דברי צבי רט

ירק דהוי נמי שבות כמ"ש רש"י שבת דף קט"ו ע"א בד"ה מותר ה"נ התירו מוקצה אע"ג דהוי שבות

שם התוי"ט ביומא בפרק א' משנה א' כתב דהרמב"ם סובר דרחיצה ונעילת הסנדל לאו דאורייתא ע"ש וצ"ע דמדברי הרמב"ם בפ"א הלכה ה' ובפ"ג מהל' שביתת עשור יראה בפירוש שסובר שהם דאורייתא וכמ"ש הרב"י בסימן זה ומ"ש הה"מ שם שהם דברי סופרים כונתו דהם דאורייתא והרמב"ם קורא אותם דברי סופרים וכמ"ש הה"מ בפ"א מהל' אישות הל' א' ע"ש

תריב השאגת ארי' בסי' ע"ו כתב דלר"ש דסובר בשבועות דף כ"ד האוכל נבלה ביו"כ פטור דל"ל איסור כולל מוכח נמי דל"ל איסור מוסיף דיוה"כ הוי איסור מוסיף לגבי נבילה דנבילה שרי שלא כדרך אכילתן וביו"כ דלא כתיב אכילה אסור שלא כד"א ובסי' ע"ה כתב דאע"ג דתנן ביומא דף פ' אכל אוכלין שאינן ראוין פטור דעפרא בעלמא אבל בשלכ"א שם אוכל עליו וחייב כרת ביו"כ ע"ש ולפענ"ד צ"ע דבע"ז דף ס"ז ע"ב מצריך ר"ש קרא דפגם מותר מנבילה שאינה ראוי' ופי' רש"י שהסריחה ור"מ מוקי לה לסרוחה מעיקרא אבל פגם אסור וא"א דשלכד"א חמור מאוכלין שאינן ראוין א"כ גבי נבילה מותר שלכד"א א"כ מכ"ש אם הסריחה והוי אוכלין שאין ראוין ולמה צריך קרא לר"ש ור"מ אמאי אוסר א"ו מוכח דשלכד"א קיל מאוכלין שאינן ראוין ועוד קשי' לי על דבריו דבשבועות דף כ"ג ע"ב בתוס' בד"ה דמוקי כו' ועוד דמצי לאוקמי שלא כדרך הנאתן דאינו אסור אלא מדרבנן וכ' מהרש"ל ור"ש דפוטר משום דמחייב בכל האיסורים בכל שהו ה"ה דמחייב בשלא כד"א ע"ש וכיון דלר"ש מחייב בכל האסורים שלכד"א א"כ אפי' אי אמרי' שחייב ביו"כ שלכד"א לא הוי יו"כ מוסיף לר"ש דהא חייב גם בנבילה שלכד"א ומה שמקשה המהרש"א על המהרש"ל בשבועות שם מדר' יוחנן גופי' שמחמיר טפי בכל שהוא דחצי שיעור אסור מדאורייתא ושלכד"א אסור רק מדרבנן נראה לפענ"ד לתרץ דהא דסבר ר"י חצי שיעור אסור מדאורייתא היינו משום דחזי לאיצטרופי כדאיתא ביומא דף ע"ד ע"א אבל בשלכד"א לא שייך חזי לאיצטרופי לכן מדאורייתא מותר ובזה נראה לתרץ קושי' תוס' ביומא שם ד"ה כיון תימא אמאי לא קאמר מכל חלב ולפ"ז ניחא דר' יוחנן אית לי' בפסחים דף כ"ד ע"ב דשלכד"א מותר וא"א דחצי שיעור אסור מקרא א"כ כ"ש דשלכד"א להכי אמר ר"י דחצי שיעור משום חזי לאיצטרופי וקרא דכל חלב הוי אסמכתא אי נמי הטעם משום חזי לאיצטרופי ומה שכתב שאגת ארי' דביו"כ דלא כתיב ביה אכילה רק אשר לא תעונה להכי חייב שלכד"א אין נראה לפענ"ד דכי היכי דשלכד"א לא מקרי אכילה ה"נ ביו"כ דצריך לאכול עד שיתובי דעתי' ובשלכד"א לא מייתבי דעתי' ומה שמביא השאגת ארי' ראיה דאוכלין שאינן ראוין קיל משלכד"א דבבב"ח פגם מותר ושלכד"א אסור לפענ"ד נמי אין ראי' דהפ"מ ביו"ד בפתיחה לבב"ח כתב וז"ל ודע דאף דכתב הר"מ אם עירב לענה חייב היינו שמתחלה בשלן בנ"ט ואח"כ עירב בהם דברים המרים אבל אם מתחלה בשלן ע"י דברים הפגומים אין אסור מה"ת דדרך בישול אסרה תורה וכ"ז שלא קיבל טעם מושבח אין אוסרין אבל לאחר שנעשו בב"ח אסורים אפילו נפגם מאוכל אדם ומיהו אם נפל לתבשיל אחר אין אוסר דכל נט"ל רחמנא שריא עכ"ל ולפ"ז אין ראי' מבב"ח דמה דמותר בב"ח כשבישלן מיד בפגום משום דדרך בישול אסרה תורה ואם נעשה בבב"ח ונפל לקדרה אחרת נפגם שם מותר משום דאין נותן שם טעם מושבח אבל וודאי הבב"ח בעצמו לאחר שנעשה בב"ח ע"י טעם מושבח נפגם אח"כ אסור כמו שכתב הרמב"ם עירב בו לענה ולפ"ז בבב"ח פגם אסור ושלכד"א אסור

שם מג"א ס"ק ו' מותר כו' ודוחק הוא כו'. פי' מחה"ש דקאי על מ"ש הב"ח דהא דתני' ביומא דף ע"ז ע"ב מדיחה אשה ידה ונותנת פת לתינוק ואמר אביי משום שיבתא אלמא דמותר לאשה ליגע באוכלים צ"ל דהתם מיירי בתינוק שאין יכול ליטול הפת בעצמו וכתב המג"א שהוא דוחק לאוקמי דוקא בתינוק כהאי ע"ש ולפענ"ד לפמ"ש תוס' שם בד"ה משום כו' דשיבתא שורה על האוכל כשיתן פת לתינוק בן ד' וה' שנים אם לא נטל ידיו באותה שעה ע"ש משמע דבתינוק יותר מה' שנים אין מזיק השיבתא א"כ שפיר מיירי רק בתינוק שאין יכול ליטול הפת בעצמו

תריג סעיף ב' נוטל כו' ומברך כו'. הטור כתב בשם בעל העטור שאין מברכין ביו"כ על נט"י ושעשה לי כל צרכי כיון שאסור לנעול ולרחוץ והשיב הטור כיון שנועל משום סכנת עקרב יוכל לברך וכ"כ הרא"ש ביומא פרק ח' דין ג' אבל על ברכת נט"י לא השיבו על בעל העיטור והרב"י כתב בשם תוס' והרא"ש דמותר ליטול ידיו שחרית דהוי כמו ידיו מלוכלכות כיון דכל זמן שלא נטל ידיו אסור ליגע בפה כו' ע"ש וצ"ע דאם הנטילה רק משום רוח רעה אין לברך דהא המג"א כתב בסי' ד' ס"ק י"ג דלר"ר אין צריך ברכה ושם בס"ק א' כתב המג"א דמברכין משום דנעשה כברי' חדשה וצריכין להתקדש וליטול מן הכלי ככהן שמקדש מן הכיור וצ"ע אמאי לא כתבו הפוסקים הטעם דנטילה ביו"כ נמי שמקדש ככהן

שם מג"א ס"ק ד' קצת כו' וכ"מ בב"י בשם סמ"ק. וכתב מחה"ש שהרב"י כתב בשם סמ"ק שמותר לאדם לרחוץ עיניו במים ביו"כ שהוא רפואה לעינים כדאיתא בשבת דף ק"ח וכתב מחה"ש אלא דלא הבנתי דסמ"ק לא כתב דרפואה מותר ביו"כ כו' רק דוקא באדם בריא דא"צ לרפואה גמורה אבל היכא דצריך לרפואה גמורה גם ביו"ט ושבת אסור משום גזירת שחיקת סממנים עכ"ל ואני לא אבין דבריו דהא בשבת דף ק"ט ע"ב אי' במתניתין ובגמ' דדבר שגם בריאין אוכלין מותר לחולה דאינו מוכחא מילתא שהוא לרפואה וכדאיתא בסי' שכ"ח סעיף מ"ד ע"ש א"כ ה"ה הכא כיון דהסמ"ק מתיר לבריאים לרחוץ בעיניו משום רפואה א"כ מותר נמי למאן דחש בעיניו דהא לא מוכח מילתא שעושה