דברי צבי כו

ל"ד .ע"א ד"ה מתחלת כו' וממילא משתמע דגומר ממנה והלאה אלמא על סדר צריך לחזור ולאומרה עכ"ל דהא רש"י פי' בד"ה אין להם סדר שאם דלג ברכה אומרה אותה שלא במקומה וכאן כתב רש"י שגומר ממנה והלאה שצריך לאומרה על הסדר לרב אסי וזה כפירש התוס' שם וצ"ע

שם סעיף ד' הרב"י כתב על הטור שכתב דלדעת רש"י אם שכח ש"ץ עננו אומרו במקום שנזכר וכתב הרב"י יותר נראה לומר שיאמר אותו בש"ת עכ"ל וצ"ע דהא התוס' והרא"ש ברכות דף ל"ד ע"א כתבו לדעת רש"י כמו שכתב הטור ע"ש

קכ. ט"ז אומרים כו' שכר תפלה יהבי לי' כו'. צע"ק דהא דאמר בגמ' שם דף כ"ו ע"ב שכר תפלה כו' הוא על המתפלל במנחה שתים להשלים של שחרית ובזה הוי גם תפלת השלמה במקום קרבן דרק על המתפלל ערבית שתים להשלים תפלת מנחה קאמר בגמ' שם דעבר יומו בטל קרבנו אבל במתפלל מנחה ב' להשלים של שחרית כיון דביומו הוא הוי גם שחרית במקום קרבן והיה לו לט"ז לומר על המתפלל ערבית להשלים דבזה דעבר יומו לא הוי במקום קרבן רק צלותא רחמי כדאמרי' שם ולפענ"ד נראה יותר לומר דאשי ישראל קאי על קרבנות המוספין דמוסף הוי רק במקום קרבן כמו שכתבו תוס' שם בד"ה איבעי' להו כו' וכמו שכתב ט"ז והמג"א בסי' ק"ח סעיף ו' אבל שאר תפלות עיקר הוי התפלה דרחמי נינהו רק שסמכינהו רבנן אקרבנות

קכא. כתב בספר חיי אדם בכלל כ"ד סעיף כ"ה בשם שיורי כנה"ג שלא לומר או"א בבית אבל ובספר דגול מרבבה חולק עליו דא"כ לדברי רמ"א דאבל כל יב"ח אינו נושא כפיו א"כ לא יאמרו אצלו או"א לכן נראה דלא כשכנה"ג דמה בכך שהאבל אינו נושא כפיו הלא אם עלה לא ירד וא"כ לא גרע ממנחה ביו"כ ובתענית שאף שאין בו נ"כ מ"מ אומרים או"א הואיל ואם עלה לא ירד עכ"ל והנה העולם נוהגין שלא לאמור או"א בבית האבל ונר' לפענ"ד לתרץ קצת דיש לחלק בין אבלות דז' ימים לבין אבל י"ב חודש כי מה שמתפללין כל ז' בבית האבל הוא גם משום נשמת המת כמו שכתב רמ"א ביו"ד סי' שפ"ד סעיף ג' שמצוה להתפלל במקום שמת שם אפי' אין אבל כי יש בזה נחת רוח לנשמה ע"ש ומשום שמתפללין משום כבוד המת אין אומרים או"א שהוא בשביל נשיאת כפים שיש בו שמחה וכן כתב הט"ז בסי' שע"ו ביו"ד ס"ק ב' שאין קורין הלל בבית האבל בר"ח לכך אין אומרים לא המתים יהללויה לפי שיש שם אנינות ומשום לועג לרש ע"ש

