דברי צבי רכח

הולכות נוכחו כפירש"י שם או כפי' הרמב"ם שמגל פגימותי' קטנות כדאית' בש"ע אבל שאר סמני ערבה יש למסר כמו למגל שקנה אדום ועלה משוך א"כ אם הוי תני רק ב' סמנים קנה אדום ועלה משוך הוי מכשירין ג"כ דומה למסר לכך תני גם הסימן ופי' חלק וגבי צפצפה תני פי' דומה למגל כדי להכשיר דומה למגל ולפסול דומה למסר כפי' התוס'

תרמח מג"א אפי' כמוש כו'. לא הבנותי מאי שייך מחלוקת זו בכמוש אי כשר או לא הא יכול לבדוק אם יש בו ליחה כשר כדאית' בש"ע דאפי' יבש כשיש בו ליחה כשר ודתני בסוכה דף ל"א כמושים כשרים מיירי ביש בו ליחה וכ"כ הה"מ בפ"ח מהל' לולב הלכה א' על הרמב"ם שכתב הי' כמוש ולא גמר ליבש כשר ופירש כמושין שיש בו עדיין לחות ויבש הוא שאין בו שום לחות אלא הרי הוא כעץ ומראהו הפך לבן ע"ש

שם מדמי אתרוג לטריפות הריאה. פי' מחה"ש דהיינו צמקה הריאה כולה טרפה מקצתה כשרה ואע"ג בצמקה בידי שמים בכל ענין כשר כדאיתא ביו"ד סי' ל"ו צ"ל דאתרוג כמוש מדמה לצמקה בידי אדם עכ"ל דקשי' לי דבסוכה דף ל"ו דבעי רבא נולדו באתרוג סימני טרפה מהו ופריך הגמ' מאי קמבעי' לי' ע"ש הו"ל לגמ' לתרץ דאיבעי' הוא על צמקה דהיינו כמוש דאע"ג דבריאה כשרה בצמקה בידי שמים היינו משום דלא שליט בה אוירא הדר בריא כמו דאית' שם בגמ' על ריאה שנשפכה כקיתון

שם ס"ק ב' מפולש ואם נקבה הקליפה כו'. קשי' לי על מקור דין זה בתוס' סוכה דף ל"ו ע"א ד"ה אי נסדק כו' שכתבו בניקב ולא חסר באתרוג דכשר דדמו לנקב הלב ולא לבית חללו ויתכן דגבי אתרוג אם ניקב עד חדרי הזרע פסול ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ע"ש משמע דמה ששם בלב כשר באתרוג נמי כשר כמו שכתבו בניקב האתרוג ולא חסר דכשר דדמי' לניקב הלב ולא לבית חללו א"כ קשה אמאי פסול גבי אתרוג בנקב מפולש שלא כנגד חדרי הזרע דהא בלב אם ניקב נקב מפולש מצד לצד ולא ניקב לחללו כשר כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' מ' ס"ק ג' ודברי ט"ז בס"ק א' צ"ע שמחלק בין ניקב מעבר לעבר שכנגדו דפסול ואם הנקב בחד צד מפולש דכשר ע"ש ובס"ק ו' כתוב דעת תוס' מפולש דפסול היינו שלא כנגד אותן חדרים ובשם הר"ן כתוב דכל שניקבה כולה מצד אחד נקב מפולש מקרי והיינו דעת התוס' ע"ש נראה כסותר דברי עצמו ממה שכתב בס"ק א' דבחד צד לא נקרא מפולש

