דברי צבי רז

שאסור לומר בקול רם את חטאיו וכמ"ש רש"י ביומא שם שכל מה שאדם חוטא בפרהסיא מיעוט כבוד שמים הוא ואין לומר דבסוטה מיירי בחטא מפורסם דרשאי לומר בקול רם מ"מ תקנו חכמים בלחש כדי שלא יתבייש הא רש"י ביומא שם מפרש בד"ה בחטא מפורסם טוב לו שיודה ויתבייש ולפי' מג"א מיירי התם בקול רם אלמא שטוב לו שיאמר בקול רם שיתבייש א"ו דבסוטה שם מיירי בחטא שאינו מפורסם א"כ ק' מאי צריך הטעם שלא לבייש ת"ל שאסור לומר החטא שאינו מפורסם בקול רם וצריך לומר שהגמ' בסוטה שם סבר כר"נ ביומא שם דמחלק בין עבירות שבין אדם לחבירו כו' וסובר דאפילו בחטא מפורסם אין צריך לומר בקול רם כדי שיבייש אע"ג שרשאי שאין ממעט בזה כבוד שמים וצ"ע מה שכתב בהרב"י ובמחה"ש דר"נ ביומא שם דס"ל אפי' מפורסם אין לפרט ע"כ כר"ע ס"ל דלריב"ב הא חטא עגל היה בין אדם למקום ואפ"ה פרטו משה לדעת ריב"ב אע"כ כר"ע ס"ל וצ"ע דבסוטה שם אמרי' חטאת דע"ז דלא סגי דלאו שעירה התם נכסיף וניזל כי היכי דנכפר ליה ופי' רש"י הטיל עליו הכתוב שיתבייש שתהא לו כפרה מעונש גדול כזה ע"ש א"כ נוכל לומר דר"נ סובר כריב"ב ודוקא בשאר עבירות סובר ר"נ דאין צריך לפרט כדי לבייש אבל חטא עגל דהוי ע"ז סובר ר"נ נמי כריב"ב דצריך לפרט כדי לכפר

שם ס"ק ה' אבל כו' כאן מתחיל הוידוי כו'. וצע"ק ביומא דף פ"ז ע"ב דקאמר רב אתה יודע רזי עולם ורב המנונא אמר אלהי עד שלא נוצרתי אמר מר זוטרא לא אמרן דלא אמר אבל אנחנו חטאנו דתו לא צריך דאמר בר המדורי הוי קאימנא קמי דשמואל והוי יתיב וכי מטא ש"ץ ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם ש"מ עיקר וידוי האי הוא ע"ש דקשה דהא באבל אנחנו חטאנו מתחיל הוידוי ומה שאומרים אתה יודע רזי עולם אלהי עד שלא נוצרתי הוא אחר הוידוי א"כ מנ"ל דאבל אנחנו חטאנו הוא עיקר הוידוי ומה שלא עמד שמואל מקודם משום דאכתי לא אמר ש"ץ וידוי

