דברי צבי רל

הוי מה"ב הי' יכול לתרוצי דאיצטריך לכם למעוטי גזל בכה"ג דלא הוי מה"ב א"ו מוכח דגזל הוי מה"ב בכל ענין ולא אוכל להבין מה שכתבו תוס' שם דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה בכל מצות דהוי דאוריית' דהא לר"י אפי' במצוה דרבנן פסיל מה"ב כמי לולב ביו"ט שני ומה שהוא דאוריית' גם שמואל סובר מה"ב כמ"ש תוס' שם בד"ה מתוך כו' וכ"כ הרא"ש אבל ר"י סובר גם במצוה דרבנן מה"ב והרא"ש כתב ג"כ ואע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה בכל מצות ולא כתב מצות דאורייתא ע"ש והנה תוס' הכא סובר דמצוה ה"ב פסול מדאורייתא מדמקשים ל"ל לכם להוציא גזול ת"ל דהוי מצוה ה"ב דלא כמ"ש תוס' דף ט' ע"א ד"ה ההוא כו' דמצוה ה"ב לאו דאוריית' ולכאורה קשה דא"א דמצוה ה"ב דרבנן האיך יליף ר' יוחנן לולב ביו"ט ב' דרבנן לפסול מצוה ה"ב מקרבן דילמא דוקא בדאורייתא עבדי רבנן תקנתא לפסול מצוה ה"ב אבל במצוה דרבנן לא פסלי מצוה ה"ב כדאשכחן בכמה דוכתי לחלק בזה בין דאוריית' לדרבנן בשבועות דף מ"ו ע"א דבשלמא א"א במצוה דאורייתא מצוה ה"ב אסור מדאוריית' נוכל לומר דגם במצוה דרבנן עשו חיזוק כשל תורה כמ"ש בספר כפות תמרים אבל אי מצוה ה"ב גם בדאורייתא רק מדרבנן א"כ נוכל לומר דבדרבנן לא גזרו ועוד קשי' היכי מצי למילף מצוה ה"ב בלולב מקרבן נדבה דבשלמא בנדבה סברא היא דלא תגזול ולא יעשה מצוה דקרבן אבל לולב שהוא חובת הגוף דילמא שרי לעבור על ל"ת דגזל כדי לקיים מצות עשה דלולב כמו בכל דוכתא עשה דוחה לא תעשה ואף דאין דוחה רק היכא דהוי בעידנא כדאית' בשבת דף קל"ב ע"ב הא הכא נמי הוי בעידנא דהא מדאגבה' נפק בי' כדאיתא בסוכה ד' מ"ג ע"א

שם מג"א כתב הסמ"ג אסור לזלזל אתרוג כו'. כתב מחה"ש גבי תפילין מזוזות אסור לומר לא"י שיתנם בזול דילמא יכעוס הא"י וישליכם לאיבוד וזה לא שייך באתרוג כי אין בו קדושה אבל מה דאמרי' שם שצריך ליתן לא"י מעט יותר משויין כדי שלא יאמר הא"י המצות בזויות לישראל זה הטעם שייך נמי באתרוג ע"ש והנה הסמ"ג בוודאי מיירי כשהישראל צריך לאתרוג לצאת בו דאי יש לו אתרוג יפה בזה בוודאי אין מחויב לקנות כל האתרוגים שביד הא"י א"כ בכה"ג שייך נמי הטעם הראשון שמא ישליך הא"י האתרוג לאיבוד ואין לישראל אתרוג לצאת בו

שם ס"ק א' ושיפהו כו' ולכם משלכם קרינן בי' כו' המחה"ש פירש דברי מג"א דמייתי ראי' מתוס' דגם ביום ראשון לא הוי מצוה ה"ב ע"ש אבל מפשיטות דברי מג"א משמע דמייתי ראי' דהוי לכם וזה צ"ע דהא זה מוכח מגמ' שם מר' יוחנן דאמר גבי קרבן כיון דקני הוי מכם א"כ ה"ה בלולב דהוי לכם וכן רבא דאמר שם לעולם ביו"ט ראשון כו' אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים קמ"ל ופי' רש"י קמ"ל דעד דשמעינן דאייאש לא קני לי' א"כ ש"מ דהיכא דקני הוי דידי' ונקרא לכם

