דברי צבי עז

קושי' תוס' בשבת דף י"ט ע"א ד"ה נותנין וא"ת ואמאי נותנין מזונות לפני א"י ולפ"ז ניחא דדוק' חזיר אין מזונותיו עליו כיון שהוא בכלל ארור אבל בא"י אין בכלל ארור וכונת מג"א דחזיר אין מזונותיו עליו אפי' בחזיר של אחרים דא"א שחזיר שלו דארור המגדל

שם סעיף י"ד בהגהה ויש מחמירין כו'. לא אוכל להבין טעם היש אוסרין דבשבת דף ק"מ ע"ב דאין נותנים לחמור מה שמשייר השור מפני רירין של שור והא דנקט: שם דנוטלים מהחמור ונותן לפני שור לאו למידק דבשאר מינים אין נוטלין מלפני זה וליתן לפני זה רק שבא לאשמעי' דאע"ג דחמור לא דייק ואכיל ופרה דייק ואכיל אפ"ה מותר אבל בשאר מינים פשיטא דמותר וכן מורה סתימת המתניתין שם נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו דמשמע דמותר בכל מיני בהמות

שכה מג"א ס"ק ז' דרך כו' ממושכן כו'. עי' מחה"ש ואפשר דלדעת הש"ע בס"א כמו שכתב המג"א בס"ק ד' ובמחה"ש א"צ לטעם ממושכן ואפשר דאפי' לדעת הש"ע מותר דרך מלבוש אם לא הי' ממושכן

שם ס"ק ט' י"א דה"ל נולד כו'. וצ"ע דבסי' ש"ח מוכח דלדעת הש"ע נולד מותר דמג"א שם בס"ק ט"ו כתב דלמ"ד נולד אסור בעינן ראוי למלאכתו ראשונה ובש"ע כתב שם לכסות החבית ע"ש וצ"ע דכתב מג"א הכא הטעם נולד לדעת הש"ע

שם במידי דאכילה גזרי' כו'. וצ"ע דבסי' רע"ו כתב הרב"י דהטור סובר דבאש חיישי' שמא ירבה בשבילו דלא דמי לנר דנר לאחד נר למאה א"כ לא צריך הטור לומר הכא בשביל מידי דאכילה הא בכל מילי אסור לבד בנר דמותר

שם דאסור לבשל בעצי מוקצה. ולפע"ד יש ראיה לזה מביצה דף ד' ע"ב גבי עצים שנשרו מן הדקל ל שמרבה עצים מוכנים ופריך והא מבטל אסורא לכתחלה ומשני מקלי קלי עי' ברא"ש שם וע"כ צריך לומר דמאי דפריך הגמ' והא. מבטל איסור היינו האיסור שמבשל בעצי מוקצה דאין לומר דקא מבטל איסור טלטול דע"י הרוב עצים היתר שרי לטלטל כמו שפי' רש"י שם א"כ מאי משני מקלי קלי דהא בשעת טלטול עדיין לא קלי ועי' בפ"מ יו"ד סי' צ"ט בט"ז ס"ק י"ג

שם ס"ק י' וי"מ כו' משא"כ גבי נולד כו'. כעין זה כתב רש"י ביצה דף ב' ע"א ד"ה קס"ד אבל צ"ע דבשלמא התם דביצה שנולד הוי דבר חדש וכמו שכתב תוס' שם ד"ה קס"ד אבל הכא החיטין היו בעולם מ"ש דמקרי מוקצה או מקרי נולד סוף סוף אין מקצה מדעתו שאדם יכול לגומרו