תרח כתב הרב"י בשם הר"ן כיון שצותה תורה תוספות צריך להוסיף מחול על הקודש איזה זמן חוץ מן הזמן שהוא בו מן הספק שא"ל כן לא היה צריך להזהיר על התוספת וזה על דעת שסובר דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא עכ"ל וצ"ע דביומא דף ע"ד ע"א פריך הגמ' אהא דתני' כוי וחצי שיעור יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב ופריך כוי ספיקא איצטריך קרא לאתויי ספיקא ובתוס' שם בד"ה איצטריך פירשו דהיכא דשוה כל שעה וקמי שמיא גליא הוה מצי למימר לן אי חיה אי בהמה וכן כתב תוס' בחולין דף כ"ב ע"ב ע"ש א"כ ה"ה בבין השמשות דשוה בכל יום הוי מצי למימר לן אי יום או לילה א"כ קשה מה שכתב הר"ן א"א דספיקא מדאורייתא לחומרא ובין השמשות אסור מספיקא מדאורייתא בוודאי אזהרה על התוספת קודם בין השמשות דביה"ש בלא"ה אסור מספיקא וא"א דספק מדאוריית' לקולא א"כ ביה"ש מותר מדאורייתא א"כ הוי אזהרה על התוספת בזמן ביה"ש האיך אפשר לומר כן אטו קמי שמיא ספיקא הוא והוי מצי למימר לן אי ביה"ש יום או לילה והוי ידעינן באיזה זמן שמוזהר על התוספות אי קודם ביה"ש או בזמן ביה"ש ועוד אפשר לומר דבעושה מלאכה ביה"ש כ"ע סברי דאזלי' בספיקא מדאורייתא לחומרא דבשבת דף ל"ה ע"ב איתא העושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת ממ"נ א"כ העושה מלאכה בע"ש ביה"ש יוכל לבוא ע"י מלאכה זו לחיוב חטאת דהיינו אם יעשה מלאכה גם ביה"ש דמוצאי שבת א"כ משום הכי לא נוכל לומר דהעושה מלאכה ביה"ש דע"ש דמדאורייתא מותר למאן דסובר ספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא כיון דיוכל לבוא ע"י מלאכה זו לחיוב חטאת בוודאי ספק כזה מדאורייתא אסור כי היכי נוכל לומר דמדאורייתא מותר לעשות מלאכה בע"ש ביה"ש וכשיעשה מלאכה ביה"ש דמוצאי שבת יתחייב חטאת בממ"נ משום דילמא הי' לילה בביה"ש דע"ש וכן יראה מדברי רש"י בשבת שם ד"ה בשני ביה"ש ע"ש ומוצ"ש בהעלם אחד אין כאן עוד אשם תלוי אלא חטאת עכ"ל משמע דאם עשה בביה"ש דע"ש לחוד דחייב אשם תלוי אח"כ מצאתי בלח"מ בפ"ח מהלכות שגגות הל' ב' שכתב דהרמב"ם סובר בעושה מלאכה ביה"ש של ע"ש דאיקבע איסורא מקרי וחייב אשם תלוי דלא כתוס' בכריתות דף י"ז ע"ב ד"ה מדסיפא שדוקא בביה"ש דמוצאי שבת חייב ע"ש ושמחתי מאד שכיונתי לדעת הגדולה של לח"מ אבל הלח"מ לא הביא דברי רש"י ולפמ"ש יראה בפירוש שגם רש"י סובר כן שחייב אשם תלוי על המלאכה דביה"ש של ע"ש וצ"ע ברש"י שם שכתב שעשה המלאכה של ע"ש ומ"ש בהעלם אחד ע"ש דלכאורה נראה דאף בשתי העלמות חייב חטאת דהא לא מצטרפין תרוייהו רק שחייב על זו או על זו בממ"נ

שם מג"א ס"ק ז' נוהגים כו' משמע דלאחרים שרי כו'. לא הבינותי דוודאי מצד דינא מותר לכל אדם רק לכ"ג אסור מדינא רק שמחמירים בדברים שמצינו שהיו מונעין מכ"ג לשמור מקרי

תרט מותר להטמין כו'. וכתב בספר הגהות רע"א וז"ל רק בדבר שאינו מוסיף הבל אבל במוסיף הבל אסור דהמחבר ס"ל בסי' רנ"ז דאפי' חייתא אסור דבזה חמור הטמנה משהיי' דחיתוי מועט וחיישי' דיחתה לצורך מחר עי' מג"א שם ס"ק ט"ז עכ"ל ולפענ"ד דוקא בהטמנה לצורך מחר ביום מחמיר בש"ע שם בסעיף ז' אבל כשאין צריך רק למוצאי שבת ומכ"ש ביו"כ דאין ראוי כלל עד מוצאי יו"כ מותר אפילו בהטמנה במוסיף הבל וכן מוכח מדברי מג"א שם בס"ק ב' שמקשה לרמ"א בסי' תר"ט דאסור להטמין לצורך מ"ש מסי' רנ"ד דמותר לאפות פת לצורך מ"ש ומתרץ דהטמנה גופא חידוש הוא דהא מותר ליתן מוגמר וגפרית ע"ש וא"א דבהטמנה במוסיף הבל שייך חיתוי אפילו כשצריך למ"ש בשביל שמהני מעט חיתוי א"כ מאי מקשה מג"א