שם ס"ק ח' א"י כו' גבי נשים כו'. מדברי מג"א בסי' י"ד ס"ק ג' משמע דגם לולב וסוכה לא יעשו נשים לכתחילה וכן משמע ממחה"ש פה ולפענ"ד אפשר לומר דרמ"א לא מחמיר רק גבי ציצית כיון דפסק בסי' י"ז סעי' ב' דנשים לא ילבשו ציצית והוי כאלו נשים לא שייכי במצות ציצית אבל סוכה ולולב דנשים יכולות לקיימם ולברך עליהם ובסי' תרנ"ח כתב הט"ז בס"ק ג' שנשים שייכות ובמצות לולב שמוליך ומביא לעצור רוחות וטללים רעים וכיון שנשים שייכות במצות סוכה ולולב יכולות לעשותם

שם ס"ק י"ג יצא כו' גבי דמאי. ופי' מחה"ש דכמו גבי דמאי כיון דאפשר לאכול ע"י שמפקיר נכסי' ה"נ אפשר לבוא לאכילה ע"י ביטול א"י ע"ש ולפענ"ד דלפמ"ש תוס' בדף ל"ה ע"ב בד"ה דאי כו' דכתבו לא הוה צריך להאי טעמ' דאי בעי מפקר נכסי' אלא משום דיש בו היתר אכילה לעני כמו לישראל דנפיק בשל תרומה דחזי לכהן ובההוא דפרק בכל מערבין מערבין בדמאי ומפרש בגמ' משום דאי בעי מפקר נכסי' התם ניחא דאיצטריך לההוא טעמא כו' ע"ש ופי' בספר כפת תמרים דכוונת תוס' דאיידי דההוא דפ' בכל מערבין נקט נמי הכא דאי בעי מפקיר ע"ש ולפ"ז אין ראי' משם ללולב של ע"ז דהתם גבי דמאי ראוי לאכילה לעניים קודם שהפקיר נכסי' אבל בע"ז לא ראוי לאכילה קודם שנתבטל כלל ועיקר ההיתר של דמאי שראוי עתה לאכילה לא שייך בע"ז

שם ס"ק י"ז וניטל כו' כיון שהוא בראשו פסול כו'. צ"ע דבסי' תרמ"ח ס"ק י"ז כתב המג"א דנסדק בחוטמו פסול משום הדר ופי' מחה"ש אע"ג דנסדק טעמו משום חסר מ"מ כיון דפוסל בחוטמו בכ"ש ומשום חסר אין סברא להחמיר בחוטמו אע"כ דנסדק בחוטמו לא הוי הדר ולהכי אוסר בכ"ש ע"ש והכא מוכח מד"מ ומהג"מ דבראשו פוסל נמי משום חסר בכ"ש אע"ג דהוי הדר

שם שעל ניטל העץ מקשה כו'. ופי' מחה"ש דעל ניטל פטמתו לא מקשה הה"מ משום דבפיטמא לא הוי הדר ולפענ"ד אפשר דאין ראי' מהה"מ דסובר דלא הוי הדר והא דלא מקשה הה"מ על ניטל פטמתו דלפמ"ש מג"א בסי' תרמ"ח ס"ק ט' דא"א דניטל פטמתו משום חסר בעי שינטל עד האתרוג אבל בניטל עוקץ צריך שינטל מעיקר האתרוג ונשאר מקומו גומא כדאיתא שם סעי' ח' ועי' מה שכתבתי שס בט"ז ס"ק י"א ולפ"ז שפיר דלא מקשה הה"מ על ניטל פטמתו אע"ג דטעם נמי משום חסר מ"מ לא הוי פשיטא דפסול דנוכל לומר כיון דלא ניטל רק עד האתרוג ולא הוי גומא דלא הוי חסר ושפיר צריך לאשמעי' דנקרא חסר אבל בניטל עוקץ מעיקר ונשאר גומא מקשה הה"מ שפיר פשיטא דהוי חסר

שם ס"ק י"ט כולו כו' ולכן כתב ול"ד לעצי סוכה כו' עי' במחה"ש וצ"ע דהא בפשיטות מוכח מרשב"א דאפי' מה שצריך לשיעור מהני תנאי דכתב דתנאי מועיל