דברי צבי נח

ופירש"י מלאכה העשוי' ע"י שניהם זה מחמר ע"ש וכיון שכתיב בהמתך מנ"ל דחייב משום מחמר בבהמה שאינה שלו והר"ן דייק מדפריך הגמ' שם והלא מחמר ולא פריך דעבר משום שביתת בהמתו א"ו דיכול לתרץ שמיירי בבהמה שאינה שלו א"כ ש"מ מדפריך והלא מחמר שגם בבהמת חבירו חייב משום מחמר ע"ש וצ"ע דהא על מחמר נמי יכול לתרץ שאין הוא מחמר שיש עמו א"י קטן או שאין מאמין לא"י כמ"ש מג"א בס"ק ב' ובס"ק ד' וא"י הוא מחמר

שם ס"ק ח' מבע"י כו' דאפי' מע"ש כו' הה"מ בפ"כ מהל' שבת הל' ל' הביא דעת הרמב"ן והרשב"א ולא כתב שמע"ש צריך לעשות כן ולכאורה צ"ע דבגמ' דף קנ"ג ע"א נקט חמור חרש שוטה וקטן בהדי הדדי משמע שדינן שוה וכן הרמב"ן ורשב"א שכתבו דחרש שוטה וקטן לא גרע מבהמה משמע שדינן כבהמה וברא"ש בריש פרק מי שהחשיך מוכיח דמניחו על החמור מיירי שהניחו משהחשיך ע"ש א"כ בחרש שוטה וקטן נמי מיירי משהחשיך וצ"ע

רסז מג"א ס"ק א' מקדימין כו' טוב טעם כו'. צע"ק דבסי' רל"ז כתב הרב"י דאין אומרים בערבית בשבת והוא רחום דבחול ערבית נגד איברים ופדרים שמקריבין בלילה אבל בליל שבת לא היו מקריבים איברים ופדרים ע"ש וא"כ קשה לדברי מג"א שמקדימין להתפלל מעריב בע"ש דגם בע"ש ערבית כנגד איברים ופדרים כמו שכתב מחה"ש דבתוספת שבת מותר להקריב איברים ופדרים א"כ היו צריכים לומר גם בע"ש והוא רחום כמו בחול

שם ולכן כו' קודם פלג המנחה כו'. וצ"ע דבסי' רל"ג סק ז' כתב מג"א שמתפללין מנחה לאחר פלג המנחה ומשום טורח הצבור מתפללין גם ערבית מיד ע"ש א"כ צ"ע למה צריך ליזהר בע"ש קודם פלג המנחה

רסח מג"א ס"ק ג' ה"ל התחיל כו' דאזל לדעת רש"י כו' וצע"ג דנראה דגם לרש"י יוצא בערבית ובמנחה בהתחיל אדעתא דחול וסבר שהוא חול דבברכות דף י"ב ע"א פשיטא היכא דנקיט כו' וקסבר דשכרא ופתח אדעתא דשכר יצא ע"ש ברש"י אלמא דקסבר שכרא ודעתו לומר שהכל על שכרא יוצא כיון דגם על היין יוצא בשהכל א"כ ה"נ שתיבת אתה שייך לערבית ולמנחה של שבת אף שכונתו לתפלת חול יוצא כמו שם דקסבר דמברך על השכר

רסט בש"ע נוהגין כו' לא בטלה התקנה. כ"כ הרב"י בשם הר"ן כמו במעין שבע דאיתקין משום עם שבשדות ע"ש ולכאורה אפשר דגם בזמן הגמ' לא היה מקדש אם לא היו אורחים בבהכ"נ א"כ לא הוי תקנה קבועה ואפשר דהר"ן סובר כי היכי דלרב דסבר יש קידוש שלא במקום סעודה לעולם היו מקדשין להוציא מי שאין לו יין ה"נ לשמואל דקידוש רק במקום סעודה וקידוש רק לאורחים היו מקדשין לעולם אפי' אין אורחים כי בזה לא נחלקו רב ושמואל אם היה תקנה קבועה או לא

