דברי צבי ריב

להכעיס כמו שפי' רש"י דחמור מעונות דהיינו הזדונות שלא להכעיס

תרכב מנ"א ס"ק א' אין כאלקינו כו' וא"כ פטום הקטורת כו'. צ"ע דהא בסדר העבודה שאנחנו אומרים במוסף אית ביה נמי מהקרבת קטורת של כל יום דאמר עקב קטרת פירש הקטיר כו'

תרכג מג"א ס"ק א' לשקיעת החמה היינו סוף שקיעה כו' דסוברים כרי"ף ורא"ש כו'. ופי' מחה"ש כשהחמה בראש האילנות וסמוך לתחילת שקיעת החמה דהיינו חצי שעה קודם חד זמן הוא וכוונת הש"ע סמוך לשקיעת החמה היינו בסוף שקיעה וכתב הב"ח שנוהגים עכשיו כו' דבירושלמי פליגי רב ור"י בזמן סוף התפלה דלר"י צ"ל סוף התפלה כשהחמה בראש האילנות ואז הוא התחלת התפלה לרב וסוף זמנה בלילה מ"מ מודה רב דלכתחלה אם אפשר יש להתחיל ביום והסיום בלילה והרי"ף והרא"ש פסקו כרב ומה שמביא מג"א דברי הב"ח הוא למותר דבש"ע פסק כהרי"ף והרא"ש בהדיא לפי' מג"א סוף שקיעה עכ"ל מחה"ש ולפענ"ד צ"ע כיון דש"ע פוסק כרב אמאי כתב שיסיים סמוך לשקה"ח דהיינו חצי שעה קודם סוף השקיעה הא לרב צריך להיות עכ"פ הסיום התפלה בלילה וכן מוכח ביומא דף פ"ח ע"א דסברי רבנן כרב ואמרי דבעל קרי טובל עד המנחה ופי' רש"י אבל ראה קרי מן המנחה ולמעלה אין מותר לטבול עד שתחשך דתפלת נעילה בלילה ע"ש גם מה שכתב מחה"ש דלר"י סוף התפלה ולרב התחלת התפלה כשהחמה בראש האילנות ומודה רב דלכתחלה ביום משמע דלכתחלה צריך להתחיל קודם כשהחמה בראש האילנות צ"ע דא"כ אמאי פסק בש"ע לכתחלה כשהחמה בראש האילנות וזה לא כרב ולא כר"י והרא"ש ביומא פרק ח' דין כ' כתב הירושלמי הפלוגתא דרב אמר נעילת שערי שמים אפי' בלילה ור"י אמר נעילת שערי היכל דהיינו ביום ורב אמר לאחוה דאימא דרב אדא כי תחזי שמשא בריש דקלא הב לי גלותאי דליצלי נעילת שערים מתחלפא שטתי' דרב תמן אומר נעילת שערי שמים והכא אומר בנעילת שערי היכל מדצלי בעוד היום אמר רב מתנא רב מאריך בצלותי' סגיא הוה מגיע לנעילת שערי שמים עכ"ל ומדפריך הירושלמי דהיה מתחיל כשהחמה בראש האילנות דבזה מחליף שיטתיה דהוא נעילת שערי היכל משמע דלר"י דסובר נעילת שערי היכל סגי כשמתחיל כשהחמה בראש האילנות גם משמע כיון דאמר רב כי תחזי שמשא בראש דקלא הב לי גלותאי כו' משמע דלכתחלה סגי כשהחמה בראש האילנות

שם ס"ק ד' ותוקעין כו' מ"מ הוי ביה"ש כו'. עי' במחה"ש וצ"ע דנראה דצריך דוקא לתקוע בלילה ממש דלכל הטעמים שכתב הרב"י לתקיעה זו שייכים רק בלילה ובשבת דף קי"ד ע"ב בתוס' ד"ה ואמאי כו' כתבו שתוקעין במוצאי יוה"כ להודיע שהוא לילה להאכיל את בניהם ולהכין צרכי סעודה למוצאי יו"כ

