דברי צבי סא

ע"ש וא"א דעשויה לכבות יותר מסוכה רעועה נשאר קושי' הגמ' מי דמי דאף על גב דר"ש מתיר בנר יכול לאסור בסוכה רעועה

רפ מג"א מצוה כו' ועי' בחולין כו'. נר' כוונתו דתוס' שם ד"ה טמא כו' שכתבו שיכול לטמאותן ולאוכלן בימי טומאתן

רפא מג"א ס"ק ב' וביום כו' הקשו האחרונים כו' ובשל"ה מסכת שבת דף קל"ד ע"א בהגה תירץ דבמוסף שבת לא כתיב על עולת הבוקר כמ"ש גבי פסח וכתיב ביום דמשמע איחור ואמר מלבד עולת התמיד משמע דלא היה זמנו בבוקר עכ"ל ולפענ"ד נראה לתרץ דבזבחים דף פ"ט יליף תמיד קודם למוסף דכתיב עולת הבוקר ל"ל דכתיב אשר לעולת התמיד דהך דתדירא תקדים ברישא הובא ברש"י ברכות דף נ"א ע"ב וכתב רש"י קרא יתירא למילף כו' ע"ש וא"א דדוקא מוסף מאחרין אבל התמיד לא מאחרין א"כ ל"ל קרא דתמיד קודם למוסף דפשיטא דתמיד הוא בשחר ומוסף כתיב ביום הוי מאוחר א"ו דגם התמיד מאחרין ואע"ג דהאי קרא כתיב גבי פסח מסתמא הזמן של כל המוספין והתמידים שוים ובזבחים שם אי' במתניתין ובגמ' דפסח שחל בשבת שמוסף שבת קודם למוסף פסח ע"ש ברש"י וברמב"ם וצ"ע על המג"א שכתב ביומא דף ע' קי"ל הלכה כר"ע דשם ביומא משמע דגם ר"א סובר דרגלים וכל מוספין היה מקריב עם תמיד של שחר וכן משמע בהדיא ברש"י שם ד"ה האי מלבד עולת הבוקר לאו ביו"כ כתיב ומרגלים לא יליף דסמיך אסידרא ע"ש א"כ מוכח דשאר מוספין מודה ר"א דעביד המוספין עם התמיד של שחר כמו לר"ע ומה שמפרש המג"א דברי תוס' בברכות דהתם מיירי בשבת דשבת לא ילפינן מרגלים מדברי תוס' פסחים דף נ"ח ע"ב ד"ה העולה לא משמע כן דתוס' מקשין אמאי איצטריך העולה ומלבד תיפוק ליה דתמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום וא"א דשבת ור"ח לא ילפי' מרגלים לא קשה קושי' תוס' דביום כתיב בשבת ולא ילפי רגלים מיני' א"ו פשיטא לתוס' דכל המוספין שוין גם ביומא שם משמע דלר"א ולר"ע ילפי' מרגלים ע"ש

רפב סעיף א' ברמ"א וי"א דביו"ט כו'. זה דעת הר"ן בפרק הקורא עומד דדוקא בשבת דליכא יומא דעדיף מיניה ויתיר ממנינא עכ" וצ"ל דמה דאיתא במתניתין מגילה דף כ"א ע"ב ביו"ט ה' ביו"כ ו' בשבת ז' אבל מוסיפין דקאי רק אמאי דסליק אשבת לחוד וצ"ע שם דף כ"ג ע"א איתא רע"א ביו"ט ה' ביו"כ ז' בשבת ו' אבל מוסיפין ואם נאמר דקאי אבל מוסיפין אמאי דסליק א"כ קאי אשבת ולר"ע הוי יו"כ יומא יתיר במנינא וצע"ק לדעת שבולי לקט הובא בהרב"י דלכך קורין בשבת ז' שאם לא שמע כל ז' ברכו ישמע בשבת מז קרואים א"כ צריך להבין לר"ע דסבר בשבת ו' וביו"כ ז' מ"ט דר"ע

