דברי צבי ריד

בנסרים דהא בסי' תרל"א פסקי' דאם נותן סכך כשר בין נסר לנסר כשר אפי' לרמב"ם אפי' אם רחבים כמ"ש שם מג"א ס"ק ח' וא"א הכא דמצטרפים רק להיות נסר ד' א"כ אמאי פוסל הרשב"א משום גזרת תקרה דהא נותן סכך כשר ביניהם ובכה"ג אפי' להרמב"ם ליכא גזירת תקרה א"ו צ"ל דגם האויר הוי כנסרים

תרכז מג"א ס"ק א' אם כו' ועי' סי' שט"ו. וכתב הגהות רע"א דכוונת האגודה במ"ש והסדינים מגיעים לארץ דהיינו שצריך שהשיפוע דהסדינים מגיעים לארץ דאלו מגיעים רק עד טפח סמוך לארץ אמרי' על האי טפח לבוד והוי כאלו טפח בשוה ולא בשפוע ומקרי האי טפח מחיצה וכל שאר הכילה הוי גג למחיצה ולא מקרי שפוע אוהלים עכ"ל ולא הבינותי דהא אפי' אם יש למטה מן המטה טפח בשוה אין לחוש כמו שמחלק המח"ש וכתב דלא דמי לסי' שט"ו דהתם מיירי לענין שבת דאסור בכה"ג דהא עושה אוהל בשבת אבל הכא דמיירי לענין הישן שם דמקרי אינו ישן בסוכה דאוהל מפסיק א"כ מה בכך דתחת המטה נקרא אוהל הא הוא ישן ע"ג המטה ושם ליכא אוהל מפסיק עכ"ל וכ"כ מג"א בסי' שט"ו ס"ק י"ז דהמטה כעין גג באמצע הכילה ע"ש ועוד נראה דלא אמרי' בכה"ג לבוד להחמיר דלדעת רמ"א בד"מ סי' תק"ב לא אמרי' בשום מקום לבוד להחמיר ואפי' למג"א שם בס"ק ט' דחולק על ד"מ כתב שם ומ"ש הטור סי' תרל"ב ופי' מחה"ש שאם שני הפסולים בצירוף אינן ד' טפחים אין אומרים ע"י לבוד דהוי ד' טפחים סכך פסול דמאן לימא לן דהאי אויר הוי כסתום בסכך פסול דילמא בסכך כשר ובכה"ג המג"א מודה דלא אמרי' לבוד להחמיר ע"ש וא"כ מה התם דמשני צדדים יש סכך פסול לא אמרי' ע"י לבוד דהאויר ביניהם הוי כממולא בסכך פסול מכ"ש הכא דהכילה הוי שיפוע דלא אמרי' על הטפח אויר לבוד לחומרא שהוא טפח שוה אלא אמרי' דהא טפח לבוד נמי שפוע

תרכח קשיא לי ברש"י בסוכה דף ט' ע"ב בד"ה הא קא מצטרף כו' ומהני צל האילן לצל הסכך להשלים צלתה של סוכה משמע בהדיא מדברי רש"י שסובר כדעת התוס' בד"ה הא קא מצטרף דאם הסוכה שתחת האילן צלתה מרובה מחמתה לא מיפסל משום צירוף סכך פסול והא דפריך הגמ' הא קא מצטרף מיירי כשאין צילתה מרובה אלא מחמת הפסול וכפירש"י א"כ צ"ע ברש"י דף י' ע"א בד"ה תחתונה כשירה שכתב דאי עליונה למעלה מכ' אף תחתונה פסולה משום דמצטרף סכך פסול אבל כי קאי בתוך כ' ליצטרף ובלבד שלא יהא צלתה מרובה מחמתה דמפסיל תחתונה משום סוכה תחת סוכה ע"ש וע"כ צריך לומר דתחתונה צלתה מרובה מחמתה בלא צירוף העליונה דאי אמרי' דמיירי דרק בצירוף העליונה יש בתחתונה צלתה מרובה א"כ אמאי כתב רש"י דאי עליונה בתוך כ' ויש בעליונה צלתה מרובה מחמתה נפסל התחתונה משום סוכה תחת סוכה והלא בכה"ג כשרה התחתונה כמו בשתיהן כשרות דאמרי' שם דמיירי שהתחתונה חמתה מרובה ונכשר ע"י סכך העליונה א"כ ש"מ מרש"י דאע"ג דהתחתונה צלתה מרובה אעפ"כ נפסל ע"י העליונה דעומד למעלה מכ' דהוי סכך פסול לשיטת רש"י א"כ סותר רש"י דברי עצמו שכתב לעיל דאין סכך פסול פוסל רק כשצריך להצטרף

שם מג"א ס"ק א' והתחתונה כו' לשון יחיד. והוא בגמ' דף ט' ע"ב וקצת קשה דהא כתיב נמי חד בסוכות מלא וי"ו כדאיתא בסוכה דף ו' ע"ב א"כ נשאר קושית הגמ' דף ט' ע"ב בסכות תרתי משמע

שם ס"ק ד' דים כו' ואע"פ שהולכת כו' וכ"מ בגמ'. פי' מחה"ש בסוכה דף כ"ג ע"א בפלוגתא דר"ג ור"ע דמיירי בהולכת על הים וקיי"ל כר"ע דמכשיר ולפענ"ד צ"ע דשם דף כ"ב ע"ב במתניתין ועולין לה ביו"ט פירש"י ומשום דבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין משמע דפשוט דמותר ליכנס בספינה ביו"ט ואי מיירי במהלכת על המים הא אסור ליכנס בספינה בשבת כמ"ש מג"א בסי' רמ"ח ס"ק י' ואינו מותר ליכנס בספינה רק ביושבת בקרקע הים ואינה שטה כלל או אם היא קשורה כדאיתא בסי' של"ט סעי' ז' ובודאי יו"ט ושבת שוין לזה כדאיתא בביצה דף ל"ו ע"ב ובסי' תקכ"ד

תרכט מג"א ס"ק א' שפודין כו' ובב"י כתב כו' ולפענ"ד נראה דהרב"י מיירי בשפודין של עץ שהיה פעם אחת בברזל דמקבלים טומאה כמ"ש המג"א בס"ק ב'

שם ס"ק ט' על כו' ובהכי מתישבת כו' וכמ"ש שם ס"ט. פי' מחה"ש דשם דהשפודין מונחים שתי יניח הסכך כשר ערב או איפכא הרי דשפודים מעמידים הסכך וכיון דאיסור משום גזירה א"ש דהתם ליכא למיגזר וכמ"ש שם סעיף ט' בית המקורה בנסרים די' אם מסיר המסמרים וליכא משום גזירת תקרה כיון דהוא צריך להסיר המסמרים יוודע לו שאין לישב תחת תקרה וה"ה הכא עכ"ל ולא זכיתי להבין הדמיון דין דשפודים לדין דנסרים דבנסרים בודאי סברה כמו שכתב מחה"ש כיון דלוקח המסמרים לשם סוכה שוב ליכא למיגזר אבל בשפודים כיון דהם מעמידים הסכך אע"ג שנותן סכך כשר עליו מ"מ נגזר שיסכך בשפודין כמו דגזרי' בכל דבר שמקבל טומאה ומעמיד בו הסכך כשר דגזרי' שמא יבא לסכך בדבר המקבל טומאה אע"ג שנותן סכך כשר על המעמידין המקבלים טומאה אפ"ה גזרי' שיבא לסכך בהן בלא סכך כשר

שם ס"ק י"ג ליבש ולנפול כו'. וכתב מחה"ש אבל שאר יבשות שנשאר בהם ממש מותר לסכך בהם ע"ש והנה אם יבשו הירקות כ"כ עד שתהא חמתו מרובה מצלתו בודאי פסול אפי' לא נפלו וכן פי' ר"ת בסוכה דף י' ע"א בתוס' ד"ה פירס מפני החמה שמיבשת את הסכך ומתוך כך