תרכד בפסחים דף נ"ד ע"א אמרי' דבשבת מברכין על אור היוצא מן העצים ומן האבנים אבל ביו"כ אין מברכין רק על אור ששבת משום שלא נהנה מן האור היום ועכשיו הותר לו עי' במחה"ש וצ"ע דהא בשבת נמי פסקה ממנו הנאת אור ולמוצאי שבת הותר אמאי לא צריך נמי לברך על אור ששבת כמו ביו"כ דאף לטעם שנברא האור במ"ש שפיר לברך על אור היוצא מהאבנים מ"מ לטעם שפסקה ממנו הנאת האור צריך לברך על אור ששבת וצ"ל כמ"ש בטור ובש"ע בסי' רצ"ח דבמוצאי יו"כ י"א שצריך לחזור על האור ובמוצאי שבת אין צריך וכתב מג"א בס"ק ב' להורות שיום זה קדוש משאר יו"ט שנאסר להבעיר אור ע"ש ומטעם זה אין צריך לברך במוצאי שבת על אור ששבת

שם מג"א ס"ק ז' של כו' אסור להכין כו' עסי' תקכ"ז ופי' מחה"ש דאע"ג שכתב שם שכח להניח ע"ת מקנה קמחו לאחרים ואופין לו משום דע"ת מדרבנן משא"כ מיו"כ לשבת אסור מן התורה למחמירים ועושים ב' ימים ע"ש וצ"ע דבסי' תקכ"ז כתב מג"א בס"ק כ"ב דמי שמתענה ביו"ט אסור לבשל מיו"ט לשבת אפי' ע"י עירוב ומ"מ אחרים אופין ומבשלין לו וכתב מחה"ש דכיון דאסור לבשל לאחרים ולא שייך לדידיה הואיל אי מקלע אורחים מן התורה אסור לבשל מיו"ט לשבת ע"ש א"כ ראינו אע"ג דאסור לבשל מן התורה לשבת אפ"ה מותרין אחרים לבשל לו וצריך לחלק דגבי מתענה הוא אסור אבל אחרים שאינם מתענים מותרים אבל הכא לאותם שעושים ב' ימים יו"כ ומחזיקים היום בע"ש ליו"כ גם אחרים אסורים ולפ"ז אין צריך לומר הטעם בשביל שמדאורייתא אסור דאם היה אפי' אסור ביו"כ דידיה רק מדרבנן א"כ אחרים אסורים לבשל עכ"פ מדרבנן כיון שהוא מחזיק אותו ליום זה ליו"כ

שם כתוב בתשובת מהר"ם כיון דבהיתר הוא מבשל כו' כתב בספר הגהות רע"א לכאורה ל"צ לזה דהא גם במבשל בשבת במזיד מותר לאחרים במ"ש מיד עכ"ל ולא אוכל להבין דהא הרמב"ם סובר דיו"כ ושבת קדושה אחת א"כ הוי כמבשל בשבת במזיד דאסור לאחרים לבו ביום כדאיתא בסי' שי"ח סעיף א' ועוד נראה דלפמ"ש מג"א שם בס"ק ב' דלהכי מותר לאחרים למ"ש מיד ולא צריכים להמתין בכדי שיעשו בשביל שנהנה ממלאכת שבת דמלתא דלא שכיחא לא גזרי ע"ש הטעם הזה שייך רק שם דפשיטא דישראל שיבשל בשבת במזיד הוא מילתא דלא שכיחא אבל הכא דיו"כ שחל בה' דלאותן המחזיקים ב'. ימים א"כ גם ע"ש יו"כ הוי מילתא דשכיחא לפמ"ש מג"א בסי' תקנ"ו לענין ס"ב שחל במ"ש מיקרי דבר קבוע שלפי קביעות השנים חל במ"ש ע"ש וה"נ דלפי קביעות השנים חל יו"כ ביום ה' והוי דבר קבוע ומילתא דשכיחא ולכך צריך מהר"ם לומר דבהיתר מבשל דאל"כ היה צריך להמתין בליל שבת בכדי שיעשה שלא יהנה ממלאכת יו"כ: