דברי צבי קפח

סי' שפ"ט אוסר לאבל ללבוש מה שמכובס כל ז' ומדסתם משמע שאסור ללבוש בשבת הכתונת המכובס וכן כתב הגאון מליסא בפירוש בסידור שלו בהל' אבילות ע"ש א"כ מוכח שייך גם בזה אבילות אע"ג דהוי מפני הזיעה

שם סעיף ב' הרב"י כתב בשם הרמב"ן דהא דאית' ביבמות דף מ"ג ע"א קודם הזמן הזה ממעטין היינו קודם דקודם והיינו מר"ח ולכן פסק הטור דמר"ח ממעטין וכן פסק בש"ע וצ"ע דהמעיין בסוגיא שם יראה דלמסקנא בתירוץ רבא לא מוקי הברייתא בקודם דקודם וכמו שפי' רש"י שם בד"ה קודם וע"כ צריך לומר כן דלמאי דמוקי הגמ' בתחלה הברייתא בקודם דקודם אז אסור לארס בשבוע שחל תשעה באב אפי' בלא סעודה כמו שפי' רש"י שם בד"ה קודם דקודם ואנן פסקי' דמותר לארס א"ו מוכח דלמסקנא מוקי הברייתא דמותר לארס בשבוע שחל ט' באב ולא בקודם דקודם מר"ח וכ"מ בתוס' שם ד"ה שאני ע"ש

שם סעיף ד' לאחר התענית כו' ויש מי שאומר כו' עי' בהרב"י שהוא רק חומרא ולא מצד הדין דבתענית דף כ"ט ע"ב דפריך רב המנונא ממתני' בחמישי מותרין מפני כבוד השבת אילימא לכבס כו' אלא להניח ע"ש דקשה מאי פריך דילמא מיירי מתניתין בט"ב שחל בשבת דמכבס בחמישי ולובש בשבת דהוי לכבס וללבוש ולכן רק בחמישי מותר ובשבת כולה אסור א"ו מוכח דאם חל ט"ב בשבת לא הוי דין שבוע שחל תשעה באב ומתניתין מיירי בחל תשעה באב בערב שבת כפרש"י

שם הטור כתב בשם ספר המצות שנהגו כשחל בשבת לאסור כל שבוע שלפניו וכתב בסמ"ק פי' לאסור כל השבוע חוץ מיום ה' ו' הלא כשחל ט"ב בע"ש שרי ביום ה' כ"ש כשחל בשבת ע"ש ולא הבנתי דהא כשחל ט"ב בע"ש ומכבס בחמישי ולובש בשבת הוי לכבס ולהניח עד אחר תשעה באב אבל בשחל תשעה באב בשבת ומכבס בחמישי ולובש בשבת הוי לכבס וללבוש דחמור מלכבס ולהניח כמו שמוכח בתענית שם שר"נ אוסר לכבס וללבוש ומתיר לכבס ולהניח

שם מנ"א ס"ק ט"ז לאחר כו' טעות הוא כו'. עיין מחה"ש דגבי הטי' אסור לעשות כב"ש וה"נ כיון דרבא פסק בתענית דף ל' ע"א דלא כרשב"ג שאסר כל השבוע אסור לעשות כרשב"ג ע"ש וצ"ע דהא פסק ג"כ רבא שם דלא כר"מ דאוסר מר"ח א"כ האיך אנן מחמירין לאסור מר"ח

שם אפילו חל ט"ו באב כו'. וצ"ע דהא אם חל ט"ו באב יום ו' א"כ היה ת"ב בשבת ונדחה ואפשר דאע"ג דסבר רשב"ג דכל השבוע אסור אבל בכה"ג בחל בשבת א"כ לא הוי שבוע שלאחריו שבוע שחל תשעה באב בתוכה ואע"ג דמתענין ביום א' מ"מ לא אוסר ר"ג כל השבוע דהא התענית עצמו שנדחה קיל משאר ת"ב שלא נדחה כדאיתא בסי' תקנ"ט סעיף ט'

שם ס"ק כ"ב ומנעלים חדשים וה"ה דאסור ללבשן. וצ"ע אמאי אסור ללבשן דהא האיסור בבגדים מפני שהם מגוהצין כמ"ש בס"ק כ' וזה לא שייך במנעלים וגם שהחיינו אין מברכין על המנעלים כדאי' בסי' רכ"ג סעיף ו'

