דברי צבי רא

ופשיט ליה מדהיה לו קרן אחת ש"מ טהור היה ע"ש וא"א דפסקי' דלא. הוכשרו למלאכת שמים אלא טהורה א"כ מאי מיבעי' ליה דתחש דפשיטא דטהור היה דהא היה נצרך למלאכת שמים כדאמר בגמ' לעיל א"ו ש"מ דלא פסקי' לההיא דלא הוכשרו

שם ס"ק ד' ותקע כו' דלמה יתקע יותר כו'. צע"ק דבסי' תקצ"ו איתא דאסור לתקוע יותר אח"כ ראיתי שהגהות רע"א הרגיש בזה ולפענ"ד אפשר מרמז מג"א שגם בחודש אלול מותר ליקח שופר חבירו לקיים המנהג לתקוע באלול כמו שמותר ליקח טלית חבירו שג"כ אין חיוב כ"כ ללבוש טלית

שם ס"ק ז' המודר כו'. עי' מחה"ש דלהכי הוא עצמו לא יתקע דיש בנין אדם שנהנים מתקיעת עצמן והוי הנאה מלבד המצוה ע"ש וצ"ע דבר"ה דף כ"ח ע"א כתבו תוס' בד"ה המודר כו' דלרבא בנדרים דמחלק בין ישיבת סוכה עלי בין שלא אשב בסוכה אבל בהנאת סוכה עלי מותר דמצות לאו ליהנות ניתנו דכאן נמי אי אמר הנאת שופר עלי מותר אבל אם אמר תקיעת שופר עלי אסור אם לא נחלק דגבי סוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה כו' א"כ מוכח דאע"ג דגבי סוכה יש הנאה בישיבה מלבד המצוה אפ"ה אין אסור רק באומר ישיבת סוכה עלי אבל באומר הנאת סוכה עלי מותר אע"ג שיש הנאה בישיבה א"כ ה"ה בשופר אם מודר הנאה משופר מותר לתקוע בו אע"ג שיש לו הנאה מלבד המצוה ואינו אסור רק באומר תקיעת שופר עלי ויש לו הנאה כמ"ש תוס' שם

שם ס"ק כ"ג שבות משום דיו"ט עשה ול"ת כו'. וכן הוא בגמ' ר"ה דף ל"ב ע"ב וקשיא לי אמאי צריך לומר דהוי עשה ול"ת ת"ל דלא הוי בעידניה דכשעולה באילן עובר על ל"ת ועשה אינו מקיים עד שתוקע ובכה"ג אין עשה דוחה ל"ת כדאיתא בשבת דף קל"ב ע"ב ובביצה דף ח' ע"ב אח"כ ראיתי שמג"א בסי' תמ"ו ס"ק ב' מקשה כן ומתרץ דהוי עשה דרבים ע"ש

שם ס"ק כ"ד כתב המח"ש בשם פר"ח דלמי שהובא בשבילו אסור לתקוע בו הוא בעצמו דזה מקרי הנאה כמ"ש בסעיף ה' ולפענ"ד א"א לומר כן דהא הגהות אשרי כתב דמותר לתקוע מי שהובא בשבילו דהא שרי לטלטלו א"כ ש"מ שהוא בעצמו תוקע דלמי שלא הובא בשבילו פשיטא דמותר לטלטל דהא מותר לאכלו וצריך לומר כיון דבסעיף ה' נמי מותר בשעת הדחק כמ"ש מג"א שם הכא מותר לגמרי כמ"ש מג"א בסי' תקט"ו ס"ק י"ח דמקילין בתחומין אפי' חוץ לי"ב מיל ע"ש

תקפז ט"ז ס"ק א' אם כו' וכאן הוא סמוך ממש כו' ולפענ"ד דאין ראיה כ"כ דהא הרב"י כתב נמי מעומק הבור א"כ אע"ג שהוא סמוך אם הבור עמוק שייך ערבוב קול אע"ג שאין השופר בקרקע הבור רק סמוך לשפת מ"מ יש ערבוב מחמת שהבור עמוק ולפענ"ד קשה לדעת רש"י שיש הבחנה בין קול שופר לקול הברה א"כ מאי קאמר בגמ' שם מ"ד זימנין דמפיק רישא ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא קמ"ל דכיון דאמרי' דיוכל להבחין א"כ אם תהיה ערבוב קול יבחין וידע שלא יצא בתקיעה זו

