דברי צבי כח

רשות אין איסור רק משום דמחזי עבודה בקדשים הא בעירובין שם ובדוכתי טובא אי' תני' דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות א"כ הוי סמיכה בנשים לאו הבא מכלל עשה א"ו כיון דבחגיגה דף ט"ז ע"ב מסקי' דסמיכה בכל כחו בעינן ואם סומך מי שאינו רשאי לסמוך עושה עבודה בקדשים ולהכי למ"ד אין נשים סומכות רשות אם אשה סומכת בכל כחה עוברת משום לאו הבא מכלל עשה וגם משום עבודה בקדשים אבל לר' יוסי דסבר דנשים סומכות רשות ולא ממעט קרא נשים א"כ נשים הסומכות בכל כחן אין עושים איסור כלל מדאורייתא והא דכתבו תו' בעירובין שם דלמ"ד נשים אין סומכין מחזי כעבודה בקדשים דמשמע שאין איסור דאורייתא בסמיכת נשים היינו דסומכין בהקפת יד כמו שכתבו תוס' שם ואין סומכין בכל כחן ולא מקרי סמיכה כלל אבל אי סומכין בכל כחן עוברות משום לאו הבא מכלל עשה וגם עושים עבודה בקדשים וא"כ גם בנ"כ דכתיב דבר אל אהרן כו' ממעטי' ולא זר וזר הנושא כפיו עובר בלאו הבא מכלל עשה ולר' יוסי דלא ממעט בסמיכה מבני ישראל וסמך ה"ה דלא ממעט דבר אל אהרן למעט זר וליכא איסור בזר הנושא כפיו

שם ס"ק ט' ובירך כו' איכא למידק כו'. ולפענ"ד אפשר לתרץ דבסי' ד' סעיף י"ג דבנעור כל הלילה דנוטל בלא ברכה אפי' לתפלה אבל ברוצה לישא כפיו צריך לברך דנט"י לנ"כ יליף הגמ' בסוטה דף ל"ט מקרא

שם ס"ק כ"ט אין כו' עי' סי' ק"ד. פי' מחה"ש דבסי' ק"ד איתא דאינו פוסק לקדיש ולקדושה וע"ש מה שמחלק בשם הב"ח ולפענ"ד אפשר לחלק דבסי' ק"ט סעיף ב' איתא דאם מתחיל להתפלל עם הש"ץ יאמר קדושה משום דעומד במקום קדושה ה"נ עומד בנ"כ

שם אבל תקיעה כו'. בסי' תקפ"ה מתרץ מג"א בס"ק י' דתקיעה הוי ממש צורך תפלה אבל נ"כ לא הוי מעין תפלה כ"כ

שם ס"ק ל"ח יותר כו' משא"כ בס"א כו' וכתב בספר הגהות רע"א לא ידעתי הכרח לזה דבס"א דישראלים העונים אינם י' מ"מ זה לא מעכב דהא בהכ"נ שכולה כהנים כולן עולין אף שאינם עונים י' אבל מ"מ י"ל אם הישראלים פחות מי' ישארו איזה כהנים למטה לצרף עם הישראלים שתהי' י' עונים והכהנים היתירים יעלו ואין ראי' דעונים ישראלים חשיבי יותר מכהנים עכ"ל ולפענ"ד מוכת כדברי מג"א דבסוטה דף ל"ח ע"ב איתא בהכ"נ שכולה כהנים עולין לדוכן ופריך הגמ' והתני' בהכ"נ שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן לא קשי' הא דאישתייר י' הא דלא אישתייר י' ופי' רש"י באשתייר י' מקצתן עולין וי' עונין אמן ע"ש וא"א דבישראלים פחות מי' צריך שישארו איזה כהנים למטה להצטרף עם הישראלים להיות י' עונים והשאר כהנים יעלו א"כ אמאי נקט הברייתא בבהכ"נ שכולה כהנים מקצתן עולין ומקצתן ישארו למטה הא משכחת נמי בבהכ"נ שיש גם ישראלים והם בפחות מי' שישארו כהנים למטה להצטרף עם הישראלים לי' א"ו רק בבהכ"נ שכולה כהנים אמרי' כן ולא בבהכ"נ שיש ישראלים כמ"ש המג"א דעונים ישראל חשיבי אפי' בפחות מי'

