאמרי' דבהיל א"ו צריך לחלק דאם ירא שתמות בהיל וקשה קצת בשבת דף נ"ג ע"א דאמר רנב"י שחיקת סממנין גופה תנאי משמע דהברייתא בהמה שאחזה דם אין מעמידין במים לא קאי כר' אושעי' וכן כתבו הפוסקי' הובא בהרב"י דאין הלכה כברייתא דהלכה כר' אושעי' ולט"ז נוכל לומר דהברייתא אתי' כר' אושעי' ודאוסר להעמידה במים דירא שמא תמות דמודה ר' אושעי' דבהיל וגזרי' משום שחיקת סממנין

שלג צ"ע בפי' המשניות להרמב"ם בריש פרק מפנין וז"ל ואמרו אפי' ד' וה' על דרך הרבוי כאלו אמר אפי' סך גדול כו' ואם הוצרך אדם לפנות לא יפנה יותר מד' או ה' וזה דברים סותרים שתחלה אמר אפי' מנין גדול היינו כשמואל בשבת דף קכ"ו ע"ב ואח"כ כתב לא יפנה יותר מד' או ה' וזה כר"ח בגמ' שם גם מ"ש כל חד מפני לנפשי' אתי' כר"ח שם כפרש"י שם

שם הרא"ש בריש מפנין כתב בשם הרז"ה דקיי"ל כר"ח וקיי"ל כשמואל שלא יגמור את האוצר שזה פירוש אבל לא את האוצר ולא תקשי חדא כר"ח וחדא כשמואל דלא הא בהא תלי' ע"ש ולא הבינותי דכיון דמפרש המשנה ד' וה' כר"ח ד' מה' ד' מאוצר קטן וה' מאוצר גדול שאסור לגמור את האוצר כמו שפי' רש"י שם א"כ א"א לפרש המשנה אבל לא את האוצר שלא יגמור דהא מרישא שמעי' וצריך ע"כ לפר שלא יתחיל באוצר כמו שמפרש רש"י והו"ל להרא"ש ולהרז"ה לומר כיון דפסקי' כר"ח שמפרש ד' וה' דוקא ופסקי' כר"ש דל"ל מוקצה אע"ג דמתניתין לא את האוצר צריך ע"כ לפר לא יתחיל כר"י דא"ל מוקצה אבל לית הילכתא כמתניתין דלא יתחיל אבל מה שמשמע מדבריהם דלר"ח דאמר ד' וה' דוקא ולפרש המשנה לא את האוצר לא יגמור צ"ע

שלד ט"ז ס"ק א' משום כו' אין חיישי' למזיד כו'. צ"ע דבסי' של"ב סעי' ד' דמותר לומר לא"י להקיז והטעם כמו שכתב מג"א שם בס"ק ג' וט"ז בס"ק ג' דמתוך שהוא בהול יעשה בעצמו איסור דאורייתא דאפי' בהפסד ממון חיישי' למזיד

שם מג"א ס"ק ו' משבת כו' דאם יוה"כ ביום ה' כו'. וצע"ק בשבת דף קי"ז ע"ב דאין מצילין משבת ליו"כ פי' רש"י משום דיכול לאורתא ע"ש משמע דאין הטעם משום דשבת חמור רק משום דיכול להטריח בחול א"כ ה"נ נימא דהיכא דלא ימצא אוכלין לאורתא דמותר להציל משבת ליו"כ וה"ה אם חל יו"כ ביום ב' ויודע שביום א' לא ימצא דרשאי להציל בשבת עי' מחה"ש

שם ס"ק י"א כיון כו' אבל אי לא אמר כו'. כן פי' רש"י בשבת דף ק"כ ע"א ד"ה מהפקירא דהא הצילו לכם קאמר כו' ע"ש אבל התוי"ט שבת פרק ט"ז משנה ד' פי' לדעת הר"ע מברטנורה דזכו מן ההפקר כמציל מזוטו של ים ולא מטעמא דאמר לכם ע"ש וצ"ע לדעת רש"י והפוסקים שההפקר משום שאמר לכם דבגמ' ובפוסקי' משמע להדיא דגם במלבושים רשאי ליקח השכר בשביל שזכה מן ההפקר ובמלבושים אמר עמי ולא אמר לכם אפ"ה הוי הפקר

שם ס"ק י"ג ולא כו' במקום מעורב כו'. צ"ע במתניתין דף ק"כ ע"א עושים עמו חשבון ואח"כ קתני להיכן מצילין לחצר מעורב בן בתירא אומר אף לשאינו מעורב משמע דעל עושה עמו חשבון אין חולק בן בתירא אע"ג דלבן בתירא הוציא לשאינו מעורב אפ"ה עושים חשבון

שם ס"ק י"ד צ"ע על מחה"ש דכתב להסמ"ג גם ת"ק מודה דמציל לשאינו מעורב ע"ש והרב"י כתב דהסמ"ג פוסק כבן בתירא ע"ש

שלה מג"א ס"ק א' מזון כו' ואינו מוכרח כו'. המח"ש מפרש שמהרא"י הביא ראי' מהרמב"ם שכתב שלא יספיק בשמן אפי' כדי ג' סעודות שאם יעשה כדרך שעושה בחול שמא יבא לידי סחיטה ומוכח מהרא"י בנשפך לארץ שמותר לשאוב לכובה קטנה דכה"ג לאו עובדא דחול וכתב מג"א שאינו מוכרח דאין לדמות גזירת חכמים ע"ש וזה קצת דחוק אמאי לא מדמינן ולפענ"ד אפשר לפרש דהא גבי דליקה וכן בחבית שנשברה שבת דף קמ"ג מתירין להציל ג' סעודות ולא יותר דאי מתיר לו יותר אתי לכבוי ויתקן החבית או יביא כלים דרך רה"ר אבל בג' סעודות אינו בהול ולא יכבה ולא יתקן ואיתא התם במשנה ובלבד שלא יספוג ומפרש בברייתא שלא יעשה כמעשה חול וכן פסק הרמב"ם דאפי' כדי ג' סעודות אסור אם עושה דרך מעשה חול א"כ ביותר מג' סעודות אסור אפי' אינו עושה כמעשה חול ושפיר תמה מג"א על מהרא"י שהתיר יותר מג' סעודות באינו עושה כמעשה חול

שם ס"ק ד' לא דמבשא"מ בטיל כו'. וצ"ע דהא ע"כ צריך היין למים למזוג דאם אין היין צריך למים למזוג א"כ נפסיד היין ולמה יציל א"ו שצריך המים למזוג היין ובכה"ג אין בטיל בדשיל"מ אפי' בא"מ כדאי' לקמן בסי' תקי"ג וביו"ד סי' ק"ב סעיף א' ובש"ך שם

שם ס"ד אם כו' שמבטלו מהיכנו. ומקשה בספר הגהות רע"א הכא לשתרי להניח כלי תחתיו ע"ד כשיתמלא לחזור ולשפכו אל הגיגית דכיון דלא הי' עליה ביה"ש וגם אין דעתו להניח שם כל השבת עכ"ל ולא הבינותי דהא הדלף מוקצה ואסור לטלטלו כמו שכתב המג"א בס"ק ד' ואסור ליטלו ולשפכו אל הגיגית ואינו מותר לשפכו רק כשישים שם מטתו דהוי כגרף של רעי

שלו מג"א ס"ק א' בין יבש כו' וצריך ליישב כו'. כתב מחה"ש והקשו אחרונים דהלא דברי הרמב"ם הם דברי שמואל בחולין דף קכ"ז ע"ב תאנים שצמקו באיביהן