שם ס"ק כ"ז ומותר כו' מיהו בספ"ח דנדרים כו'. עי' מחה"ש דהיינו לדעת הר"ן בשם הרמב"ן דלית הלכתא כר"י שם דאמר עד שיהא פסח דלא נתכוין אלא עד ליל פסח דדוקא בסיפא במתניתין שם דהוי אומדנא רבה אבל אומדנא דר"י הוי אומדנא דזוטרי ה"ה הכא דהוי אומדנא זוטרי דלא אזלי' בתר אומדנא ע"ש ולפענ"ד לא דמי להתם דהתם כיון שאמר עד שיהא דמשמע עד שיעבור פסח רק מחמת האומדנא שבשביל שחייב לשתות יין בליל פסח אמרי' שהיה דעתו רק עד ליל פסח סבר הרמב"ן דהוי אומדנא קלה כיון דחזינן דאסר על עצמו היין בזמן היתר לשתות יין וציער עצמו מן היין דהוי חוטא כנזיר דקרא התורה חוטא על שציער עצמו מן היין וכל הנודר נקרא רשע כדאיתא ביו"ד ריש הלכות נדרים סי' ר"ג סעיף א' ולכן אמרי' דכיון שחוטא הוא דילמא אסר עצמו נמי מן היין של מצוה בליל פסח דהא אמר עד שיהא דמשמע עד שיעבור פסח אבל הכא דוודאי דעתו להיות מן הפרושים שאין אוכלים בשר מי"ז בתמוז ובכה"ג מותר לנדור כדאיתא ביו"ד שם סעי' ו' וע"ש בט"ז ס"ק ה' שכתב דדבר דתלי בגופי' מצוה לנדור ולא חיישי' שמא יעבור על נדרו וכיון דכל נדרו לא הוי רק להיות מן הפרושים מי"ז בתמוז א"כ בוודאי לא היה כוונתו ליום השבת

שם ס"ק כ"ח ומצניעין כו' עסי' תקנ"ט כו'. פי' מחה"ש דר"ל דהיתר זה דוקא לאותן שאוכלין בשר במוצאי ט"ב אבל לאותן שאין אוכלים אסור לשחוט ע"ש משמע דאפילו לדעת אבודרהם אסור לשחוט אותן שאין אוכלין בשר במוצאי ט"ב וצ"ע דהא הט"ז ס"ק ח' בסי' תקנ"ט כתב בשם הב"ח דלמנהג כשר שאין אוכלין בשר במוצאי ט"ב אין לשחוט עד אחר התענית משמע דלאותן שאוכלים סובר נמי הב"ח דמותר לשחוט אחר חצות וכיון דמג"א כתב הכא אבל באבודרהם כתב כו' לעולם שרי משמע דאבודרהם חולק עם הב"ח דאפילו אין ט"ב ביום ה' מותר לשחוט אחר חצות וצ"ל ע"כ דמיירי לאותן שאין אוכלין בשר במוצאי ת"ב נמי מותר לשחוט דהא לאותן שאוכלים בשר במוצת"ב גם הב"ח מתיר לשחוט כמשמע מט"ז בסי' תקנ"ט

שם ס"ק ל"א לתינוק כו' בסי' רס"ט משמע כו'. פי' מחה"ש דהצריכו ליתן טעם על שהתירו ליתן לתינוק הכוס קידוש בבהכ"נ ע"ש ולפענ"ד אין ראיה משם דשם דאסור לגדול לשתות דהא אין יוצא בקידוש דבהכ"נ לכן צריך לטעם להיתר התינוק אבל הכא דגם הגדול מותר לשתות כשאין תינוק א"כ כיון דהותר גם לגדול מותר לתינוק לגמרי אפילו יודע להתאבל נמי מותר

שם ס"ק ל"ח לספר כו' דבאבילות דרבים כו'. וצ"ע דבס"ק י"א מתיר מג"א ליטול צפרנים משום דבאבילות דצנעה ט"ב קיל מאבל כמ"ש התוס' פ' החולץ ע"ש ולכאורה