שם סעיף כ"ו בשעה כו' מכאן קשי' לי על תוס' שבת קי"ח ע"ב לא ידע מה איסור יש בזר העולה לדוכן כו' הא איסור יש במה שאינו שותק ומכוון לברכה כדאמרינן בסוטה דף מ' ע"א כלום יש עבד שמברכין אותו ואין מאזין ולפי' מהרש"א בתוס' שם שר"י רק עלה ולא הי' מברך ניחא אבל להמפרשים שהי' ר' יוסי מברך עי' במג"א ס"ק א' ומה שכתבתי שם קשה ואפשר לדחוק שקושי' ר"י בתוס' שם בשבת הוא לר' אחא בר חנינא בסוטה שם שסובר שמותר לומר פסוקים בשעת ברכת כהנים וקשי' לר' אחא מה יש איסור בזר שעולה לדוכן אע"ג דאין הלכה כר' אחא מ"מ מקשה ר"י לר' אחא מר' יוסי ודכותי' אי' בבכורות דף מ' בתוס' ד"ה שנשמטה שמקשים על רב מתנא אע"ג דלית הילכתא כר' מתנא כמו שפי' מהרש"א שם ובש"ך ביו"ד סי' נ"ה ס"ק ב'

שם מג"א ס"ק מ"ח שלא כו' ברכה לבטלה המח"ש מפרש מאי ברכה לבטלה ע"ש ולפענ"ד נר' דבס"ק ט"ז כתב המג"א דכהן אחד עולה מדרבנן א"כ כיון דגדול אינו חייב אלא מדרבנן יוכל להיות דקטן אינו מחויב אפי' מדרבנן ואף דלדעת הטור יחיד חייב מדאורייתא אבל לדעת התוס' והר"פ הגדול אינו חייב אלא מדרבנן הוי בקטן ברכה לבטלה

שם ס"ק ג"ח ע"ד רבים כו' הקשה הגאון כו'. ובספר תורת גיטין בגיטין דף ל"ה ע"ב מתרץ דאי' ביו"ד סי' רט"ו דאין נדר חל על נדר ובנשאל על הראשון השני חל וזה בהתרת חכם דעוקר הנדר למפרע אבל בהפרת בעל דמיגז גייז אם הפר הראשון אין השני חל ולפ"ז בנדר שהוא בדרך קנס שניתר ע"י חרטה דהשתא ואין עוקר למפרע אין חל הנדר השני ולפ"ז קשה מה בכך דצריך לפרט הנדר דמ"מ יש לחוש דקודם שידירוהו בב"ד יעשה נדר בעצמו ויאסור על עצמו הנשים פסולות בלשון כשיבא לחכם להתיר לא ידע שהוא מלתא דאסור' ולא יחול נדר ב"ד כיון שאסורות עליו מחמת נדר הראשון ואח"כ ילך להתיר הנדר הראשון ונדר דב"ד לא חל כיון דהנדר הראשון לא הותר ע"י חרטה דמעיקרא וע"כ צ"ל דכונת הש"ס דלמ"ד צריך לפרט סבר יש נדר בתוך נדר דפלוגתא היא בנדרים ולכן חל הנדר ב"ד אף אם ידור מעיקרא ולפ"ז למאי דקיי"ל דאין נדר בתוך נדר צריך על דעת רבים עכ"ל ולא אוכל להבין מה שכתב שנדר ראשון לא הותר לו ע"י חרטה דמעיקרא דביו"ד סי' רכ"ח איתא דאין הנדר הותר רק ע"י שמתחרט בעיקר הנדר או ע"י פתח שאלו ידע בדבר זה לא הי' נודר וע"ש סעיף ז' ובט"ז ובש"ך שם

שם ס"ק ע"ג ובשעה כו' צריך לשתוק כו'. והרב"י כתב שנר' לו עיקר דרבש"ע חשיב מאזין כו' כיון דנ"כ יש לה כח לתקן חלום רע וכשמתפללים עליו באותה שעה והוי