דברי צבי רנג

יטמא הא הם מוזהרים על טומאת קרובים ואטו בשביל שהולך לשחוט פסחו מגרע גרע א"ו דמיירי שאדם שאין כהן גדול ונזיר הולכים לשחוט וכן יראה מרש"י שם ד"ה אמרת כו' ולפענ"ד כוונת מג"א דיש לדחות ולומר דמגילה לא עדיפא מקבורת קרובים והא דאמרי' דעבודה עדיפי מקבורת קרובים הוא משום דאם יטמא לקרובים ידחה עבודה לגמרי ובמקום שידחה עבודה לגמרי עבודה עדיף ממגילה כמ"ש הרב"י בשם הר"ן ותוס' וכמ"ש רמ"א

תרפח ט"ז ס"ק א' כרכים כו' אבל הר"ן לא פי' כן כו'. ולפענ"ד ד' הרב"י נכונים דבגמ' שם משמע דקושית הגמ' אלא שושן כמאן קאי רק על תנא דידן ולא על ר"י בן קרחא דהא על הקושי' ותנא דידן מ"ט לא אמר כר"י ב"ק קאמר הגמ' אלא שושן דעבדא כמאן וא"א כדברי ט"ז שקושית הגמ' על שושן וגם על המוקפין א"כ קשה נמי לר"י בן קרחא אמאי תקנו דשושן ומוקפין מימות אחשורוש יעשו בט"ו דלפי' הרב"י ניחא דלא פריך הגמ' לריב"ק דגם המקשן ידע דבשושן עושין בט"ו שלא נחו בי"ד כדכתיב במגילת אסתר ומוקפין מימות אחשורוש הוי כשושן שהיה מוקף מימות אחשורוש אבל לתנא דידן דא"ל פרזי פרזי א"כ הוא גזירת הכתוב דפרזים בי"ד ומוקפין מימות יהושע בט"ו א"כ קשה על שושן וכן פי' רש"י אי ילפי' גזירה שוה האיך יעשו אותן שבשושן בט"ו ומשני הגמ' הואיל ונעשה בו נס ופי' רש"י ע"כ לא נחו עד ט"ו וכן קבעו לדורות פי' דאע"ג דגזירת הכתוב שהפרזים יעשו בט"ו אפ"ה עושים שושן בט"ו שאנשי כנה"ג קבעו לשושן לדורות שיעשו בט"ו כמו בשעת הנס

שם מג"א ס"ק ו' ולא כו' מצוה שאנו עושים מספק כו' נראה כוונת מג"א דבשלמא בב' י"ט של גליות אי לאו תקנת חכמים לא היינו עושים ב' ימים דאנן בקיאין בקביעא דירחא א"כ מברכין על תקנת חכמים אבל בכיסוי דם של כוי או לקרות המגילה בב' ימים בספק מוקף בלי תקנת חכמים נמי אנו עושין מחמת ספק אבל קשה לי דבשבת דף כ"ג ע"א פריך הגמ' מדמאי דלא מברכין ומברכין בי"ט של גליות ע"ש ולדברי מג"א לא דמי דמאי ליו"ט דבדמאי בלי תקנת חכמים נמי צריך להפריש שמא אינו מעושר

שם ס"ק י' ואין כו' ועי' בגמ' דף י"ז כו'. פי' מחה"ש דאיתא התם פלוגתא דרב ושמואל בי"ד שחל בע"ש שמואל אמר קורין פ' זכור למחר בשבת כיון דאיכא מוקפים דעבדי בט"ו זכירה ועשיה בהדדי וע"כ הא דמוקפין עבדי בט"ו אינו ר"ל קריאת המגילה דאין קורין המגילה בשבת אע"כ צ"ל דר"ל הסעודה עושים בשבת עכ"ל ולפענ"ד קשה דלפירוש מחה"ש האיך כתב מג"א לעיין בדף י"ז הא פלוגתא דרב ושמואל לענין פ' זכור הוא בדף ל' ולפענ"ד דמה שמרמז המג"א לעיין בדף י"ז הוא להשיב על ראית הרלב"ח דשם יליף הגמ' דלא יצא למפרע דאיתקש זכירה לעשייה מה עשיה למפרע לא כו' ופי' רש"י שזמנם למפרע לא דא"א שיהא ט"ו קודם לי"ד א"כ מה שאמר עשיה למפרע לא היינו נמי לענין זמן דליכא למימר דהא עשיה למפרע לא לענין מקרא מגילה דהא בדף ד' ס"ל לת"ק דר' יוסי בחל להיות בע"ש מוקפין קורין ביום ה' ועיירות קורין בע"ש א"כ היכי פשיטא לגמ' דעשי' למפרע לא א"ו צריך לומר דט"ו נקרא יום עשי' אע"ג שעושין ביום אחר הוי תשלומין לט"ו כמ"ש מחה"ש