שם אבל בתוס' שבת כו'. ואפשר לתרץ קצת דמה שכתבו תוס' דף מ"ג מפולין ועדשים רצונו שיתבשלו בלא שום דיחוי כו' אע"ג דע"כ נידחין בשעת בישול מ"מ כיון שכונתו בשעת בישול שתהי' מוכנים שיבשלו עד שיסיר המוקצה א"כ ה"נ בתוס' דף מ"ד ע"ב כגון שהניחם על המטה כדי להסירם אחר שעה כונתם כגון שמונח המעות במקום שאין יכול ליטלם אחר שעה ממנו והניח על המטה שיהי' מוכן ליטלו משם אחר שעה א"כ כוונתו להסיר המוקצה ולא דמי לסל לפני האפרוחים שרצונו שיעלו האפרוחים ואין כונתו בשביל הורדה

שם ס"ק נ"ג ואפי' ספק כו' משמע דאי הוי א"י כו'. פי' המח"ש דלדעת הב"ח ה"מ לתרץ דמיירי בהביא דורון ולא ידעו שניצוד בשביל ישראל ע"ש וצ"ע דלדעת מג"א נמי תקשי דהו"ל לתרץ בהביא דורון וידעי' בוודאי שלא נלקטו בשביל ישראל א"ו צ"ל דהתוס' נקטו בקצרה שניצוד ממילא דאי הוי תוס' מתרצים בהביא דורון שנלקט היו צריכים לפרש באיזה אופן מותר בצד א"י

שם ס"ק כ"ב שמילא כו' חפץ שנאבד כו'. פי' מחה"ש דאין הקטן יודע שנאבד המפתח לאביו וכשמוצא עושה לדעת עצמו להנאתו משא"כ בדליקה ע"ש וצ"ע דבב"מ דף י"ב ע"א אמר שמואל מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מוריצה אצל אביו ופי' רש"י הלכך כשמגביהו לצורך אביו הגביהו ע"ש א"כ מוכח דמציאה שאין נאבד לאביו נמי מגביה לצורך אביו

שם ס"ק כ"ד הואיל כו' דאטו א"י שהביא פירות כו'. ואפשר לחלק דבפירות אע"ג שיש לו כיוצא בהם מ"מ יש לו הנאה שיש לו עתה פירות בריוח אי מקלעי אורחי' וכדומה אבל מים יש הרבה בהנהר וא"צ כלל למים של א"י

שם ס"ק כ"ח אם וכ"כ רש"י. ולפענ"ד אפשר דאין ראי' מרש"י דתוס' שם ד"ה אמר אביי כתבו דמודה אביי דנר לאחד ועיקר נעשה לצורך ר"ג שהי' נשיא ע"ש א"כ אפשר דגם רש"י סובר כתוס' ובעלמא מותר שלא בפניו אע"ג דמכוין אבל הכא אם הי' מכוון בשביל ר"ג הי' אסור אפי' שלא בפניו כיון שעיקר נעשה בשביל ר"ג

שם ט"ז ס"ק י"א אבל כו' שיודע הא"י כו'. צ"ע דהמעיין בהרב"י יראה דלהר"ן ומ"מ דבשבת דף קכ"ב דרבא דמתרץ נר לאחד כו' סובר נמי כאביי דשלא פניו שרי ובמידי דליכא לאפושי כנר וכבש אפי' מכירו ובפניו שרי ובדבר דאיכא למיחש שירבה בשבילו אם הא"י מכוון בשביל ישראל אפי' שלא בפניו אסור והרב"י חולק עם הר"ן והמ"מ וסובר דרבא מחולק עם אביי ואוסר בדבר ששייך שמא ירבה בשבילו אפי' שלא בפניו והיינו בוודאי אפי' אם לא מכוון הא"י בשביל ישראל דבדבר שמכוון הא"י בשביל ישראל גם הר"ן ומ"מ מודים דאסור אפי' שלא בפניו וכ"כ המג"א בס"ק כ"ח דלהר"ן ומ"מ שאם הא"י יודע שצריך לו אפי' שלא בפניו אסור והרב"י דחולק עליהם סבר דאפי' אם אין הא"י יודע שישראל צריך לו אסור אפי' שלא בפניו מפני שמרגילן לשבת הבאה וא"כ קשה על הט"ז