דברי צבי קצ

בירו' עכ"ל משמע דרק לתלמידי חכמים אסור ואפשר דכמו דאמרי' בפסחים דף נ"ד ע"ב דרק ת"ח בטלים ממלאכה בת"ב ה"ה נמי לענין נתינת שלום דק ת"ח אסור וצ"ע במרדכי שכתב לחבירו ובתוספתא ובירושלמי איתא לחברים

שם ס"ק כ"ג שלא כו' ול"ד לת"צ כו'. לפענ"ד אפשר דלפמ"ש רמ"א שלא נהגו באיסור מלאכה כ"א עד חצות וצריך לומר דאע"ג דאבילות בכל היום וגם בנעילת הסנדל כתב המג"א בס"ק א' שיהא בנידוי מי שעושה א' מכל אלו בכל היום א"כ למה לא נהגו באיסור מלאכה בכל היום וצ"ל דכיון דפסקי' בסי' תקנ"ט סעיף ג' שיושבים בבהכ"נ עד תפלת המנחה וע"ש במג"א ס"ק ג' דהיינו עד חצות וילפי' מתענית צבור שאסור במלאכה בזמן שיאספו להתפלל והיינו עד חצות דוקא ובתענית צבור אסור במלאכה כל היום מפני שהיה אסיפת זקנים בת"צ בכל היום כדאיתא בתענית דף י"ב ע"ב ולקמן בסי' תקע"ו סעיף ט"ז ועמ"ש ולכן אפשר בלילה נמי מותר במלאכה כי עיקר אסיפה לומר קינות ולקרות בתורה ולהפטיר הוא ביום כמו בת"צ

שם ס"ק כ"ד קשי' לי בפסחים דף נ"ה ע"א דקשי' דרשב"ג אדרשב"ג ומשני הכא לא מחזי כיוהרא אמרי מלאכה הוא דלית לי' ע"ש וצ"ל דרבנן החולקים על רשב"ג סבירא להו דגם בביטול מלאכה אמרי' מחזי כיוהרא ולא סבירא להו דאמרי מלאכה לית לי' והא לעיל דף נ"א ע"ב משני רבא סתם מתניתין דריש פרקין דאמרי הרואה יאמר כמה בטלני הוי בשוקא ע"ש ואפשר לומר דהכא כיון דכולם עוסקין במלאכה רק הת"ח בטלים לא יאמרו הרואים שמלאכה לית לי' רק יאמרו שמחזיק עצמו כת"ח דהא עמי הארץ יודעים שת"ח בטלים מפני אבילות ת"ב אבל לעיל כיון שבא למקום שנהגו כולם לעשות מלאכה אפי' ת"ח נמי עושים מלאכה ולכן אם זה בטל לא יעלה על לבם שחולק עמהן רק יאמרו מלאכה הוא דלית ליה