שם מג"א ס"ק א' מטעימו כו' בסי' שמ"ג דאפי' איסור דרבנן כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דהרב"י כתב בשם הגה"מ דהא דילפי' ביבמות מלא תאכלו דלא יתן בידים לתינוק היינו איסור לאו אבל איסור עשה מותר א"כ נוכל לומר דבסי' שמ"ג דלא ספינן איסור דרבנן היינו איסור לאו מדרבנן אבל איסור עשה מדרבנן מותר דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא

רע ט"ז ס"ק א' פ' כו' ול"נ שהוא כדאי כו' ולפענ"ד כונת הרב"י דא"א דאין אומרים שאין שייך עשרתם נוכל לומר אדרבה שאומרים במה מדליקין ביו"ט שחל בע"ש משום ולא בשמן שרפה ומוקי הגמ' דף כ"ג ע"ב המתניתין ביו"ט שחל בע"ש

רעא סעיף א' ימהר לאכול. כדי שיזכור שבת בכניסתו מג"א לפענ"ד דלהכי פסק בסי' רס"ז סעיף ב' שמקדימין להתפלל ערבית לפי שמצוה לומר קידוש בכניסת היום כמו שכתב מחה"ש פה ומג"א כתב שם טעם אחר

שם מג"א ס"ק א' לאכול דמדאורי' בקדוש בתפלה כו' וכן יראה מרשב"ם פסחים דף ק"ה ע"א ד"ה דאי כו' שמי שלא קידש לא קיים דברי חכמים ע"ש וצ"ע בהרב"י דכתב דקידוש הלילה שהוא מן התורה יין דידי' קדים לכבוד יום כו' ע"ש משמע שעל היין הוי דאורייתא ואפשר דכוונת הרב"י כיון דבלילה עכ"פ קידוש בתפלה דאורייתא לכן קידוש על היין בלילה נמי אע"ג שהוא דרבנן חשיב טפי מכבוד היום

שם ס"ק ב' ומוציאות הקשה הב"ח כו'. בסי' תרפ"ט כתבתי דתוס' מגילה דף ד' ע"א כתבו שאף הן היו באותו נס לא הוי אלא דרבנן א"כ נשים במגילה הוי תרי דרבנן כמו שכתבו תוס' מגילה דף י"ט ע"א דקטן שהגיע לחנוך הוי תרי דרבנן ולא מצי להוציא אנשים שהם חד דרבנן ע"ש

שם ס"ק ג' צרכי כו' ואין לו לקידוש היום כו'. לפענ"ד משמע קצת בפסחים איפכא דבדף ק"ה פריך הגמ' לישבקי' עד למחר וליעבד בי' תרתי ופי' רשב"ם והוי נמי כבוד היום קצת אע"פ שאינה באה בסעודה כו' ומתרץ הגמ' חביבה מצוה בשעתה אבל לולי חביבה מצוה בשעתה היה מניחו עד היום ומקיים בי' תרתי קידוש וכבוד היום א"כ ה"ה מי שקידש בלילה יקדש ביום ויקיים בזה תרתי קידוש היום וכבוד היום

שם ס"ק ד' והא כו' ע' זוהר. וכתב מחה"ש דהזוהר חולק על הגמרא שכבוד היום עדיף ע"ש ולפענ"ד אפשר שאין הזוהר חולק רק שכיון שקידוש הלילה קודם לכבוד היום ואין קידוש אלא במקום סעודה א"כ בע"כ גם אכילה דלילה קודם לכבוד היום ומ"ש הזוהר ר"א אפי' ביומי דשבתא דצריך השתדל גם לסעודת היום

שם ס"ק ט' מברך כו' מ"ש מתפלה כו'. ואפשר לתרץ דתפלה לא הוי הפסק כמו שכתב הט"ז בסי' קע"ח ס"ק י' אבל בקידוש כתב המג"א ס"ק ו' דקידוש מקמי סעודה אתקין ולכן כשמפסיק ומקדש הוי אח"כ התחלת סעודה ולא שייך לסעודה ראשונה: