דברי צבי קלא

גם המצה הוא כחוש ולא שייך טעם הש"ך שההיתר שומן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו

שם וכ"מ ביו"ד כו'. כתב מחה"ש אע"ג דלא מחלקינן בין כחוש לשמן מ"מ בכלי נשאר על עיקר הדין לחלק בין כחוש לשמן ע"ש וצ"ע דהש"ך ביו"ד סימן ק"ה ס"ק ח"י כתב דגם בבלוע במאכל מחלקין בין כחוש לשמן וכן כתב הש"ך שם בס"ק כ"ג דבין במאכל בין בכלי מחלקין בין כחוש לשמן

שם ס"ק מ"ד על התנור כו' שהסיקו מבחוץ. וכתב מחה"ש ואפילו היסק פנימי לא מהני דחיישי' דילמא חייס ע"ש וצ"ע דבסעיף ב' גבי כוביא פסקי' דהיסק פנימי מהני דלא חיישי' דילמא חייס כיון שהוא עשוי מלבנים ועפר כמ"ש הט"ז שם

שם כיון דאין שם רוטב. וכתב בספר הגהות רע"א הוא תמוה כיון דיש חמץ בעין במקום שהקדרה עומדת הוי נגד הרוטב ומפעפעת לפנים ואם העמידו קדרה חמה על דבר צונן כיון דתתאי גבר סגי בקליפה אבל הכא הכל רותח עכ"ל ולכאורה אפשר לתרץ דביו"ד סי' צ"ב סעי' ה' נר' דהוא ספק אי מפעפע לפנים וכאן שיש עוד ספק דילמא אין כאן חמץ כלל והוי ס"ס ובסי' תס"ז סעיף י"ב איתא דמקילין בס"ס לענין איסור משהו וזה כונת מג"א שכתב שאין שם רוטב במקום הנגיעה מחוץ לקדרה רק הקדרה נוגע והוא ספק אם מפעפע לפנים והוי ס"ס עוד נראה לתרץ דהפ"מ ביו"ד סי' צ"ב משבצות זהב ס"ק כ"ה כתב דהרמ"א סובר דחום כ"ר לתוך כ"ש ויס"ב בשניהם אפ"ה תתאי גבר ומותר ומנ"י אוסר אבל אם אין התחתון יס"ב גם המנ"י סובר דתתאי גובר ומותר ט"ש א"כ הכא דע"ג התנור אין היס"ב לכ"ע מותר

שם ברמ"א סעיף י"ג רושם כו' מאחר שנעשה מחדש. לא הבינותי דגבי רושם היינו שחוקק אותיות דחשש שמא לא יוכל לנקרו מאי הפרש אם נעשה מחדש או בישן דבשלמא גבי טלאי אם נעשה בישן לא יפליט הגעלה כמ"ש הרא"ש הובא בטור ובהרב"י בקדמה בליעה לטלאי אבל ברושם אין חילוק

שם ט"ז ס"ק ה' סכינים כו' שג' מדות יש כו'. וצ"ע דמתחלה כתב הט"ז שרב אשי אמר שאני מכניס הפרזל בנורא משמע שרב אשי היה מפרש דבריו מה שאמר לדידי חדתי לאו חדשים ממש רק ליבון ולפ"ז חדשים ממש ליכא למ"ד אפי' על צד היותר טוב ואח"כ כתב הט"ז שמצוה ליקח חדשים