שם ס"ק ו' בנסדק כו' דכשהבהמה פושטת צוארה כו' וצ"ע כיון דנחית מג"א לחלק ברחבו בין אתרוג לגרגרת דגבי אתרוג דלא שייך פושט צוארו אף ברחבו בעינן שנסדק כולו א"כ האיך יוכל למילף אתרוג מגרגר להכשיר בארכו עד שנסדק כולו הא הטעם בגרגרת דבעינן שנסדק כולו כתב רש"י בחולין דף מ"ה ע"א בד"ה נסדקה לארכה כל כמה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הדר חלים ע"ש וכיון שזה הטעם לא שייך באתרוג א"כ לימא ברובא טרפה כמו בכל התורה רובו ככולו כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' ל"ג ס"ק ט' ובדוכתי טובא ולפענ"ד לא הי' צריך רש"י שם לפרש דמש"ה ברחבו טרפה משום שריאה מושכת כו' דבלא"ה כיון דברחבו לא שייך הטעם להכשיר משום דהסדק סוגר והולך א"כ בפשיטות ברחבה ברובו טריפה כמו בכל התורה דרובו ככולו רק רש"י רוצה לפרש דברחבו לא שייך הטעם דלארכה כתב רש"י אגב דיש טעם נמי לאיסור דריאה מושכת ולפי"ז שפיר כתב הב"ח דבין לארכו ובין לרחבו הוי פסול באתרוג ברובו כיון דנסדק לא יוכל לדמות אתרוג לטרפות הגרגרת ממילא רובו ככולו כמו בכל התורה ולא אוכל להבין מה שכתב בהגהות מקור חיים וז"ל נר' דלאו לכל מילי מדמין לגרגרת ואם יש באתרוג הרבה נקבים שיש בהם חסרון אם יש בין כולם חסרון כאיסר פסול דמטעם לקיחה תמה נתמעט וכיון שבין כולם חסר כאיסר פסול דלאו לקיחה תמה הוא עכ"ל משמע מדבריו דבגרגרת כה"ג בנקבים הרבה שיש בהם חסרון כאיסר כשר דלא מצטרפי וצ"ע דהא בגרגרת נמי אם יש הרבה נקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב אז מצטרפין הנקבים עם השלם שביניהם לכאיסר כדאית' ביו"ד סי' ל"ד סעי' ג' וכ"כ הרב"י בפירוש שם בשם הר"ן וז"ל ומיהו כי אמרינן דמה שבין הנקבים הוי כאלו אינו דוקא כשהנקבים סמוכים כ"כ שאין בין נקב לנקב כמלא נקב אבל כל שיש ביניהם יותר משיעור הזה אין מה שביניהם מצטרף אלא הנקבים בלבד הוא שמצטרפים לכשיעור וכן משמע ברש"י עכ"ל א"כ מוכח בהדי' דבגרגרת מצטרפים הנקבים אפי' הם רחוקים זה מזה ובקרובים גם השלם מצטרף

שם ט"ז ס"ק י"א ניטל כו' ואיני מכיר משמעות זה כו'. ולפענ"ד דברי הרב"י נכונים וברורים דלדעת הט"ז דבין בפיטמא ובין בעוקץ אינו פסול אלא אם כן ניטל הבוכנת אם כן קשה אמאי תנן במתניתין דף ל"ד ע"ב בפטמא פסול ובעוקץ כשר דהא שניהם שוין דבניטל בלא הבוכנא כשר ובניטל הבוכנא פסול אבל המעיין ברא"ש ובהרב"י הכל ניחא דרא"ש פרק לולב הגזול דין ט"ז כתב דעת רבינו יעקב שפיטמתו היינו ראש האתרוג ובעוקץ אין פוסל אפי' נתלש העוקץ ודעת רבינו יצחק שפיטמא היינו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו אבל בפטמא שבראש האתרוג אין פוסל כלל ודעת ר"ח דפיטמתו היינו דד וניטלה בוכנתו היינו קצה העץ הנתון באתרוג ופטמתו ובוכנתו תרי עניני נינהו זה בראשו וזה בעוקצו ולא בא ר' יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה וכן נהיגין שפסול בשניהם בפטמא בראש האתרוג וכן אם נטל העוקץ ולא נשאר ממנו כלל עכ"ל מבואר מזה דלדעת ר"ח לא מיירי