שם סעיף ג' קשיא לי לדעת יש אומרים שיצא באיכא שיעור תקיעה בחיוב דבר"ה דף כ"ח ע"א דס"ד דסבר רבה דשמע סוף תקיעה בלא תחלה יצא פריך הגמ' מתקע ומשך בשניה כשתים תסלק לה בתרתי ע"ש הא לדעת יש אומרים צ"ל דס"ד בגמ' דרבה סבר בשמע מקצת תקיעה בחיוב דיצא אפי' לא הוי ביה שיעור תקיעה דאי ביש בו שיעור תקיעה בחיוב באמת יצא אפי' למאי דמסיק הגמ' לרבה לסברת יש אומרים א"כ קשה מאי מקשה הגמ' למאי דס"ד דרבה סובר דיוצא באין בחיוב שיעור תקיעה מאי פריך ממשך בשניה כשתים דהוי שיעור תקיעה ואפ"ה לא יצא א"כ נוכל לומר ולטעמיך דאין יוצא באין שיעור תקיעה בחיוב דלא כרבה אכתי קשה אמאי לא יצא במשך בשניה כשתים דיש שיעור תקיעה ואפ"ה לא יצא א"ו מוכח דלא כיש אומרים ואין חילוק אם יש שיעור בחיוב או לא

תקפח סעיף א' ברמ"א ואם היה שיעור תקיעה כו'. לפענ"ד אפי' ליש אומרים בסי' תקפ"ז דיוצא בשיעור תקיעה דחיוב היינו עכ"פ בתקע שאר תקיעה שלא בחיוב בזמן החיוב אבל בתקע קודם עמוד השחר שהיה התחלה שלא בזמן חיוב אפשר דמודים יש אומרים דלא יצא אע"ג דיש שיעור תקיעה אחר עמוד השחר וכה"ג מחלק הגמ' דף כ"ח ע"א ע"ש

שם מג"א ס"ק ג' וי"א כו' דאל"כ לא מקשה כלום. ופי' מחה"ש דהר"ן מקשה בסוף ר"ה דר' אבוה איתקין מתקיף רב עוירא דלמא גנוחי גנח ומפסיק כו' והקשה הר"ן מה בכך הא אר"י שמע תשע תקיעות ביום יצא ותירץ ר"ת דר"י מיירי בדיעבד והרמב"ן תירץ דשהייה לא הוי הפסק ותוקע ביניהם הוי הפסק ואם יש סברא לחלק בין שומע לתוקע הא התם בשמע ט' תקיעות מיירי בשמע ורב עוירא מקשה לר' אבוה בתוקע עכ"ל ולא הבינותי דהא ר"י בשמע תשע תקיעות ביום מיירי בלא תקע ובלא שמע תקיעה בין הט' תקיעות א"כ אפי' א"א דלהר"ן אין חילוק בין תוקע בעצמו או אם שמע תקיעה מ"מ קשה מאי מקשה הר"ן הא בר' אבוה מיירי בתקע בינתיים ובר' יוחנן מיירי בלא תקע ובלא שמע תקיעה בינתיים ולכך לא הוי הפסק א"ו דהר"ן בקושיתו לא נחית לחלק בין תקע או לא תקע רק הרמב"ן בתירוצו מחלק בין תקע בינתיים או לא א"כ שפיר נוכל לומר דלהר"ן והרמב"ן תקע הוי הפסק אבל שמע תקיעה לא הוי הפסק דהא הרמב"ן מתרץ דר' אבוה דהוי הפסק ור' אבוה מיירי בתקע

שם ס"ק ד' אין כו' הקשה מהרמ"פ כו'. ולפענ"ד נראה דבסי' של"ח כתב הטור כשאינו מכוין לשיר מותר