שם המקו"ח ס"ק ג' כתב על תשו' מנחם עזרי' שמחלק בין כשהאמצעי המבליע היתר דמהני הגעלה אבל כשהכל אוסר בעי ליבון אפילו בדבר לח וכתב המקו"ח שהוא תמוה דא"כ האיך מועיל הגעלה לכלי מדין דילמא בישל הא"י דבר שכולו איסור ובפסחים דף מ"ד בתוס' דהגעילו בכלים לנזיר משום בליעת יין ויין לנזיר כולו אוסר ע"ש ולפענ"ד אפשר לתרץ דהא מצד הדין לכ"ע הולכין אחר רוב תשמישו והאוסרים אוסרים רק לחומרא בעלמא כמ"ש הט"ז ס"ק י"א וכיון דרוב תשמיש של כלי ע"י מים ולכן היו מגעילים לכלי מדין ואם היו מכירים בכלי שאין משתמשים בו במים היו מלבנים וזה נכלל בכל דבר אשר יבא באש ומ"ש תוספות בפסחים שהיו מגעילים כלים הבלועים מיין לנזיר נוכל לומר דכלים שהיו מכירים שבלועים מיין היו מלבנים וכלים שאינם יודעים במה נשתמשו היו הולכים אחר רוב תשמיש' שהוא ע"י מים ולא ע"י יין או אפשר לומר דמשום דנזיר קל מכל איסור שבתורה כדאיתא בפסחים שם לכן מהני הגעלה אע"ג דבשאר איסור הי' בכה"ג צריך ליבון ועל מה שמשמע מדברי מ"ע דבכולו איסור אף בהתירא בלע צריך לבון כתב המקו"ח תמוה מאד דבע"ז דף ע"ו גבי שפודין בקדשים אמרי' דבהתירא בלע סגי בהגעלה ובשר קדשים כולו אסור עכ"ל ולפענ"ד נוכל לתרץ קצת בדוחק דלהכי מהני שם הגעלה כמ"ש תוס' בחולין דף קי"ב דמין במינו מדאורייתא בטל ברוב ובכלי מקדש אוקמ' אדאורייתא ובוודאי מצד הדין אפילו הגעלה לא צריך אבל עכ"פ לא צריך ליבון וכן מוכרח לפרש בתוס' שם וצריך לומר דבכל זאת לא התירו אלא משום התירא בלע אבל נראה לתרץ בתירוץ מורווח ולהביא ראי' לדברי מ"ע דביו"ד סי' צ"ג כתב הרב"י בשם הרשב"א וז"ל בפ' בתרא דע"ז השפוד מלבנן והתני' גבי קדשים השפוד מגעילן ופריק רבא קדשים כל יום נעשה גיעול לחבירו ומקשינן א"ה הגעלה נמי לא לבעי ואסיקנא בקושי' וק"ל וכי עדיף בישול יום ב' מהגעלה ואף הגעלה גמורה הוי קשי' האיך מכשירתו והלא לבון הוא צריך ונ"ל דה"ק דקדשים התירא בלע וכיון שבישל בו קודם שיבא לידי איסור נותר כבר נקלש ונחלש האיסור עד שלא נשאר בו אלא בלע מועט וכענין שאמרו לענין בשר בחלב בדגים שעלו בקערה של בשר שמותר לאוכלו בכותח שהטעם הבשר נקלש ונחלש קודם שיבוא לאיסור בשר בחלב אבל קודם שבישל בו שני' דבלע מרובה וכן כלי שבלע איסור אין נכשר עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן את שראוי ללבן עכ"ל ע"ש שהאריך ומוכח בהדי' מדברי הרשב"א כמ"ש מ"ע דאף בהתירא בלע אם בא להכשיר קודם שבישל בו שנית דצריך לבון ומה שמתירין בע"ז שם בהגעלה היינו משום דאיסור כבר נקלש ונחלש ומה שמסיק הגמ' בקושי' א"ה הגעלה נמי לא צריך כתב הפר"ח ביו"ד שם דקושי' מצינן לתרוצי לפי שנשאר בה בלע מועט סגי בהגעלה ולא צריך לבון עוד כתב הפר"ח שם וז"ל כמ"ש הר"ן דשאני נותר דמעיקרא בשר והשתא נותר אבל בחמץ שמו עליו וא"כ ה"נ בקדרה של בשר אף שהוא היתר בשעת בליעתו כיון דשמו עליו דמעיקרא בשר והשתא בשר עכ"ל א"כ ה"נ דלא מהני הגעלה בכולו איסור אף שהוא בלע היתר כיון דשמו עליו ולפ"ז דברי מ"ע ברורים ולא קשה קושי' מקו"ח ולכאורה צ"ע דלהרשב"א דלהכי מותר בקדשים שנקלש האיסור ומדמה זה לנ"ט בר נ"ט דקשה