קכב. מג"א בברכות דף י"ז ע"א בנוסח התפלות שאמרו האמוראים לאחר התפלה לא נזכר יהיו לרצון רק במר ברי' דרבינא שאמר אלהי נצור כו' אית' יהיו לרצון נראה שגם בזמן הגמ' היו הכל אומרים אלהי נצור והיו אומרים יהיו לרצון אחר אלהי נצור ורבינו יונה בפ"ד ברכות כתב על מה שאמרו בגמ' דף כ"ט ע"ב לא אמרן אלא שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו וז"ל נראה מכאן שמנהגם היה לומר תחנונים אחר יהיו לרצון שאם היו אומרים אותו בסוף תחנונים היה לו לומר לא אמרן אלא כשלא אמר עדיין יהיו לרצון כו' עכ"ל ובגמרא בדף י"ז שנקט יהיו לרצון אחר אלהי נצור משמע דאומרים אחר תחנונים יהיו לרצון ואם נאמר כל"ח וב"ח דאומרים קודם תחנונים וגם לאחר תחנונים ניחא דלפ"ז לא קשה קושי' תר"י למה לא אמר בגמ' לא אמרן אלא כשלא אמר יהיו לרצון דכיון שאומרים שתי פעמים יהיו לרצון לא הוי ידעי' איזה יהיו לרצון

קכג. מג"א ס"ק א' ג' כו' כעבד הנפטר מרבו. וכתב מחה"ש ולפ"ז אין טעם למה דוקא ג' ולפענ"ד נר' כיון שעושה כן לכבודו ית' צריך ג' פעמים כי העושה ג' פעמים הוא היכר ומצינו בהרבה דברים שעושים משום היכר היו עושים או מדברים ג' פעמים כמו במנחות פרק ו' משנה א' שלש קופות שלש מגלות ובמשנה ג' איתא שאומרים ג' פעמים מגל זו קופה זו כדי לפרסם להכחיש הצדוקים וכן כתב הש"ך ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק ו' שמה שיאמר בהתרת הנדר ג' פעמים כדי לחזק הענין אע"ג דבדיעבד סגי בפעם אחד ע"ש ולהכי לא כתב נמי הרב"י טעם שצריך ג' למה שכתב בשם שבלי הלקט שצריך לפסוע ג' פסיעות כדי שיצאו ממקום קדושה למקום חול כי לעשות היכר מקודש לחול פשוט שצריך ג'

שם ס"ק ז' והש"ץ כו' אבל מדינא כו'. לא אוכל להבין דברי הרב"י שכתב תשו' הרשב"א שכתב שהש"ץ אין צריך להמתין ד"א וששמע מפי גדולי האשכנזים שש"ץ ממתין מעט כדי הילוך ד' פסיעות עכ"ל הרשב"א וכתב הרב"י ואע"פ שהרמב"ם כתב אחר שיפסע הש"ץ ג' פסיעות ויעמוד מתחיל ומתפלל בקול רם ומשמע שאין ש"ץ חוזר מיד נהגו העולם כדברי הרשב"א עכ"ל וקשה דהא הרשב"א נמי קאמר שממתינים כדי ד' פסיעות והרמב"ם כתב סתם יעמוד דילמא כוונת הרמב"ם שיעמוד מעט כדי ד' פסיעות ועוד קשה על הרב"י שכתב דמשמע שאין ש"ץ חוזר מיד א"כ סבר הרב"י שלהרמב"ם הש"ץ חוזר למקומו רק שאינו חוזר מיד שצריך לעמוד כדי הלוך ד"א ואח"כ חוזר להתפלל ובכ"מ בפ"ט מהל' תפלה הלכה ג' כתב שנראה מלשון הרמב"ם שמקום שכלה פסיעות שם עומד ומתחיל ואינו חוזר

קכד. מג"א ס"ק ג' בקול כו' סוף ר"ה משמע כו'. ולפענ"ד אפשר דאין ראיה משם דשם דסבר ר"ג דש"ץ מוציא אפילו הבקי א"כ אי לא להסדיר לא היה ש"ץ מתפלל בלחש והיה מתפלל מיד בקול רם ולא הוי מקטני אמנה כיון שרוצה להוציא הצבור מוכרח הוא להתפלל בקול רם כדי שישמע הצבור היוצאים בתפלתו אבל הכא שהצבור כבר התפללו וש"ץ מתפלל רק להוציא עצמו א"כ הוי מקטני אמנה כשמתפלל בקול ולכן צריך הכל בו לומר דהוי שעת הדחק לקיים תקנת חכמים שיתפלל ש"ץ וגם משום קדושה וקשה לי