שם ס"ק כ"ז כל העושה מלאכה משמע אפי' במקום שנהגו לעשות כו'. קשי' לי מאי פריך הגמ' בפסחים שם אמאי אומר רשב"ג לעולם יעשה אדם עצמו כת"ח הא מחזי כיוהרא כמו שרשב"ג אוסר לחתן לקרות את שמע דילמא הכא שאני דלהכי אין עושה מלאכה בשביל שאין בו סימן ברכה ואפשר שת"ח שאין עושים מלאכה הוא נמי בשביל שאין בו סימן ברכה ולקמן בסימן תקפ"ה סעיף ה' כתב הט"ז שהרב"י ביו"ד סי' ע"ר דבדבר שאין בו סימן ברכה יש איסור בדבר ומחה"ש כתב שם שהרב"י נסתפק אם יש בו איסור ולעיל בסי' רנ"א כתב המג"א בס"ק ב' בשם סמ"ג שמונעין אותו ואין עונשין אותו ע"ש א"כ הכא במלאכה בת"ב שאין בו סימן ברכה אפי' במקום שנהגו לעשות בוודאי ראוי לכל אדם שלא לעשות המלאכה שאין בו סימן ברכה א"כ אמאי אמרי' דמחזי כיוהרא: תקנה צ"ע שהרב"י לא כתב כלל שמניחים ציצית במנחה רק לובש טלית קטן ובש"ע כתב שמניחים ציצית במנחה מסתמא כוונתו לטלית גדול וכן נוהגין וצ"ע שלא נמצא בשום פוסק שיתעטף במנחה ועל מה שכתב הרב"י בשם הגה"מ שכתב על מ"ש הרמב"ם שמקצת חכמים נוהגים שלא להניח תפילין של ראש שכ"כ בסה"ג והרוקח מפני שנקראים פאר ע"ש צ"ע דהא במועד קטן דף ט"ו ע"א ילפי' שאבל אסור להניח תפילין מדקאמר רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך ופרש"י פארך זו תפילין ואבל אסור נמי בתפילין של יד כדאית' ביו"ד סי' שפ"ח א"כ ש"מ דגם תפילין של יד נקראים פאר ואפשר לתרץ דלפמ"ש תוס' ביבמות דף מ"ג ע"ב ד"ה שאני דבאבילות דצינעה ת"ב קיל מאבל ובאבילות המפורסם חמיר ט"ב מאבל וכמ"ש מג"א בסי' תקנ"א ס"ק י"א ובסי' תקנ"ד ס"ק ד' ולכן לא היו מניחים תפילין של ראש משום דתפילין של ראש טוב להיות גלוים ונראים כדאי' בסי' כ"ז סעיף י"א והוי פרהסיא דתשעה באב חמור מאבל אבל תפילין של יד שמניח תחת בגדיו ע"ש במג"א ס"ק כ"א והוי צנעה דתשעה באב קיל מאבל ולכן היו מניחים תפילין של יד

תקנו מג"א הטעם כו' משא"כ במילה בט"ב כו'. ולפענ"ד אפשר לומר דלהכי לא הוי במילה דבר קבוע דהא אם היולדת מצוי' במקום המילה אז תשתה היולדת כדאיתא בסי' תקנ"ט סעיף ז' ואין נותנין לתינוק רק אם אין היולדת מצויה לכן לא הוי דבר קבוע משא"כ בהבדלה דנותנין לעולם לתינוק בט"ב במוצאי שבת ובזה נמי נוכל לחלק בין מילה בט"ב למילה ביו"כ שלהכי אין נותנין לתינוק ביו"כ דהוי קבוע דהא היולדת מתענה משא"כ בט"ב דנותנין ליולדת עי' במג"א בסי' תקנ"ט ס"ק ט'

תקנז ט"ז ס"ק ב' והמנהג כו' וע"ז לא כתב רמ"א כו' וצ"ע דהא הש"ץ אומר עננו בין גואל לרופא כדאיתא בסי' תקס"ו א"כ מה דכתב בש"ע ועננו בשומע תפלה לא מיירי מש"ץ רק מיחיד ובסי' תקס"ה סעיף ג' כתב רמ"א דגם בשאר צומות אין היחיד אומר עננו בשחרית ולכן שפיר שלא הגיה הכא רמ"א דסמך על מה שכתב בסי' תקס"ה אבל מאמירת הש"ץ עננו לא מיירי הכא כלל

שם דשב ואל תעשה עדיף. ולפענ"ד נראה ראי' ברורה שהש"ץ אומר בת"ב בשחרית עננו דבמגילה דף כ"ב ע"א איבעי' תענית צבור בכמה ה"נ איכא מוסף תפלה ופי' רש"י מוסף פסקא תפלת ענינו ברכה יתירא ושם ע"ב סובר רב אשי דת"צ ות"ב קורין ד' ופריך הגמ' מדתניא חל להיות בב' וה' כו' ופי' רש"י גבי ת"ב תני' ע"ש וע"כ הברייתא מיירי בקריאה דשחרית מדמחלק בברייתא בין ב' וה' לבין ג' וד' וכן פי' רש"י בתענית דף כ"ט ע"ב שפירש דלפיכך קורין ג' דזמן ספר תורה שהוא מתקנת עזרא לקרות בב' וה' ע"ש א"כ מוכח בהדי' שגם בט"ב שחרית אומר הש"ץ עננו ברכה בפני עצמ' דאל"כ מאי פריך הגמ' לרב אשי מהברייתא דט"ב דרב אשי לא אמר דקורין ד' בת"צ רק משום דיש תפלת מוסף ברכה דעננו אחר שכתבתי זאת