שם המחה"ש כתב בשם הפר"ח דאין לטלטל המגילה בשבת וכתב מחה"ש דזה דוקא כשחל יום ט"ו בשבת דזמן קריאה למוקפין ואין קורין משא"כ לדידן כשחל י"ד ביום א' ושבת הוא י"ג ואין זמן קריאה ודאי דמותר לטלטל המגילה ע"ש ולפענ"ד אפשר דלמאי דכתב מג"א בסי' תרצ"ב ס"ק ו' דאפי' בשבת היה מותר לקרות המגילה מפלג המנחה והיינו כשחל י"ג בשבת רק שאסור דאין קורין המגילה בשבת ע"ש ומש"ה אסור לטלטל המגילה בשבת זה

תרפט מג"א ס"ק ג' חרש כו' וכ"מ בגמ'. פי' בגמ' דף י"ט ע"ב מדמה ק"ש למגילה א"כ כי היכי דגבי ק"ש פסקי' כר' יהודא לא השמיע לאזנו יצא ה"נ במגילה יוצא בקריאת חרש והרב"י כתב שיש לתמוה על הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שפסקו שאינו יוצא בקריאת חרש וצ"ל דמגילה שאני משום פרסומי ניסא ומ"מ הדבר דחוק דבגמ' קאמר דק"ש ומגילה שוין מנ"ל לחלק ביניהם עכ"ל והמחה"ש כתב דדברי הש"ס לא סלקא להלכה רק לשקלא וטריא אך פשטות משמעות דברי הש"ס משמע דמגילה וק"ש שוין וכמו דבק"ש יצא ה"ה השומע מהחרש המגילה יצא כדברי הב"ח עכ"ל לפענ"ד נוכל לומר דהא דר' יהודא מכשיר גבי ק"ש בלא השמיע לאזנו מיירי ביכול לשמוע ודיבר בנחת שאין יכול לשמוע דראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל בחרש הקורא המגילה הוי אינו ראוי לבילה ולכן בילה מעכבת ואין יוצא השומע מהחרש אבל חזינן דהגמ' במגילה שם ובברכות דף ט"ו ע"א לא מחלק בהכי אכתי קשה להרי"ף והרמב"ם והרא"ש ואפשר לתרץ דלכן פסקו דלא כסוגית הגמ' דהרב"י כתב בשם בה"ג דגרס במגילה דף ד' ע"א אריב"ל נשים חייבות בשמיעה א"כ מסתברא דאע"ג דאנשים חייבים בקריאה מ"מ מחוייבים גם בשמיעה כמו נשים דלא מסתברא דחכמים תקנו באנשים בקריאה בלא שמיעה ובנשים שמיעה א"ו דאנשים חייבים בקריאה ובשמיעה ונשים קילו בחד צד שחייבים רק בשמיעה

שם ס"ק ה' אינם כו' דשאני מגילה כו'. ולפענ"ד אפשר דהפוסקים שסוברים שנשים אין מוציאות אנשים דסברי כתירוץ תוס' מגילה דף ד' ע"א בד"ה שאף הן הי' כו' דמשום טעמא שאף הן היו באותו הנס לא מחייב אלא מדרבנן ולכן לא יוכל האשה דהוי תרי דרבנן להוציא את האיש דהוי חד דרבנן כמ"ש תוס' במגילה דף י"ט ע"ב בד"ה ור"י מכשיר כו' דקטן שהגיע לחינוך אינו מוציא הגדול דתרי דרבנן לא יוכל