דברי צבי רכג

קודם אכילה א"כ אין הוכחה כלל במה שמכניס כלי אכילה לאחר סוכות שאינו מוסיף על המצוה כפי' רש"י שם דהא גם בסוכות מכניס כלי אכילה וא"ל דמיירי שמכניס לאחר אכילה חדא דהו"ל לומר שאין מוציא כלי אכילה לאחר האכילה ועוד דבשעת אכילה נראה כמוסיף על המצוה דליכא עדיין הוכחה א"ו מוכח שגם רש"י סובר שקדרות אסור אפי' לפני אכילה ומכניס קדרות דיש הוכחה

שם סעיף ב' כתב הגהות רע"א בשם א"ר ובשם צל"ח דאכילת עראי בשבת וביו"ט חשיב קבע דכזית דיו"ט לא מיחשב עראי דחובתו משוי קבע ע"ש נראה כוונתו משום דאמרי' בפסחים דף ק"ה ע"א דשבת קובעת לקידוש ובביצה דף ל"ד ע"ב דשבת קובע למעשר וסוברים הגאונים דה"ה דלענין חובת סוכה בשבת ויו"ט הוי אכילת עראי כאכילת קבע ולפענ"ד אין נראה כן בהר"ן פ' הישן הובא בהרב"י בסי' זה ובמג"א סי' קפ"ח ס"ק ט' שכתב לתרץ הקושיא אמאי אמרי' דרק בליל ראשון דפסח וסוכות חובה הא בכל שבת ויו"ט חובה לאכול פת ומתרץ דביו"ט דסוכות רשאי לאכול כזית פת ובסוכה אינו חייב עד יותר מכביצה ואע"ג דבשאר ימות החג כזית עראי ורשאי לאכול חוץ לסוכה אפ"ה בלילה הראשון כיון שהכתוב קבעו חובה לאכלו בסוכה עשאו אכילת קבע עכ"ל ע"ש הרי להדיא דאפי' ביו"ט רשאי לאכול כזית חוץ לסוכה ולפענ"ד נראה סברת הר"ן דאע"ג דלענין קידוש ולמעשר שבת קובעה היינו דמקרי סעודת קבע אבל לענין סוכה להתחייב בסוכה לא תליא בקבע דהא בפירות אפי' קבע עלייהו מותר כמ"ש רמ"א והמג"א ס"ק ו' ובפת אם אוכל יותר מכביצה אפי' לא קבע חייב בסוכה ולכן אמרי' דגם באכילת שבת ויו"ט אף שקובע מ"מ הוי כקביעת פירות בחוה"מ דפטור מסוכה וצריך לומר דמשום דבסוכה כתיב תשבו כעין תדורו ובדירה אוכלין פחות מכביצה או אפי' פירות הרבה חוץ לדירה א"כ ה"ה בשבת ויו"ט אוכלין נמי חוץ לדירה ולכן אין קובעת

שם מג"א ס"ק ו' ואפי' כו' ולמד כן כו'. פי' מחה"ש מדאמרי' שם ואכלנום אכילת עראי ואי ס"ד שאכלום שיעור עראי הו"ל למימר אכלנו מהם אכילת עראי ע"ש וצ"ע דהא מתרץ שם בגמ' וא"א אכלנום אכילת קבע ואכלנו פת אכילת עראי ע"ש וכיון דקאי אכלנו אכילת עראי אפת א"כ קשה הו"ל למימר אכלנו ממנו אכילת עראי דהא בפת מחייב בשיעור קבע אפי' דרך עראי

שם ס"ק ט' יצא כו' אסור לאכלו כו'. הרב"י מגמגם בדעת הטור הובא בט"ז ס"ק י"א ולפענ"ד צ"ע דברי הטור דמשמע מדבריו דאסור לאכול בלילה הראשונה כזית חוץ לסוכה וקשה דהא הא דאמרי' דצריך לאכול ליל ראשון בסוכה משום דילפי' בסוכה דף כ"ז ע"א ט"ו ט"ו מחג המצות ע"ש ובליל ראשון של פסח נמי מותר לאכול מצה שאינה משומרת לשם מצה או מצה עשירה ובלבד שיאכל גם כזית מצה המשומרת כדאיתא בפסחים דף מ' ע"א א"כ ה"נ בליל ראשון של סוכות רשאי לאכול כזית פת דהוי אכילת עראי חוץ לסוכה ובלבד שיאכל ג"כ כזית פת בסוכה ועוד קשה על הטור דתלי תניא בדלא תניא דהא הא דצריך לאכול כזית בסוכה בליל ראשון הוא פשיטא דכיון דגמר מליל ראשון של פסח מה בפסח כזית אף בסוכות כזית אבל מה שאסור לאכול כזית חוץ לסוכה בליל ראשון לא מצינו ואפשר שזה הוא כוונת הרב"י בשתי קושיות שמקשה על הטור שהובא בט"ז דמקשה דהו"ל לטור למימר לא מצי במקום לא בעי דהיינו מה שהטור כתב דאסור לאכול כזית חוץ לסוכה לא משכחת רק אם לא יכול לאכול רק כזית מחמת חולה וכדומה אז אסור לאכול כזית זה חוץ לסוכה אבל אי מצי לאכול הרבה שרי לאכול אכילת עראי בלילה ראשונה חוץ לסוכה ובלבד שיאכל ג"כ כזית בסוכה גם הקושיא שניה של הרב"י על הטור הוא ג"כ כמו שכתבתי בקושיא שניה ולפ"ז לא קשה קושית הט"ז על הרב"י

שם ס"ק י"ג קורא כו' דא"צ לילך לסוכת חבירו לאכול מה"ט. פי' מחה"ש שכתב רמ"א שם טורח גדול דהיינו שצריך להביא שם כלי תשמישו עכ"ל משמע כל שאין צריך להביא כלי תשמישו לא חשיב טורח ומחויב לילך לסוכת חבירו ולפ"ז לא קשה קושית מג"א בריש הסימן גבי שיעבור ע"י ספינה דהא אין מחויב לילך לסוכת חבירו דנוכל לומר דמיירי דאין צריך להביא שם כלי תשמישו שמוכן שם לפניו כלי תשמישו ובכה"ג צריך לילך לסוכת חבירו אם אין שם איסור ספינה

שם ס"ק ט"ז אין כו' שלא שכב עד הלילה כו'. משמע דאם ירדו גשמים בתחלת הלילה ושכב בביתו ואח"כ פסקו הגשמים אין צריך לילך לסוכה וכן באכילה נמי פטור בכה"ג וצע"ק בסוכה דף כ"ט ע"ב דקתני היה אוכל בסוכה היה ישן תחת הסוכה וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות ע"ש וכן איתא בפוסקים דצ"ע אמאי נקטו בכה"ג שכבר ישב בסוכה וירד דהא אפי' אם ירדו גשמים בתחילת אכילה או השינה ולא עלה לסוכה כלל ופסקו הגשמים נמי אין מטריחין אותו

שם ס"ק י"ז בשעת כו' צ"ע כיון שישן בסוכה כו'. ולפענ"ד מוכח מגמ' כדעת השל"ה דבסוכה דף מ"ה ע"ב אר"י א"ש לולב שבעה וסוכה יום אחד סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולה שבעה כחד יומא אריכא רבין אמר ר"י אחד זה ואחד זה שבעה ובתוס' שם ד"ה אחד זה כו' כתבו דסוכה, כל אימת דנכנס כדי שיאכל ואפי' עשר פעמים ביום מברך, אכל אחת ואחת מידי דהוי אתפילין כל זמן שמניחן ע"ש ולפ"ז צריך לומר דמה דסבר ר"י א"ש דסוכה יום אחד היינו בישב וישן כל ז' בסוכה וכשיצא לא הוי ליה היסח הדעת אבל ביצא מסוכה והוי היסח הדעת פשיטא דגם ר"י א"ש סובר דכשיכנס בסוכה שצריך לחזור ולברך דהא לר"י דצריך לברך כל ז' פעם אחת בכל יום ואפ"ה כשיצא והיסח דעתו