שם מג"א ס"ק ה' למנין כו' אבל כו' . עי' מחה"ש דה"ה דאין עולה למנין ה' ולמנין ו' ע"ש אבל הרמב"ם בפי"ב מהל' תפלה כתב סתם דקטן עולה למנין ובהג"מ שם כתב בפירוש דעולה למנין ג' ע"ש וקשה קצת לדברי הפוסקים דאין עולה רק למנין ז' וצריך לומר משום דבמגילה דף כ"ב איתא דעולה למנין ז' וסוברים דדוקא למנין ז' א"כ קשה דלימ' נמי דמה דאיתא שם דמפטיר עוה למנין ז' דדוקא למנין ז' ואנן פסקינן דמפטיר עולה למנין ג' בסעיף ד'

שם ט"ז ס"ק ג' אע"פ כו' דהא עולה אפי' כו' וצ"ע מאי אפי' דהרב"י כתב דעולה למנין ז' ומגמגם על פ' זכור ע"ש

רפג ט"ז שאין כו' מאי שייכות כו'. וצ"ע שכתב התירוץ. מנפשיה ותירוץ זה כתבו תוס' מגילה דף כ"ג וז"ל ואין להתחיל בפרשה של מעלה דלא הוי מענינא של יום ע"ש וצ"ע דהא פרשת התמיד שייך לשבת דגם בשבת מקריבין התמר

רפד המחה"ש כתב דאין כותבין מגילה לתינוק דקי"ל תורה חתומה ניתנה וכן כתב ט"ז ביו"ד סי' רפ"ג ס"ק א' וצ"ע דבגיטין דף ס' ע"א פי' רש"י דאפי' למ"ד מגילה ניתנה אסור כיון דאידבק אידבק ע"ש

שם סעיף ד' קטן יכול להפטיר וכן איתא בטור וכדתנן מגילה דף כ"ד ע"ש וצ"ע דמאי קמ"ל דהא קטן עולה אפי' למנין ז' בסי' רפ"ב ובמגילה במתני' שם אשמעי' רק דאביו או רבו פורסין ע"ש

שם סעיף ו' אין המפטיר כו'. הרב"י כתב בשם שבולי הלקט דאיכא בזיון ס"ת שלא נגלל כדאיתא ביומא דף ע' ניתי ס"ת ומשני משום פגמו וכתב הרב"י דהתם הטעם שלא יאמרו שס"ת פסול וכן פרש"י שם וצ"ע דאיתא במתניתין שם שכה"ג אמר יותר מה שקריתי כו' ומפרש בגמ' שלא יאמרו שחסר אותה פרשה ע"ש א"כ אכתי קשה קושית הגמ' וניתי ס"ת אחר ולא יצטרך לקרות ע"פ ואי משום שלא יאמרו שס"ת ראשון חסר דהא חשש זה יש נמי כשקורא ע"פ רק שמתקן במה שיאמר יותר מה שקריתי כו' א"כ יוכל להביא ס"ת אחר ויאמר ג"כ יותר מה שקריתי ואפשר דמשום קושי' זו פי' שבולי הלקט פי' אחר דלא כפרש"י

רפה מג"א ס"ק ב' עי' מחה"ש ולפענ"ד מוכח מתוס' ברכות דף ח' ע"ב ד"ה עטרות כו' שאע"ג שתוס' מפרשים כרא"ש והטור אפ"ה כתבו דנקט עטרות כו' אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרות ג' פעמים העברי ע"ש משמע דאם אין קורין תרגום צריך לקרות ג' פעמים עברי כמו שפירש רש"י

שם ס"ק ט' מלמדי כו' נ"ל כו' פי' מחה"ש יוצאים ידי תרגום ע"ש וצע"ק דבסעיף ב' שיחמיר ויקרא תרגום אע"ג שלמד רש"י

שם ט"ז ס"ק א' אפי' כו' להחמיר כפרש"י כו'. וצע"ק דלרש"י נמי קולא אין צריך לקרות תרגום ירושלמי

רפו כתב הטור וזמן מוסף מיד אחר שחרית דביומא דף ל"ד ע"א מצריך פסוק שנסכים קודמין למוספין ואם לא